ביוני 2012 אירעה טרגדיה בטיול של קבוצת חברים מקיבוץ צובה על הר אולימפוס שביוון. אחת החברות הידרדרה אל פי התהום, נבלמה בגזע עץ שהיה במדרון וחולצה בידי המטיילים האחרים. תוך כדי חילוצה נפל בעלה לתהום ונהרג. בית משפט השלום בתל אביב נדרש לשאלת אחריות המדריך וחברת הנסיעות לנפילתם של השניים, כדי להכריע בתביעת פיצויים שהגישו הילדים, יורשיהם של ההורים - האב שנפל אל מותו בטיול, והאם שהלכה לעולמה כשנתיים וחצי לאחר מכן. בעת התאונה היו ההורים בני 73 ו־74.
באמצעות עו"ד רועי צביקל תבעו היורשים את מדריך הטיול ואת חברת התיירות שארגנה את טיול הקבוצה.

הר האולימפוס. רוב המסלול נעדר סיכון לנפילה | צילום: שאטרסטוק


השופט יחזקאל הראל תיאר שחברי הקבוצה צעדו במסלול הליכה בשמורת טבע בהר אולימפוס, מסלול הררי של כשלושה קילומטר היורד מגובה של 400 מטר. המסלול צמוד בחלקו לתהום שעומקה עשרות מטרים, מימין לכיוון ההליכה של חברי הקבוצה. רוחב השביל שונה ממקום למקום. לאורך המסלול לא הוצבו שלטי אזהרה או גדרות למניעת סיכון לנפילה. מדריך הטיול הלך בראש הטור שנפרש מקצה לקצה על פני כמה עשרות מטרים.


באמצעות משרד עורכי הדין אטיאס נווה טענו הנתבעים כי זהו מסלול נוח שבו עוברים אלפי מטיילים, בדרך כבושה - מסומנת, מוכרת ולא מסוכנת - שאינה מצריכה אזהרות טרם תחילת ההליכה, או במהלכה, למעט קושי אפשרי למי שסובל מבעיות הליכה.


"אכן", מצא השופט, "כל המסלול נעדר סיכון לנפילה אל התהום, למעט מקום אירוע התאונה, המקום היחיד שיצר סיכון למטיילים בשל הסלעים משמאלו, מבלי שהוזהרו מפני התהום שמימין לשביל".


"בגלל הדרך הצרה", תיארה האם המנוחה (שנפטרה במהלך המשפט), "לא יכולתי ללכת צמוד לבעלי, ולכן הלכתי מקדימה ובעלי הלך מאחוריי. בשלב מסוים הרגל שלי החליקה על דרך העפר המפוררת, ומצאתי את עצמי נופלת לכיוון המדרון ונעצרת על גבי עץ קטן. מייד לאחר מכן ראיתי את בעלי המנוח נופל גם הוא, אולם הוא לא נעצר על עץ. ראיתי אותו מתגלגל, ואז נעלם. חברי הקיבוץ שהיו בטיול חילצו אותי, אולם את בעלי לא הצליחו להציל".


"מהעדויות", סיכם השופט, "ניתן ללמוד כי אילו הלכה המנוחה על הסלעים, או על השביל שמשמאלם, היא לא היתה יכולה ליפול לתהום. עצם ההליכה על השביל הצר יצרה את הסיכון שהתממש לנפילתה של המנוחה אל התהום", פסק השופט. "בעלה של המנוחה איבד את שיווי משקלו שעה שהיה עד לניסיונות החילוץ של המנוחה, שככל הנראה ניסה ליטול חלק בהם, ומשכך נפל אל מותו.


"חובה היתה על המדריך לנקוט אמצעי זהירות במסלול הטיול, להמתין במקום ולוודא בעצמו שהמטיילים הולכים על הסלעים או על השביל שמשמאלם או להזהיר את המטיילים כי לכשיגיעו לאותו מקום מסוכן - שניתן לזהותו בשל נופו ומבנהו החריג - יש לעבור מהליכה על השביל להליכה על הסלעים. אך המדריך לא נקט אמצעי זהירות אלה. הוא לא הכיר את הסיכונים שטמונים בהליכה בשביל, ונקט את 'שיטת הסמוך', שכן עד לתאונה זו לא אירעה נפילה לתהום במהלך הליכה באתר. הנתבעים לא עשו את שחובה היה עליהם לעשות באמצעים פשוטים, ובכך הפרו את חובתם לשמירה על שלומם ובריאותם של כלל המטיילים, ושל המנוחים בפרט.


"משהוכחה אחריות הנתבעים לנפילת המנוחה", הסביר השופט, "אזי, כפועל יוצא, הם חבים באחריות בגין נזקים צפויים הנגרמים בעקבות אותו אירוע נזיקי שבו הם חבים. משכך, אחראים הנתבעים לנזקים שנגרמו עקב מותו של המנוח", הוסיף השופט, ופסק שהם יפצו את היורשים בסך 866,563 שקלים, נוסף על שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום זה.