מאבק שנמשך כחמש שנים הגיע לאחרונה לסיומו החיובי עבור כמאתיים חברי קיבוצים, יתומי מלחמת השחרור, שזכו להכרת אכ"א (אגף כוח אדם) בצה"ל כזכאים למענק הוני בהתאם לחוק לתשלום קצבאות לבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו בשירותם הצבאי.

להכיר בהורים כחיילי מילואים. בית העלמין ביד מרדכי ואבישי טבת, צילומים: יונה שחר ואלבום משפחתי

עד לאחרונה סירב הצבא להחיל את החוק על יתומי מלחמת השחרור ולהכיר בזכאותם למענק בסך 100 אלף שקל, אך לאחר מאבק עיקש ונקיטת צעדים משפטיים, הוכרו ההורים שנפלו בקרבות על הגנת קיבוציהם כמי ששירותם מאופיין כשירות מילואים.

את מאבק חברי הקיבוצים ריכז וליווה מקרוב באופן שוטף אבישי טבת (גן שמואל), האחראי על נושא הנפגעים במחלקת הביטחון של תנועת הקיבוץ הדתי. טבת שימש בתפקיד דומה במחלקת הביטחון של הקיבוץ הארצי החל מ־1983, ולאחר מכן במחלקת הביטחון של התנועה הקיבוצית עד 2008.

במסגרת תפקידו דאג לבקר את פצועי הקיבוצים, להדריך אותם באשר לזכויותיהם כנכי צה"ל ולפעול למענם, וכן ללוות ולטפל בזכויותיהן של המשפחות השכולות.

לאחר שבתנועה הקיבוצית הוחלט לוותר על שירותיו, הוא עבר לפעילות בקיבוץ הדתי, ובמסגרתה ניתנים שירותיו גם לתושבי מספר מועצות אזוריות ולחברי קיבוצים הפונים אליו באופן פרטי. התשלום עבור שירותיו מועבר לתנועת הקיבוץ הדתי.

כשהתעוררה בעיית אי־ההכרה ביתומי מלחמת השחרור, קיבל עליו טבת לטפל בנושא ולייצג כמאתיים חברי קיבוצים מהקיבוץ הדתי ומהתנועה הקיבוצית, מתוך כ־700 יתומי מלחמת השחרור התובעים לקבל את המענק.

עבור שירותיו של טבת שילמו חברי הקיבוצים מהתנועה הקיבוצית סכום צנוע לקופת הקיבוץ הדתי, לעומת עשרה אחוזים מגובה המענק ששולמו לעורכי דין שנשכרו על ידי יתומים אחרים לטפל בבעיה.

"חוק הקצבאות לחיילי המילואים נולד בעקבות מאבק שניהלו אלמנות צה"ל להשוואת תנאיהן לאלו של אלמנות הטייסים במילואים, שזכו לקבל פיצוי מחברות הביטוח שבהן ביטח הצבא את הטייסים", מתאר טבת. "בחוק נקבע כי השארים של כל חייל מילואים שנפל מאז קום המדינה, ב־14 במאי 1948, יהיו זכאים למענק כספי בסך 100 אלף שקל.

"כשפנו יתומי מלחמת השחרור - ובהם חברי הקיבוצים - לקבלת המענק, התחכם משרד הביטחון והודיע להם שהחוק חל רק על מי שנפלו אחרי 1 באוקטובר 1949, התאריך הרשמי שבו הוקם מערך המילואים בצה"ל.

"כך יצא שרבים מיתומי הקיבוצים שהוריהם נהרגו ב־1948 בהגנה על קיבוציהם שהותקפו על ידי צבאות ערב, לא נכללו בחוק הזה על פי הפרשנות של משרד הביטחון. על זה הלכנו ב־2012 למאבק שנמשך חמש שנים".

מלחמת התשה

יוסי שחר (72) מקיבוץ יד מרדכי, הוא אחד מיתומי מלחמת השחרור. אביו, מאיר פינקלשטיין ז"ל, נהרג ב־18 במאי 1948, היום הראשון של המערכה על הקיבוץ. כשנהרג היה יוסי בן שלוש, והוא אינו זוכר את אביו.

"כשהגיעו המצרים חפרו חברי הקיבוץ תעלות רדודות למדי", מספר שחר. "אבי נהרג מרסיס שפגע בו באחת ההפגזות הראשונות. ביד מרדכי נהרגו 18 חברי קיבוץ ושמונה פלמ"חניקים שבאו לסייע.

"כשנהרג אבי נשארנו אמי, אחותי ואני, ובשנים הראשונות היו בקיבוץ כל האלמנות והיתומים של הנופלים. עם השנים התפזרו האנשים, ובמאבק על המענק היינו קבוצה של עשרה יתומים מיד מרדכי".

איך התקיים המאבק?

"למרבה האירוניה התחיל המאבק שלנו אחרי שאכ"א שלחו לכל יתומי מלחמת השחרור מכתב המיידע אותם על חוק הקצבאות לחללי המילואים. התבקשנו למלא את הפרטים שלנו ולשלוח בקשות לקבלת המענק, ואז חזר בו הצבא ולא הכיר בנו כזכאים.

"הטענה הייתה שבאופן רשמי המילואים התחילו כשצה"ל הוקם באוקטובר 1949, ולכן הורינו אינם נחשבים חיילי מילואים. כשקיבלנו את התשובה הזאת החלטנו להיאבק נגד האפליה בין חיילי המילואים, וכל אחד או כל קבוצה הגיבו ופעלו בדרך אחרת תוך תיאום בינינו".

אבישי טבת

את המאבק מול יתומי תש"ח ניהל צה"ל כמו מלחמת התשה. ראוי לציין שהמאבק לא היה על הכרה בהוריהם כחללי מערכות ישראל, אלא אך ורק על ההכרה בהם כחיילי מילואים. במשך יותר משנתיים הגישו היתומות והיתומים בקשות למענק, הבקשות נדחו, והם הופנו לוועדות ערר צבאיות.

כל השנים הללו הם ניסו לשכנע את הצבא בצדקתם. בחודש אוגוסט 2012 כתבו כמה מהם לראש אכ"א דאז האלופה אורנה ברביבאי כי שלילת זכאותם של הוריהם סותרת את מהותו של חוק הקצבאות, שהוא הרצון להשוות את זכויותיהם של חיילים שנפגעו או נהרגו בפעולות איבה ושסטטוס השירות שלהם ומצבם המשפחתי דומה.

"העובדה שממש כמו חיילי מילואים מאז ועד היום", הם כתבו לה, "היו הורינו אנשים מבוגרים, בעלי משפחות, הורים לילדים, שחיו חיים אזרחיים והתפרנסו ממקצועות אזרחיים, נעלמה כאילו מעיניו של הצבא.

"העובדה שאם לא היו נופלים במלחמה היו הורינו, ממש כמו חיילי מילואים מאז ועד היום, חוזרים אל חייהם האזרחיים ולא אל מחנות הצבא, גם היא כנראה לא נלקחה בחשבון. אבל יותר מהכול מקוממת ההתעלמות לכאורה מכך שהורינו פשוט לא יכלו ליפול כחיילי מילואים, משום שחוק המילואים טרם נחקק אז".

אחד היתומים הפעילים במאבק, ששיתף פעולה עם טבת ועם שחר, היה אריה ליטבק ממוצא עילית. אביו, מיכאל ליטבק ז"ל, הגיע מירושלים לניר דוד ונהרג באוגוסט 1948 למרגלות הגלבוע בהיותו בן 31.

משנואשו היתומים מהניסיונות לשכנע את הצבא, שכר ליטבק את שירותיו של עו"ד שלמה רכבי (ממשרד עורכי דין ציפורי, רכבי ושות'), וזה עתר בשמו לבית המשפט השלום בירושלים בדרישה לחייב את אכ"א להכיר באביו ובחבריו כאנשי מילואים.

הטענה המרכזית הייתה, כפי שכבר הוצגה לראשי אכ"א, שאין להפלות בין אנשי מילואים ולדבוק בתאריך חקיקת חוק המילואים, ושאבן הבוחן צריכה להיות אם מאפייני השירות של החלל בתש"ח הם מאפייני שירות של איש מילואים.

שופטת בית המשפט השלום קיבלה את עמדת היתומים, אך הצבא לא ויתר וערער על הפסיקה לבית המשפט המחוזי בירושלים. גם שופטת בית המשפט המחוזי אימצה את עמדת יתומי תש"ח, וחייבה את צה"ל לקבוע בפרק זמן סביר קריטריונים חדשים ברוח הפסיקה, ולבחון על פיהם את בקשות יתומי תש"ח.

הפסיקה ניתנה בינואר 2015, שנתיים עברו, והצבא הודיע שהוא עדיין נמצא בעבודת מטה לגיבוש הקריטריונים. ניסיונותיהם של ליטבק ושחר לגייס את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וח"כים נוספים למאבקם לא הניבו הצלחה רבה.

בסוף 2016 ניסה אכ"א להתבצר בעוד קו חפירות במאבק מול יתומי תש"ח. בתשובה לבקשת אחת מיתומות תש"ח הודיע לה נציג אכ"א כי תוך כדי עבודת המטה המתנהלת בצבא בעקבות פסיקת המחוזי, נמצא כי לפני חקיקת חוק המילואים החליטה הממשלה על הקמת עתודת מילואים כדי לגייס לוחמים נוספים לקרבות שהתחוללו בארץ.

מכוח החלטה זו הוצא צו לגיוס עתודת מילואים ב־2 בדצמבר 1948, ולכן הצבא יכיר בכל מי שנפל ממועד זה ואילך כחייל מילואים. יתומי תש"ח לא הסכימו לקבל את הקביעה שמי שנפל ממאי עד דצמבר 1948 לא יוכר כחייל מילואים, ולפני כחודשיים פרסם הצבא קריטריונים חדשים המכירים ברוב חברי הקיבוצים שנפלו בקרב על הגנת קיבוציהם כחיילי מילואים.

טבת ושחר מרוצים מהתוצאה, אך מצרים על כך שחלק משותפיהם למאבק, שאבותיהם גויסו מהעיר לכוחות הלוחמים ונשלחו להגן על קיבוצים, אינם נכללים עם מקבלי הקצבאות, כיוון שאבותיהם נחשבים חיילים סדירים.

שחר מציין שקבוצת יתומי יד מרדכי חייבת לטבת חוב עצום. "אבישי ליווה אותנו במהלך הזה מההתחלה", הוא אומר. "הוא נסע איתנו לפגישות עם הצבא ועם עורכי דין, ודאג כל הזמן ליידע אותנו על התקדמות התהליך. בלעדיו לא היינו מסתדרים".

טבת מתייחס למאבק על חוק הקצבאות כמצווה וכשליחות, כפי שהוא מתייחס לכל עבודתו בתחום הנפגעים. עכשיו הוא מנסה להרחיב את מעגל מקבלי הקצבאות לתקופות נוספות.