תקופה טובה עוברת על עמיחי שרפשטיין, חבר מעגן מיכאל והבעלים של סטודיו לפיסול השוכן בקיבוצו. שרפשטיין (31) עומד להשתתף בתחילת חודש אוגוסט, עם עשרה מפסליו הגדולים, בתערוכת אמנים ישראלים שתתקיים במינכן.

עוד על הקהילה הגאה בקיבוצים:
יואב וגיל מספרים על גאווה ואהבה
גאות להיות אמהות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

חודש לאחר מכן הוא אמור להינשא, בניו-יורק, לג'ניה דודוצקין מכפר-מסריק, בחיר לבו זה שנה וחצי, עמו הוא גם מגדל את הבן המשותף לו ולחברת מעגן-מיכאל. בשובם ארצה יחגגו את נישואיהם סמוך לבריכת השחייה של מעגן-מיכאל, בחיק החברים הרבים ובני המשפחות. בכך, הם מספרים, תהפוך חתונתם לחתונה הגאה הקיבוצית הראשונה במעגן-מיכאל.

עמיחי שרפשטיין מספר שתמיד הרגיש חריג ויוצא דופן בחברה הקיבוצית שבה הוא חי, בעיקר בגין משלח ידו באמנות - פיסול קרמי גדול ומרשים, שאותו הפך ל"עסק" בו הוא משמש כיוצר, כמשווק, כיחצ"ן, כאיש הכספים ועוד.

לאחרונה, לאחר שפורסמו דבריו של שר החינוך שי פירון בגנות משפחות הומו-לסביות, כתב עמיחי שיר המחבר בין פירון לפסל של פיל שיצר זמן רב לפני כן. "פיל פירון אפו ארוך/ על גאים רוצה לדרוך/ רק אתמול נבחר הפיל/ בנימוס הוא לא רגיל/ פיל פיל פיל פירון/ לא תוכל לדרוך!" ומי שמכיר את הכותב, העומד להקים עם בן זוגו משפחה כזו, יודע שלא ניתן יהיה לדרוך עליו.

לא הכל חלק
"אני יכול להודות שבגיל הנעורים הייתי שונה מאחרים יותר משום היותי אמן, ולא בגלל הנטייה המינית שלי, שעדיין לא היתה מובהקת וברורה גם עבורי", מספר עמיחי. "עד הצבא נקשר הבלבול לגיל הנעורים. לא היתה לי התנסות פיזית עם גבר. במשך ארבע שנים, כולל השנה הראשונה של השירות הצבאי, היתה לי בת זוג. עסקתי בספורט ובאמנות, ורק בדמיון שלי התרחשו דברים שעדיין לא ידעתי או רציתי להגדירם. חשבתי שככה זה אצל כולם.

"בשנותיי הצעירות יותר חשדו אנשים שאני בעל נטייה הומוסקסואלית בגלל שפת הגוף וצורת הדיבור. אני חושב בדיעבד שההורים והאחים הבינו שאני שונה מהמקובל, אבל ההדחקה היתה גדולה מכל דבר אחר".

מה קרה בשנה השנייה של השירות הצבאי?
עמיחי שרפשטיין: "התגייסתי לנח"ל ונשלחתי לקורס חובשים בבה"ד 10. אחרי הקורס נשארתי להדריך שם. הבסיס הזה התברר כקרקע פורייה להתנסויות מיניות חדשות ואחרות".

כיצד התקבלה ה"יציאה מהארון" בקרב המשפחה ובקיבוץ?
"במשפחה הליברלית שלי קיבלו אותי כמו שאני, בלי משברים. משפחה כמו שלנו, שעברה טראומה עם המוות בטרם עת של אחותי ז"ל, מבינה לעומק כמה הכל הופך שולי ביחס לאושר ולמימוש עצמי. גם בקיבוץ אני לא זוכר שהיו בעיות. כבר היו כאן לפניי הומואים ולסביות, והחברה הגדולה במעגן-מיכאל מעכלת אותם בצורה יפה. אבל זה לא אומר שהכל הלך חלק".

למשל?
"כשהדרכתי ילדים לאחר השחרור טען זוג הורים שאני מהווה עבורם 'דוגמה רעה' ושאשפיע לרעה על הילד שלהם. במקרה מצער במיוחד, במהלך תרומת דם, פנתה אחת המתרימות למתרימים שבאו לקיבוץ ומול כולם השפילה אותי וצעקה שלא ייקחו ממני דם כי אני 'הומו' ו'זה ממש מסוכן, יש להם מחלות'.

"בתור חובש טיפלתי ואטפל בפצועים וגם לקחתי להם דם, וכאן הפכתי ל'מקרה מיוחד'. הדם היקר שלי נחשב למסוכן לציבור, והנטייה המינית שלי נחשבת למחלה בעיני מד"א".



תכשיטים ופסלים
עמיחי שרפשטיין הוא אמן מרתק, המכליא דימויי אנוש שונים בתוך בעלי חיים גדולים שהוא יוצר. כך למשל פיסל בחומר הקרמי ראש נחש מגיח מתוך חליפה מעונבת, וכינה אותו "בית המשפט"; פיל כרסתן נושא על גבו בית; ועוד. הפסלים עשויים בקפידה, נדמים כארכאיים וסימבוליים.

לטענתו של עמיחי, עובדת היותו אמן בקיבוץ מורכבת יותר מזו של היותו הומו מוצהר שחי בזוגיות עם גבר. "לפני שאני הומו, אני אמן. ללא אמנות אני לא יכול לחיות. למרות שבקיבוץ מעגן-מיכאל יש פתיחות גדולה כלפי אמנים, וקיבלתי סיוע בהפיכת התחביב לעסק - מדובר בקושי לא-קטן, אבל זה נותן משמעות לחיים".

בתום שירותו הצבאי חזר שרפשטיין לקיבוץ. הוא עבד במשך שנה במסגרת "שנת בית" הנדרשת מכל בן המבקש להשתלב ב"מסלול בנים" (עבודה, טיול, לימודים). לאחר מכן המשיך להוביל את חינוך הנעורים, ובהמשך יצא לארצות הברית לעבודה במכירות ב"עגלות" ("עבודה בזויה", לדבריו). שם שהה אצל הדוד, שגם אמור להשיאו לבן זוגו בבית כנסת ניו-יורקי.

עם חזרתו לישראל נרשם ללימודי עיצוב אופנה בשנקר, אבל לאחר שנתיים עזב, בתחושה של חוסר מיצוי, לדבריו. "המשכתי לעצב אופנה ותכשיטים, אבל חזרתי לפסל בקרמיקה, כמו שעשיתי בשנים קודמות בקיבוץ. לימדתי את עצמי לפסל. תוך כדי כך היו לי כמה בני זוג, אבל לא התגוררתי עם אף אחד מהם. לפני שנה וחצי פגשתי את ג'ניה מכפר-מסריק, ומיד