דילמה מהביוב. המכרז וה"ריב" שבעקבותיו | צילום המחשה: שאטרסטוק

"לא תשמע טענת משתתף במכרז כנגד תנאי במכרז, מקום בו לא השמיע קולו טרם יצא המכרז לדרך", פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, בדחותו את עתירתה של חברת "אפקון בקרה" לפסול הצעה שזכתה במכרז שהוציא תאגיד המים והביוב "מי אביבים" של עיריית תל אביב. מי אביבים, תיארה השופטת רחל ברקאי, פרסמה מכרז להספקה, התקנה ותחזוקה של 200 אלף מדי־מים במערכת קר"מ (קריאה מרחוק של מדי המים).

שני תבחינים נקבעו במכרז כדי לבחור את ההצעה הזוכה - איכות ומחיר - ולכל אחד מהם ניתן ניקוד זהה. נקבע שתחילה ייבדק קריטריון האיכות, ורק אצל המציעים שיקבלו ציון איכות מינימלי של 35 נקודות (מתוך 50) ייבדק קריטריון המחיר. ההצעה שתקבל את הציון המשוקלל הגבוה ביותר תוכרז כזוכה.

עוד נקבע בתנאי המכרז כי על המציע למסור "הצהרת יצרן", ולפיה הוא היצרן של ארבעת רכיבי המערכת (מדי־המים, הרכזות, הממסרים ותוכנת הקר"מ) או נציגו של יצרן כאמור, ולצרף עותק מהסכם ההתקשרות עם אותו יצרן. הצהרה זו נועדה להבטיח כי יהיה בידי אותו יצרן לספק את הרכיבים הללו בהיקף ובתקופות הזמן שנקבעו במכרז, ואם המציע יפסיק לקיים את התחייבותו, יוכל אותו יצרן לבוא במקומו ולהתחייב באופן ישיר כלפי "מי אביבים".

הצעתה של ארד בע"מ (חברה בורסאית בשליטת הקיבוצים דליה ורמות מנשה) זכתה במכרז, ונחתם עימה הסכם התקשרות.

"אפקון", שהשתתפה במכרז ולא זכתה, עתרה באמצעות עו"ד צבי חוברס (גלוזמן ושות') לבית המשפט, וביקשה לפסול את הצעת ארד. לטענתה, ארד צירפה באשר לרכיב "הממסר" "הצהרת יצרן" רק של החברה הבת שלה ("ארד טכנולוגיות"), בעוד שכרטיס התקשורת אשר בתוך "הממסר", אמרה אפקון, מיוצר בידי יצרן אחר. טענתה השנייה היתה כנגד שיקול הדעת הרחב שניתן לעורכי המכרז לניקוד ציון האיכות.

ארד, באמצעות עו"ד רועי קובובסקי (שיבולת ושות') ו"מי אביבים", באמצעות עו"ד יוגב מינס, הסבירו שהצהרת היצרן נדרשת רק באשר לארבעת רכיבי המערכת, ולא באשר לכל רכיב משנה המותקן בכל אחד מהם. לו סברה אפקון, אמרה מי אביבים, כי יש צורך גם בצירוף הצהרות של יצרני המשנה, היה עליה לפנות בשאלת הבהרה בעניין זה בעת שניתנה למציעים הזדמנות לעשות זאת, קודם הגשת ההצעות במכרז. ארד הבהירה כי החברה הבת שלה היא היצרן של הממסר, ויצרן אחר רק מספק לה "טכנולוגית רכיב מתוך הממסר, הוא כרטיס התקשורת".

לשון הכתוב של תנאי הסף, אמרה השופטת, היא ברורה, ומהתנהלות המשתתפים במכרז ניתן ללמוד כי כולם הבינו את הכתוב. "הצהרת היצרן" שנדרשה במכרז היא באשר ליצרן הרכיב עצמו (הממסר) ולא באשר ליצרן של רכיב משנה (כרטיס התקשורת). ככל שהתעוררו אצל אפקון ספקות, הדגישה השופטת, בנוגע לכוונת המנסח, היה עליה להקדים שאלת הבהרה לעורכי המכרז, או לדרוש כי כרטיס התקשורת יוגדר כ"ממסר" לצורך עמידה בתנאי הסף, אך היא לא עשתה זאת.

לדברי השופטת, אפקון גם לא השמיעה טרוניה קודם שהגישה את הצעתה, באשר לשיקול הדעת של עורך המכרז בקביעת ציון האיכות, ומאחר שלא עשתה כן ייזקף העניין לחובתה.

בית משפט יימנע להתערב בענייני ניקוד איכותי, בפרט כשזה נעשה בסיוע יועץ מקצועי חיצוני. החלטות ועדת המכרזים של מי אביבים התקבלו תוך כדי הפעלת שיקול דעת זהיר ומקצועי ובמסגרת אמות המידה שנקבעו בתנאי המכרז, פסקה השופטת.

סוף דבר, השופטת הכשירה את זכייתה של ארד, וחייבה את אפקון לשלם לארד ולמי אביבים 30 אלף שקלים הוצאות המשפט.

גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא חבר בדירקטוריון ארד.