דגניה סיליקון. ספיחים למכירה | צילום ארכיון: גיל נחושתן

כבר בשלבים המקדמיים של ההליך המשפטי אמורים הצדדים לגלות זה לזה את המידע שבידיהם הרלוונטי להליך. במקרה שלפנינו עתרה התובעת, יורשת של חבר דגניה ב' שהלך לעולמו (באמצעות עו"ד נועה מילשטיין), לבית המשפט המחוזי בנצרת בדרישה לקבוע שהיא זכאית לשיוך ולחלוקה של נכסי הקיבוץ.

ליבת התביעה היא חלוקת תקבולי המכירה של מפעל הקיבוץ "דגניה סיליקון" (יצרן של ציוד רפואי) בין חברי הקיבוץ (חלוקות שבוצעו בשנים 2011 ו־2016). לטענתה החליטה אסיפת החברים בשנת 2010, כשלושה חודשים קודם שנפטר המוריש המנוח, על שיוך זכויות רדום בנכסים היצרניים של הקיבוץ. משמעותה של החלטה זו היא ששיוך הנכסים מותנה בהתקיימות תנאים מסוימים למי שהיו חברי הקיבוץ במועד אישור ההחלטה באסיפת החברים, והמוריש בכלל זה.

מנגד טען הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין עומר כהן ורועי כנפו (שלמה כהן ושות'), כי התנאים לקיומה של ההחלטה בדבר שיוך נכסים רדום - שעיקרם מעבר הקיבוץ משיתופי למתחדש - לא התקיימו בתקופה שבה בוצעו החלוקות (ושבה היה הקיבוץ שיתופי), ולכן היא אינה זכאית להיכלל בקטגוריית הזכאים לחלוקה, שבה נכללו רק החברים שהיו בעת החלוקה בפועל.

עוד קודם הדיון בתביעה לגופה, ביקשה התובעת - חברה לשעבר בקיבוץ וגם יורשת - כי הקיבוץ יגלה וימסור לעיונה שורה של מסמכים הנחוצים לה לטענתה לניהול התביעה, כדי ללמוד מהם בין השאר על היקף נכסיו היצרניים של הקיבוץ ועל השימוש שנעשה בהם.
הקיבוץ התנגד לכך, וטען כי לצורך ההחלטה אם שיוך זכויות רדום אכן מקנה לתובעת זכויות בנכסים ששויכו לחברי הקיבוץ, אין צורך במסמכים שמבקשת התובעת. "אלו מסמכים", אמר הקיבוץ, "העוסקים בהיקף נכסי הקיבוץ, בשווי שלהם ובאופן חלוקתם, והם אינם רלוונטיים לעתירתה. הקיבוץ הוא גוף פרטי, ומסמכים הנוגעים להתנהלותו השוטפת והפרטנית או לצד שלישי הם מסמכים פנימיים המוגנים תחת הזכות לפרטיות".

עו"ד עומר כהן. "מסמכים פנימיים המוגנים תחת הזכות לפרטיות" (צילום: שחר תמיר).

התובעת הסבירה שהמחלוקת עם הקיבוץ אינה מצטמצמת רק לשאלת תוקפה של ההחלטה בדבר שיוך הזכויות הרדום באשר לה, אלא גם לזכאותה לקבל את חלקו של המנוח ברווחים שהתקבלו ממכירת מניותיו של הקיבוץ במפעל. היא מבקשת לדעת מה השימוש שעשה הקיבוץ בתקבולי המכירה וכיצד חילק אותם לחברים.

לטענתה, כאשר מדובר בחברי הקיבוץ או ביורשי חברים, הקיבוץ אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה לפרטיות, כאשר היא זכאית לקבל לעיונה את המסמכים שברשות הקיבוץ, כדי להוכיח את זכויותיה.
השופט יונתן אברהם בחן את רשימת המסמכים שהתובעת ביקשה שהקיבוץ יגלה אותם, ומצא כי מסמכים הנוגעים לכספי התמורה שקיבל הקיבוץ ממכירת אחזקותיו במפעל, לחלוקת הכספים בין חברי הקיבוץ ולהעברת כספים לקרן הפנסיה של חברי הקיבוץ - הם אכן רלוונטיים לתביעה. השופט הורה לקיבוץ לגלות לתובעת את המסמכים הללו, ודחה את טענת הקיבוץ בנוגע לפגיעה בפרטיות שלו.

בפני השופט יונתן אברהם מתנהלת תביעה נוספת בעניין דומה. שם תובעים כשלושים יורשים של חברי קיבוץ, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, למעלה מתשעה מיליון שקלים מקיבוץ דגניה ב', בטענה כי הם זכאים כיורשים לחלק מהכספים שהתקבלו ממכירת "דגניה סיליקון", וכן לכל חלוקה עתידית או הפירות של הנכסים היצרניים של הקיבוץ. גם שם הורה השופט לקיבוץ לגלות לתובעים שורה של מסמכים, ובהם פרוטוקולים של הקיבוץ, דוחות כספיים שונים ואסמכתאות באשר לתמורה.

ען"ד הראל טיקטין. תביעה נוספת נגד הקיבוץ של כשלושים יורשים (צילום: אפרת טיקטין)

לפי פרסומים שונים משנת 2016, אמור היה דגניה ב' - שהיו בו בעת ההיא כ־170 חברים ושהחזיק כ־30% מ"דגניה סיליקון" - לקבל מעל 200 מיליון שקלים מעסקת המכירה. מתוך תקבולי המכירה של הקיבוץ חולקו כ־85 מיליון שקלים לחברים. סכומים אלו, לפי הפרסומים ההם, התווספו לאקזיט קודם של הקיבוץ חמש שנים קודם לכן (אז נמכרו 40% ממניות החברה תמורת כ־100 מיליון שקלים).