צילום: אודי אורנשטיין זה חמש שנים, מאז הוקם "פורום החברות הרב-לאומיות" באיגוד התעשייה הקיבוצית, נוהגים 25 חבריו - מנהלים בחברות היצוא הגדולות, שלרובן חברות-בת ומפעלים בחו"ל - לבקר ולסייר, כל פעם במפעל אחר, וללמוד על הדרך שהביאה אותו להישגיו ולחברות בפורום היוקרתי. בשבוע שעבר הם התארחו וסיירו ב"גלעם" שבקיבוץ מענית, כמחווה ליוסי פלד, המסיים כמעט 38 שנים(!) כמנכ"ל המפעל, וזכו לשמוע סיפור הצלחה וסיפור על מנכ"ל - שניהם בלתי-שגרתיים בעליל.

עוד על תעשייה קיבוצית:
איגוד התעשייה ומועצת הגליל העליון בעימות חריף
החותרים: החברים סירבו למכירת מפעל הקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

מפעל גלעם נרשם כחברה בבעלות "הקיבוץ הארצי" בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, והחל להיבנות שנתיים מאוחר יותר במקומו הנוכחי, עם עליית חברי מענית על הקרקע. ב-1943 הופיעה לראשונה, בשוק המקומי הנצור, תוצרתו המבוקשת: שקי עמילן וחביות גלוקוזה. בשנות השישים של המאה הקודמת נסגר המפעל עקב פשיטת רגל, אך שב ונפתח, והמשיך להלך בקטנות.

ב-1970 שמח הקיבוץ-הארצי להעבירו לידי הקיבוץ, "בכלום כסף", אבל בתנאי מחמיר: רק מי שנושאים פנקס חבר מפ"ם, ורק חברי קיבוץ, רשאים לעבוד בו. באמצע שנות השבעים הושקע במפעל ממון רב, נרכש ציוד מתקדם, הורחב מגוון המוצרים, אך האינפלציה הקשתה עליו לנסוק כמצופה.

ב-1977 נכנס לנהל את גלעם יוסי פלד, מבלי שהתכוון או השתוקק לכך. רק שמונה שנים לפני כן הגיע למענית מרוחמה, בעקבות נישואיו לבת הקיבוץ. הוא עבד במטעים ועבר קורס רכזי משק, מתוך כוונה שיתמנה למרכז המשק. התמזל מזלו של הקיבוץ, ובעקבות משבר ניהולי, והתפטרות מנהל המפעל הקודם, נתבקש פלד לתפוס את מקומו.



באת עם חזון ברור? יעד מוגדר?
יוסי פלד: "חזון? יעד? בכלל לא ידעתי במה מדובר. הגעתי למפעלון, שהפיק בעיקר עמילן מ-20 אלף טון תירס בשנה, עם מחזור של 20 מיליון ש"ח, אבל הייתי מוכן ללמוד מהתחלה, ולאט-לאט התקדמנו".

"התקדמנו" - זו בהחלט לשון המעטה. במהלך 38 שנותיו של פלד כמנכ"ל התרחב גלעם למגוון תחומים ומוצרים, רכש חברות זרות, הקים את חברת הביו-טכנולוגיה "אנזימוטק" הנסחרת בנאסד"ק, והפך לחברה בין-לאומית,
עם היקף מכירות של כחצי מיליארד ש"ח בשנה. על הדרך, גם הודות לניהול יעיל של הקיבוץ עצמו, חילץ את מענית מדשדוש רב-שנים בבוץ כלכלי, והזניק אותו לעמדת "קיבוץ מסודר מאוד", כניסוחו המאופק של פלד.

הוא עצמו מודה שפרישתו בימים אלה אינה באה בתקופת שיא של המפעל. "יש קשיים, שנובעים מהתנודות במחירי המוצרים המיוחדים שעסקנו בהם, אבל מהחברה-בת שהנפקנו בבורסה הרווחנו כ-200 מיליון ש"ח", הוא אומר.

לאן פניך?
"אני בן 67, והולך לממש את עצמי".

איך?
"אולי להיות יו"ר של חברות מעניינות, דירקטור, או יזמות של הקמת מפעלים בעולם. בינתיים אין לי כוונה לנוח".