סוד מסחרי, מגדיר חוק עוולות מסחריות, הוא בעיקרו מידע עסקי שלא פורסם ברבים, ואשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים כדי לשמור על סודיותו. החוק מעניק הגנה לבעליו של המידע הסודי מפני גזלתו ממנו בידי אחר.

קיבוץ סעד עוסק בתחום גידול טֶף (סוג דגן שגרעיניו זעירים), ניקוי הגרעינים ושיווקם. לטענת הקיבוץ, המנכ"ל, מנהל הגידול (שעסקו בפיתוח המוצר והודיעו על התפטרותם מעבודתם) וכן יועצת חיצונית, שיתפו פעולה במשך מספר חודשים כדי להקים עסק של שיווק טף ומוצריו.

טֶף. לא נמצא כי בידי הקיבוץ סוד מסחרי בר־הגנה | צילום המחשה: שאטרסטוק

לטענת הקיבוץ, העסק שביקשו הנתבעים להקים מבוסס על מידע שהם השיגו במסגרת עבודתם בקיבוץ. באמצעות עו"ד טל שפרנט (בויאר, אור, שפרנט, מישור ושות׳), עתר הקיבוץ לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לקבוע שהוא הבעלים של זכויות הקניין בידע ובסודות מסחריים, וביקש סעד זמני שימנע מהנתבעים להשתמש בסודות אלו ולעסוק בעיסוק מתחרה.

הנתבעים, באמצעות עו"ד מקסים בן־עזרא, טענו שאין בידי הקיבוץ סוד מסחרי לעניין גידול טף, ומכל מקום - לא הצליחו הקיבוץ והאגודות שבשליטתו, העוסקות בגידולי השדה ובניקוי הגרעינים, למכור טף שגידלו. הם הוסיפו כי לא הוגבלו בהסכם לשמירת סוד או להגבלת עיסוקם, ולא הונחו לשמור על סוד כלשהו. הם הסבירו שאין בכוונתם לעסוק בגידול טף, וכל כוונתם היתה לעסוק בשיווק ובמכירה של גרעיני הטף וקמח הטף, ובכך אין תחרות לקיבוץ. הם גם אמרו שהקיבוץ אינו טוחן בעצמו את הטף, ואינו מייצר מאפים או מוצרים נלווים לקמח.

השופטת יעל אנגלברג־שׁהם הסבירה כי בקשת הקיבוץ היא להגביל את עיסוקם של הנתבעים מחשש שאלה יעשו שימוש בסודות מסחריים שלו. נקודת המוצא היא שהוראות "חוק יסוד: חופש העיסוק" מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר ממנו מנימוקים שבדין.

לפי הפסיקה, ניתן להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו שימוש שלא כדין בסוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם בנסיבות מסוימות שיש לבחון, ובהן: קיומו של סוד מסחרי; השקעה מיוחדת בהכשרתו של העובד; תמורה מיוחדת שקיבל העובד בעד התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי (בתום יחסי ההעסקה ביניהם); תום הלב וחובת האמון של העובד והמעסיק החדש.

"תחום הפעילות של הקיבוץ הוא בגידול הטף ובניקויו", אמר בית הדין. "למעט חזון עתידי לשיווק מוצרים המבוססים על קמח הטף, לא פעל הקיבוץ לפיתוח ענף עסקי כזה, ולא נמצא כי בידי הקיבוץ סוד מסחרי בר־הגנה שיצדיק את הגבלת חופש העיסוק של הנתבעים, שביקשו להקים עסק שמבוסס על רכישת הטף שהקיבוץ מגדל. גם אין מקום למנוע מהנתבעים לטחון את הדגן", הסביר בית הדין, "שכן אין בטחינת הגרעינים סוד מסחרי בר־הגנה, בייחוד כשהקיבוץ עצמו אינו עוסק בכך אלא עושה זאת באמצעות גורם חיצוני.

"הקיבוץ לא הוכיח שנקט אמצעים סבירים להבטיח את שמירת הסוד המסחרי שהוא טוען לו. אכן ייתכן כי בפעילות הנתבעים, עוד בשלב שהיו עובדי הקיבוץ - מבלי ליידע אותם על כך, ותוך כדי שימוש בחומר הגלם של הקיבוץ - יש משום הפרת חובת האמון המוטלת עליהם כעובדי הקיבוץ, ויש בהתנהלותם משום פגיעה בחובת תום הלב המוטלת עליהם. אך בסופו של דבר", ציין בית הדין, "אישרו הנתבעים כי כל הפעילות שעשו (לוגו, חוות דעת, שאלון לקוחות) - שייכת לקיבוץ".
בית הדין דחה את בקשת הקיבוץ להוצאת צווי מניעה וחייב אותו לשלם לנתבעים 7,500 שקלים.