מאז החל לשרת כטירון בחטיבת הנח"ל בשנת 1995, דרך התפקידים הפיקודיים הרבים שמילא בחטיבה הירוקה, ועד היום, כשהוא מפקד בסיס האימונים החטיבתי בתל-ערד - הורגל סא"ל ישראל שומר לשמוע "דחקות" ובדיחות על שמו המחייב - שומר ישראל.

עוד על מפקדים מקיבוצים:
מפקד עם אופק
נפטר "מפקד יד מרדכי"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

שוב ושוב הוא נאלץ להסביר שבשמו הפרטי (ישראל) נקרא על שם סבו המנוח, ושמקור שם המשפחה - שומר - הוא מעיראק, מקום מוצאם של הוריו. "כבר בבסיס הקליטה והמיון אמרה לי החיילת 'חיכינו לראות מי עומד מאחורי השם הזה", מספר שומר, "וככל שהתבגרתי היו שואלים אותי לא אחת אם אני משרת בצבא על תקן שומר ישראל שלא יירא ולא יישן". גם אשתו ואם שלושת ילדיו, יפעת, נשאלת האם בעלה נשאר בצבא הקבע בגלל השם המחייב.

המשפחה בחזית
ישראל שומר (35 וחצי) נמצא בכפר עזה ב-14 השנים האחרונות, נשוי ליפעת, בת המשק, שהיתה מדריכת אימון גופני בבסיס ההכשרות בו שימש כמ"מ צעיר ושכיום הוא מפקד עליו. "נולדתי, גדלתי והתחנכתי בעיר אשדוד", מקדים שומר דברים לקריירה הקרבית שלו. "אנחנו שלושה אחים, אני הצעיר בהם, ושני אחיי משרתים כיום במשטרה ובשירות בתי הסוהר".

שומר התגייס לצבא ב-1995, לגדוד 50 בחטיבת הנח"ל, לפלוגה מעורבת של בני מושבים וקיבוצים, עם חיילים ממגזרים נוספים. הוא היה מפקד כיתה ומפקד מחלקה וגם מ"פ בגדוד. בהמשך שירת כמפקד פלוגת החבלה וההנדסה החטיבתית, כולל בתקופת מבצע "חומת מגן".

בשנים 2006-2003 יצא ללימודי תואר ראשון, וחזר לשירות במלחמת לבנון השנייה, כסגן מפקד גדוד הסיור של הנח"ל. אחרי לימודים נוספים במכללה הצבאית לפיקוד ומטה (פו"מ), מילא תפקידים של ראש אגף אימונים בצאלים ומפקד גדוד הסיור החטיבתי. זה שנתיים הוא, כאמור, מפקד בסיס האימונים החטיבתי של הנח"ל, ובאוקטובר הקרוב יצא ללימודי תואר שני (דיפלומטיה או מדיניות ציבורית). לאחר לימודיו הוא שואף לשוב לצבא, ובהמשך לפקד על חטיבת הנח"ל.

התפקיד הנוכחי של ישראל שומר העמיד אותו במצב מעט מוזר עבורו. הוא נותר בעורף (תל-ערד), כשאשתו וילדיו שהו למעשה בחזית (כפר-עזה). ב"עמוד ענן", ועוד קודם לכן, ב"עופרת יצוקה", מצא עצמו דואג למשפחה יותר משהיא דאגה לשלומו. "למרות זאת אנחנו חשים בטוחים בכפר-עזה ולא חושבים לעזוב אותו לטובת מקומות שקטים יותר", הוא מבהיר. "אני אוהב גם את הקיבוץ עצמו וגם את הרעיון הקיבוצי שעל בסיסו הוקם".

כשהתחלת את שירותך הצבאי עדיין התאפיינה החטיבה בריבוי בני קיבוצים, בעיקר בפלוגה הייעודית "בני המשקים". מה המצב כיום?
ישראל שומר: "הפלוגה הייחודית של בני המשקים התקיימה עד לשנת 2006. היום היא כבר לא מתויגת ככזו, אבל עדיין ישנם לא-מעט בני קיבוצים ומושבים שמגיעים לנח"ל. החטיבה היום, אולי בניגוד לעבר, מתאפיינת במגוון חברתי גדול: פריפריה, עולים חדשים, יוצאי אתיופיה, חובשי כיפות סרוגות ועוד. החבר'ה מהקיבוצים מגיעים אלינו בגלל הורים או חברים ששירתו כאן, ומשום שמדובר במסורת היסטורית. נכון שהמניין שלהם פחת באופן משמעותי, אבל בגדוד הסיור הם עדיין בולטים, לצד חובשי הכיפות הסרוגות".

ומה באשר לגרעיני הנח"ל? מדובר בדרך כלל בבוגרי שנת שירות שמתגייסים יחד לגדוד 50, משרתים שנתיים כלוחמים, ויוצאים לשנת משימה בשכונות מצוקה ובערי פיתוח. איך רואה אותם ישראל שומר מהזווית הפיקודית? "בכל שנה יש שני גרעינים כאלה שמתגייסים לשירות מקוצר, אבל יש לא-מעט מפקדים שנשארים בחטיבה והופכים לקצינים איכותיים", הוא אומר. "נכון שאנחנו מכשירים אותם במסלול ארוך, ומרוויחים אותם לתקופה קצרה יותר, אבל יש בשירות הזה ערך שאנחנו לא מוותרים עליו. זה יוצר מעט תסכול בקרב לוחמים באותה פלוגה המשרתים שירות מלא של שלוש שנים, אבל זה הייחוד של הנח"ל, ואין כוונה לבטל את ההסדר הזה בטווח הנראה לעין. אני גאה בגרעינים שלנו, שמאוכלסים בצעירים איכותיים במיוחד".



הורים מעורבים
משבר הקצונה הגבוהה בחטיבות החי"ר, מדרגת מ"פ והלאה, מאפיין גם את חטיבת הנח"ל. קשה מאוד למצוא קצינים בדרגות גבוהות מקרב בני הקיבוצים, וזאת בניגוד גמור לבני הציונות הדתית. ישראל שומר מודה בבעיה שנוצרה ומתקשה לתת לה הסבר. "הבעיה הזאת מעסיקה אותי הרבה. אני לא מבין מהיכן היא נובעת, אבל בפועל יש מעט מאוד בני קיבוצים שממשיכים בשירות קרבי ארוך", הוא אומר. "בנח"ל יש רצון עז לצאת לקורס הקצינים, לא אחת אנחנו נאלצים לדחות פניות כדי לשלוח לוחמים עם נתונים מבטיחים יותר, אבל בשלב מסוים מעדיפים הקצינים לצאת לאזרחות ולעשות לביתם".

בספר החדש של העיתונאי עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", שבמהלך כתיבתו התלווה אל חיילים ומפקדים בבסיס האימונים החטיבתי עליו מפקד