ניצנים קלט לאחרונה את הזוג האחרון, וה־68 במספר, לשכונה החדשה הנבנית במסגרת פרויקט הבנייה והצמיחה הדמוגרפית של חברת קורום בקיבוץ.

המצטרפים הטריים הם בני הזוג טל (33) וקרן (32) קלימיאן, שני רופאים צעירים ואידיאליסטים המצפים להולדת בתם הבכורה בקרוב מאוד. השניים בחרו לוותר על חיי העיר ולבנות את ביתם בקיבוץ הדרומי.

טל וקרן קלימיאן. "בחרנו פריפריה ובחרנו ערכים" | צילום: באדיבות קורום

טל, רופא אורתופד מאשקלון, וקרן, רופאת שיניים מרחובות, בחודש השמיני להריונה, גרים כיום בדירה שכורה בקיבוץ בשפלה. בשנה האחרונה עברו תהליך קליטה לניצנים, ובקרוב הם עתידים לבנות את ביתם בשכונה החדשה הנבנית בקיבוץ.

בני הזוג קלימיאן מספרים שהפור נפל לפני כשנה וחצי, כשהחליטו לעזוב את החיים העירוניים ולהחליפם בקהילתיות ובאיכות חיים. בשלב הראשון הם שכרו דירה בקיבוץ בשפלה כדי לבחון שהם אכן מחליטים את ההחלטה הנכונה בעבורם. משהבינו שזו הדרך שבה הם רוצים לחיות, חיפשו בני הזוג קיבוץ שבו יוכלו לבנות את בית הקבע שלהם.

מאחר שהשניים אינם בני קיבוץ חוזרים, עלה החשש שמא לא יוכלו להגשים את חלון ההזדמנויות להצטרף לקהילה קיבוצית קיימת, אלא שלבסוף הם הגיעו לניצנים, ושם נוצרה האפשרות להיקלט לחברוּת מלאה ולבנות את ביתם בשכונה החדשה.

"שמענו דברים טובים על ניצנים, על חיי הקהילה הענֵפים שבו ועל מערכת חינוך מצוינת", אומרת קרן. "גם מיקומו הגיאוגרפי של הקיבוץ התאים לנו", מוסיף טל, "קרוב למשפחות שלנו המתגוררות באזור הדרום".

מעבר חד כזה מלווה תמיד בספקות, לא מעט מהם מכיוון המשפחות המורחבות, שהרימו גבה לנוכח ההחלטה של הזוג הצעיר לעבור מהעיר לקיבוץ. "בכל זאת, שנינו רופאים", מחייך טל. "אלו מקצועות מבוקשים, ומרבית בתי החולים נמצאים בערים. נדמה לי שהם חששו שהמשכורות שלנו יועברו לקיבוץ ושהבית לא יהיה בבעלותנו, אבל הסברנו להם שאנחנו כבר לא בשנות החמישים, ושהקיבוצים עברו מאז שינויים מפליגים וכעת מקיימים אורח חיים שמצליח לשמר חיי קהילה וערבות הדדית לצד שמירה על הפרטיות, על כושר ההשתכרות ועל הזכות לבעלות על רכוש משל עצמך".

וכך, למרות החשש של המשפחות, הפכה הבחירה של בני הזוג קלימיאן לעבור לקיבוץ ולהתחיל את חייהם כמשפחה צעירה משאיפה לעובדה מוגמרת. "אני אוהב את הרעיון של קהילה גדולה וחמה, שהיא כמו משפחה מורחבת", אומר טל, "קהילה שבה כולם ערבים זה לזה, אכפתיים, מקיימים פעילויות חברתיות, חינוכיות ותרבותיות ביחד. הילדים הולכים לבית הספר ברגל ומסתובבים על המדרכות ובמדשאות ללא חשש. זה מעניק ביטחון להורים בגידול הילדים, ולילדים זה נותן הרבה חופש ותחושת שייכות למשהו רחב יותר שיש בו חוסן והמשכיות".

קרן מצטרפת לדבריו ומשתפת כי הקיבוץ תמיד היה בגדר חלום ילדות שלה. "גדלתי בעומר. זיכרונות הילדות שלי מבוססים על חיים בקהילתיות עם אנשים מוכרים. זה מזכיר את החיים בקיבוץ. שנינו נלהבים להיות חלק מקהילה בעלת ערכים משותפים, היכן ששכן הוא חבר ולא כל אחד לעצמו ולנפשו, בניכור ובתחושת זרוּת כלפי הסובבים אותו. לאחרונה התקבלנו לחברות בניצנים, ואנחנו נבנה את ביתנו בשכונה החדשה שבה יגורו 68 משפחות חדשות לצד המשפחות הוותיקות בקיבוץ. מעכשיו אנחנו חלק בלתי נפרד מהקהילה. אנחנו מצפים להשתלב במהרה בקהילת החברים בשכונה החדשה וגם בקהילת הקיבוץ הוותיק. כבר הוזמנו להשתתף באירועים המתקיימים בקיבוץ, באסיפות ובמפגשים של החברה שבונה את השכונה החדשה. כיף להרגיש שיש גב מאחוריך ומעטפת של תמיכה. בכל צעד בדרך להגשמה, או בעמידה מול שלל הגופים והמוסדות השונים, אנחנו אף פעם לא לבד".

"ההתרגשות שלנו אדירה", מסכם טל, "גם לקראת לידת בתנו הבכורה, הקיבוצניקית הפרטית שלנו, וגם לקראת המעבר לבית משלנו ולחיים כחברי קיבוץ. אנחנו מרגישים שזהו חלום שמתגשם, וכן - אנחנו מרגישים שיש בבחירה שלנו גם משהו מן המעשה הציוני. בחרנו פריפריה ובחרנו ערכים, כי אנחנו מאמינים בחשיבותם של הדברים הללו גם בשנת 2019, ואולי בעיקר עכשיו יותר מתמיד".