בשבוע שעבר הניח עו"ד חגי מירום מכתב עזיבה על שולחן מזכירות קיבוצו, יפעת. מירום, שכיהן במשך 12 שנה כחבר כנסת, כנציג התנועה הקיבוצית במפלגת "העבודה", ושימש בתפקידים מרכזיים בסוכנות היהודית ובדירקטוריונים של גופים קיבוציים וארציים, מסיים את דרכו הקיבוצית - כך טוענים ידידיו - בשל מריבה פנימית ביפעת.

עוד על עזיבות וקיבוצים:
גת: זוג תובע דמי עזיבה, הקיבוץ תובע בחזרה
יפעת: בנות עוזבת (שנפטרה) תובעות את הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

גרסתו של מירום שונה מעט: הוא הגיע למסקנה שהקיבוץ אינו יכול לקבל בטבעיות אנשים כמוהו, ממש כשם שהוא לא מוכן להיות מה שחלק מהאנשים רוצים שיהיה.

קיבוץ יפעת, מסבירים חברים, עובר בשנים האחרונות מתחים חברתיים לא-פשוטים המלווים את תהליך שיוך הדירות שאינו מצליח להגיע אל קו הגמר. מירום עמד בעין הסערה. לידיו נמסרה ראשות ועדת השיוך, ולאורך כל הדרך, כך אומרים יודעי דבר, סבל מ"הפרעות" ומהכפשות על יושרו האישי, הכפשות שתרמו גם לליבוי המחלוקות בין מגזרים בקיבוץ - בעיקר בכל מה שנוגע לתשלום האיזונים שנדרש מצעירי הקיבוץ בדרך להשלמת השיוך. לעומת זאת, מרבית המבוגרים דווקא תמכו בעמדתו של מירום.

מירום, יש לומר, מבכר לא "להיכנס לפינה" הזאת. הקש ששבר, לטענתו, את גב הגמל היתה תחושה הולכת ומתמשכת כי "מצד אחד הקיבוץ אינו יכול לקבל בטבעיות קיומם של אנשים מסוגי, וגם אני, מהצד שלי, איני רוצה להסכים להיות מה שחלק מהחברים רוצים שאהיה. בסופו של דבר", אומר מירום, "הגעתי למסקנה שלא מתאים שאהיה חבר בקיבוץ שלי. אני אומר זאת בכל הכבוד ולא רוצה להיכנס לדברים שיש בהם כדי לתאר משהו באופן שלילי".



אין ספק כי מאז שר החקלאות המנוח, חיים גבתי, מירום הוא החבר הבולט ציבורית ביפעת לדורותיו. הוא נולד בשנת 1946 לא רחוק מכאן, בקיבוץ רמת-דוד, והגיע ליפעת עם משפחתו כמה שנים מאוחר יותר. בצבא שירת בקומנדו הימי והשתחרר בדרגת סרן. לאחר מכן שימש כמזכ"ל תנועת "הנוער העובד והלומד", למד משפטים והקים משרד עורכי דין ביפעת.

בשנת 1988 נבחר מטעם העבודה לכנסת ה-12, בה כיהן עד 1999 (הכנסת ה-14) בתפקידים מרכזיים (בין השאר בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת הכנסת). כשנבחר אהוד ברק לראשות העבודה והממשלה - פרש מירום, זמנית, לטובת מפלגת "המרכז".

ב-2006 מונה, מטעם מפלגת העבודה, לכהונת גזבר הסוכנות היהודית,
וב-2010 ליו"ר דירקטוריון אוצר ההתיישבות היהודית, כשבמקביל נטל על עצמו, מאז 2001, את ראשות הדירקטוריונים של מכללות "סמינר הקיבוצים" ו"אורנים", שם הוא משרת גם היום.

בשלב זה הודעת העזיבה של חגי היא אישית ואיננה כוללת את מלכה, רעייתו, העובדת היום במחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית בתל אביב. "יש כאן בעיה", אומרים בקיבוץ, "עזיבה של רק אחד מבני הזוג אינה עומדת בהחלטות יפעת". אבל גם חגי בינתיים אינו עוזב פיזית. הוא לא מחליף דירה מהיום למחר. "נהוג שנותנים זמן להתארגנות", הוא אומר, וגם מציין כי אקט הגשת המכתב במזכירות היה ענייני ולווה בשיחה חברית נעימה עם מנהל הקהילה.

גלעד דקל, מנהל הקהילה, מאשר את הפרטים אך מקמץ במילים: "אני יכול לומר שקיבלתי בשבוע שעבר, בצער רב, את ההודעה על הפסקת חברותו של חגי ביפעת".