עוזר רשם האגודות השיתופיות דחה את תביעתה של משפחת חברים בנווה ים, כי בנה החסוי, התלוי בהם, יתקבל לחברות בקיבוץ וגם יוקצה לו בית לשיוך.

ההורים היו צריכים להבין את משמעות הדברים. נווה ים, צילום: באדיבות התנועה הקיבוצית

החברים המערערים נמנים עם קבוצת משפחות מהיישוב אלי סיני, שהעתיקו את מושבם לנווה ים. במסגרת המעבר חתמו משפחות המפונים, ובהם המערערים, על הסכם מסגרת אחיד לקבלה לחברות, ולפיו הם נקלטו כחברים חדשים במסלול של עצמאות כלכלית.

למערערים ילד עם מאה אחוזי נכות, המקבל גם קצבת שירותים מיוחדים ותלוי לחלוטין בהוריו. לאחר קליטת המפונים בקיבוץ נקלע הקיבוץ להליכי פירוק, ועו"ד יפתח עניא מונה למפרק מפעיל של הקיבוץ.

המפרק דחה את בקשת המערערים להחיל על בנם החסוי את תקנון אהדה (להבטחת צרכים לאנשים עם מוגבלויות התלויים בחברי קיבוץ), ולקבלו לחברות בפטור מהשתתפות בהון האגודה ובקרנות אקטואריות, ולהקצות לו דירה לשיוך.

ההורים, באמצעות עו"ד דן פיאלה, ערערו בפני רשם האגודות על החלטת המפרק.
עו"ד רמזי חוראני, עוזר הרשם, דחה את טענת המערערים כי נגרם להם עושק בכך שנקבע שקליטתם לקיבוץ היא במסלול של עצמאות כלכלית (ואז לא חלות עליהם תקנות הערבות ההדדית). זו הוראה מוכרת ומקובלת, ולא היה בכך כדי לנצל את מצבם לרעה.

"הסעיף בתקנון הקיבוץ הקובע שקבלה לחברות היא בעצמאות כלכלית בלבד", הסביר עו"ד חוראני, "אינו תנאי מקפח בחוזה אחיד, ולכן אין לבטלו, כבקשת המערערים. הגישה השלטת היא שלא להחיל את חוק החוזים האחידים על דיני אגודות שיתופיות, שכן יחסי החבר והאגודה אינם יחסי ספק־לקוח.

"הסעיף בתקנון מאוזן: אינו מחייב את החבר להעמיד לטובת הקיבוץ את כוח עבודתו או הכנסותיו, אך גם אינו מחייב את הקיבוץ להעמיד לו תקציב מחיה או דמי עזיבה".

הוא גם דחה את הטענה שלפיה יש לנווה ים חובה מכוח תקנונו לספק לחסוי את צרכיו המיוחדים, והוסיף שהקרן לעזרה הדדית בקיבוץ נועדה לסייע לחבר הזקוק לתמיכה כספית חד־פעמית, אך לא מעבר לכך. עוד נקבע שתקנון אהדה אינו חל על הקיבוץ, שכן הוא לא אושר באסיפה הכלכלית.

נדחתה גם הטענה שבסירוב הקיבוץ לשייך לבן דירה יש משום אפליה לרעה לעומת בנים של חברים מפונים אחרים.

"הבחנה בין בן של חבר הכשיר לחברות", כך נאמר, "ויכול לעמוד בחובות המוטלות עליו מכוח חברותו, לבין מי שאינו כשיר ואינו יכול לעמוד בחובותיו של חבר קיבוץ - אינה בגדר אפליה פסולה, אלא בגדר הבחנה מותרת. לכל קיבוץ הזכות לקבוע תנאי כשירות לקבלה לחברות, והוראות התקנון ביחס לכך אינן נוגדות את תקנת הציבור".

המערערים טענו לתחולת תקנות הערבות ההדדית בעניינם, שאז הן מחייבות את הקיבוץ לספק את הצרכים המיוחדים של החברים ושל התלויים בהם, ואמרו שלא ניתן להתנות על כך.

אך עוזר הרשם הבהיר כי תקנות הערבות ההדדית עצמן החריגו מתחולתן את מי שמצוי בעצמאות כלכלית. "מדובר בקיבוץ בעצמאות כלכלית, וההורים המערערים - שהתקבלו לחברות בעצמאות כלכלית - היו צריכים להבין את משמעות הדבר.

"הם לא העבירו כל תשלום לקיבוץ ולא העמידו את כוח עבודתם לטובתו. כדי שהתקנות יחולו על החסוי, עליו להתקבל לחברות כחבר שאינו בעצמאות כלכלית", הדגיש עוזר-הרשם.

"העברת מגרש או דירה לחסוי תעמיד את הקיבוץ במצב שאחרי אריכות ימיו, יישארו המגרש או הדירה בבעלות אלה שבאים בנעלי החסוי. יש לשאוף לפתרון", המליץ עוזר הרשם, "בהתחשב באידאלים הומניים, ברוח תקנות הערבות ההדדית - הגם שאינן חלות פורמלית - לדיור ולעזרה כמידת יכולתו של הקיבוץ".