זה התחיל בחגיגה גדולה והתרוממות רוח, והסתיים באסון גדול וב-11 רפתנים ורפתניות מההתיישבות העובדת, רובם מקיבוצים, שמצאו את מותם הטרגי בטביעה בכנרת בשעה ששטו מדגניה א' לעין-גב.

עוד על ההנצחה בקיבוצים:
עברון: תצוגת הנצחה לזכר בן הקיבוץ
משחק עם אתרי ההנצחה בקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ב-19 באוקטובר 1943, חול המועד סוכות, התקיימה בדגניה א' האסיפה השנתית של התאחדות מגדלי הבקר בארץ ישראל, בהשתתפות 200 רפתנים ואורחים שהגיעו מכל קצווי הארץ. החברה מרים ברץ מדגניה א', שהיתה ותיקת הרפתנים ביישוב דאז ונציגת הקבוצה המארחת, נשאה דברים לפני הנאספים. ברץ סיפרה על דרכה אל הרפת, על מקומה של האישה בענף הגברי, ועל הבדווית שלימדה אותה את סודות החליבה. היום הראשון היה אמור להסתיים בהפלגה מדגניה א' לעין-גב.

בשעה תשע בערב, לאחר גמר השלב המקצועי, עגנה בחוף הסמוך לדגניה א' סירת מנוע, אליה נקשרה סירת גרר. בדיעבד התברר כי הסירה יכולה היתה לקלוט כשמונים איש, בוודאי לא מאתיים שנדחקו על סיפונה הצר. חלק מהרפתנים עלו על סירת המנוע בגלל הצפיפות הרבה. ההפלגה החלה בטוב, ההתרגשות בקרב הנוסעים היתה רבה, אבל סמוך לשעת חצות, במרחק 1.5 ק"מ מעין-גב, אירע האסון.

על פי עדות של אחד הניצולים החלו מים לחדור לסירה הנגררת זמן קצר לאחר היציאה, אבל איש לא שם לבו לכך. המים הלכו וגבהו ככל שהתקדמה ההפלגה לכיוון עין-גב, שאורותיו כבר נראו קרובים.

הרפתנים החלו להיכנס לפאניקה, שהתגברה לאחר שניתק כבל הגרירה שחיבר בין סירת המנוע לסירה השנייה. רפתנים אחדים זינקו למים הקרים, רבים הצליחו לעלות לסירה הגוררת, ובתוך דקות הוצפה הסירה כליל וטבעה במצולות כשעל סיפונה עשרים רפתנים. סירת המנוע החלה להפליג לעבר עין-גב תוך שהיא מגבירה מהירות, בכדי להזעיק עזרה.

חברי עין-גב שהוזעקו למקום החלו למשות רפתנים שהחלו לטבוע. אישה אחת הגיעה לחוף באפיסת כוחות ושם מצאה את מותה, ואחרת ניצלה בכך ששמלתה שימשה לה מעין מצוף. כשעלה הבוקר נמשכו החיפושים - אליהם הצטרפו דייגים מגנוסר ומעתלית, וגם כלי טיס מחיל האוויר המלכותי - אחר 11 איש שלא הגיעו אל החוף. במהלך החיפושים נמשתה הסירה הנגררת מקרקעית הכנרת.

העיתונות היומית דיווחה במהלך עשרת הימים שלאחר האסון על החיפושים ועל איתור הרפתנים שטבעו. ביום 22.10, שלושה ימים לאחר האסון, הובאה רבקה זונא ממזרע למנוחות בקיבוצה. חמישה ימים לאחר מכן נמצאו גופותיהם של גיטה פרלסון (אפיקים), נשקה גוטסמן (מרחביה), יצחק זוהר (מרחביה), נחמיה פרידמן (נגבה) ויהודית (יטקה) דרש (קבוצת השרון - היום קיבוץ יפעת).

יום לאחר מכן נמשו גופותיהם של יואל היבוש (כפר-יחזקאל) ודב שואבי (קיבוץ העמל - היום רוחמה), וביום שישי נמשו גופותיהם של אייזיק פיינזילבר (עמיר), יוסף רכלבסקי (כפר-יהושע) וחיים קרפט (ניר-חיים - היום ניר-עם).

על היישוב היהודי כולו, שמנה אז 450 אלף נפש, ירד אבל כבד. חיים הלפרין, מראשי המרכז החקלאי, כתב על האסון: "כנרת השקטה, הצנועה, אשר ברגעי קצפה הנדירים כבר לקחה לא אחת מטובי בנינו, בלעה הפעם יותר מדי, יותר מדי - אחד-עשר אבות ואימהות, אחים ואחיות, בנים ובנות, רעים ורעיות של רבים, וחברים יקרים לכולנו. לא נמצא מקום מספיק בסירות, ובלב לא נמצא כלל מקום לחשבון, לשיקול ולזהירות".



סבתא רפתנית
רבקה זונא, שטבעה באסון, היתה סבתו מצד אביו של עוזי שמש, בן וחבר קיבוץ מזרע. השם שמש הוא עברות מפולנית של השם זונא. עוזי, המשמש כרכז אזורי מטעם התנועה הקיבוצית בעמק יזרעאל וכיו"ר ההנהלה של שער-העמקים, ובעברו כיהן כמנהל הקהילה של מזרע, מסייע רבות בהפקת כנס הזיכרון והסרט שיוקרן בו בהקרנת בכורה, הכולל ראיונות עם בני משפחות (במאי: איציק הדר, גשר; צלם: אריה לוין, מזרע).

גם מיצב הנצחה יוקם במוזיאון הרפת ביפעת, אותו עיצבו האמן יובל דניאלי והאדריכל יוסי וסיד מהמעפיל, ותוצא חוברת זיכרון. הטקס, שיתקיים בחצר דגניה א' בהשתתפות בני המשפחות, נציגי מועצת החלב והתאחדות מגדלי הבקר, ביום שלישי הקרוב (24.9) - יכלול דברי ברכה, קדיש על הרפתנים, קטעי דברים של בני המשפחות ומוקי צור, ויסתיים בשיט מעין-גב לדגניה א', במהלכו יושלכו 11 זרי פרחים למים, במקום המשוער של טביעת הסירה.

"במהלך 57 שנות חיי לא הייתי שותף לטקס כלשהו הקשור לאירוע הטרגי בו מתה הסבתא שלי", אומר עוזי שמש. "זה מעיד על כך שמישהו חש רגשות אשם או בושה, ולא רצה להזכיר את האירוע שהיה. כילד וכנער לא עסקתי בזה, אבל עכשיו הגיע הזמן לתת כבוד למשפחות השכולות ולרפתנים עצמם. הקיבוצים תרמו ברצון, גם הגופים הקשורים בבקר וברפת החלב, והמועצות האזוריות עמק-יזרעאל ועמק-הירדן".

מה למדת מאב