18 שנים לאחר שעזב, הגיש חבר לשעבר בקיבוץ יחיעם תביעה כנגד קיבוצו לשעבר לבית משפט השלום בחיפה. החבר עזב בשנת 1997 כשבידיו התחייבות של הקיבוץ לשלם לו קצבת פנסיה חודשית, כקבוע בכללי העזיבה.

באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינדר טען התובע (73) כי יש להחיל עליו את תקנון הפנסיה החדש שהתקבל ביחיעם בשנת 2010, שכן מדובר בתקנון המיטיב, בהשוואה לקבוע בכללי העזיבה, את תנאיהם הפנסיוניים של החברים בקיבוץ. לטענתו, אי־הכללתו בהסדר הפנסיה החדש היא הפליה לרעה והפרת חובת הנאמנות והשוויון כלפיו. בכך נגרם לו נזק של 102 אלף שקלים, ואותו הוא תובע מהקיבוץ.

יחיעם. צילום: אלבום פרטי

לבקשת הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין יואב שימשי וספיר חזן (שלמה כהן ושות'), דחה בית המשפט על הסף את התביעה להפרשי פנסיה הנובעים מתקנון הפנסיה החדש. "האסיפה", הסביר השופט, "קבעה שתקנון זה חל רק על חברי הקיבוץ, ולא על חברים לשעבר".

עוד טען התובע לנזק נוסף שהעריך ב־157 אלף שקלים, שנגרם לו בשל אי־קבלת זכויות לפנסיה כעובד הוראה. לדבריו הפר הקיבוץ את חובותיו כלפיו, בכך שבמשך שנים רבות - בעת שהיה עובד הוראה וחבר הקיבוץ - נמנע הקיבוץ מלרשום אותו כעובד משרד החינוך, ובעקבות זאת נשללה ממנו הזכות לקבל פנסיה תקציבית, ואף נמנע מלרשום אותו בתוכנית פנסיה, ובשל כך נשללו זכויותיו לפנסיה. לדבריו, זכויות אלו קמו לו רק עם הגיעו לגיל פרישה, ורק בהגיעו לגיל זה הוא גילה את מחדלי הקיבוץ.

הקיבוץ אמר כי בינו לבין התובע לא שררו יחסי עובד־מעסיק, ולכן לא היה חייב הקיבוץ לשלם לו זכויות גמל כפי שהיו משולמות לו אילו היה עובד של משרד החינוך, וכי על משרד החינוך היתה האחריות לרשום אותו כעובד המשרד. עוד הסביר הקיבוץ שלפי תקנון הקיבוץ שהיה בתוקף בעת ההיא, ממילא חייבים היו חברי הקיבוץ (והתובע בכללם) להעביר את כל זכויותיהם הפנסיוניות לקופה המשותפת. אף אם היה החבר העוזב מקבל פנסיה ממשרד החינוך, זכאי היה הקיבוץ - לפי כללי העזיבה - לנכות את סכומה מתשלומים שהיו מגיעים ממנו לתובע.

השופט אורי גולדקורן אמר כי לפי תקנון יחיעם דאז, הבעלות בזכויות התובע לפנסיה, כעובד הוראה בשנים שבהן היה חבר קיבוץ, היא של הקיבוץ, ומשכך גם תגמולי פנסיה הנובעים מכך. "מהוראות תקנון הקיבוץ וכללי העזיבה", הבהיר השופט, "עולה כי גם אילו היה התובע מוכיח שהוא הבעלים של זכויות נוספות, המגיעות לו כתגמולי פנסיה בגין הצטברות שנות הוראה נוספות כעובד משרד החינוך, היה עליו להעבירם לקיבוץ, וככל שלא היה עושה זאת - היה הקיבוץ רשאי לנכותם מכל תשלום המגיע לו. התובע מבקש פיצוי בעד נזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהקיבוץ הפר כלפיו חובות חוזיות וביצע עוולות נזיקיות, אך זאת לא הוכח, וגם לא נגרם לו כל נזק, כי לפי תקנון הקיבוץ הוא לא יכול היה להיות הבעלים של הזכויות הפנסיוניות כעובד הוראה".

השופט דחה את התביעה, וחייב התובע לשלם לקיבוץ שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקלים.