המוזיאון והמכון לידיעת האזור "בית חיים שטורמן" בעין-חרוד מאוחד נחשב למוזיאון הראשון להתיישבות שהוקם בארץ ישראל. בשנת 1941 - שלוש שנים לאחר מותו הטרגי של חיים שטורמן ושניים מחבריו, שעלו עם רכבם על מוקש - נחנך המקום, שהפך למוקד עלייה לרגל עבור כל ילדי ישראל שצפו באוסף הפוחלצים הגדול, באוספי נשק וכלי עבודה של הימים ההם, ובתערוכות נושא מתחלפות.

עוד על מוזיאונים בקשיים בקיבוצים:
"בית גורדון" בדגניה א' בסכנת סגירה
כברי: אין תקציב, הגלריה כנראה תיסגר
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

עם השנים התברר שאין לסמוך עוד על תהילת העבר ועל התערוכות שעוצבו בשנות החמישים-שישים של המאה שעברה, ומה שעבד בימי בראשית כבר אינו מצליח לרגש את המבקרים במקום, שמספרם הלך והתמעט.

בגלל חוסר תקציב, התנהלות בעייתית של גורמים שונים, מאבקי שליטה, לכאורה, בין קיבוצי עין-חרוד איחוד למאוחד ובינם לבין נציגי משפחת שטורמן והמועצה האזורית - נוצר משבר קשה, שהחריף בשנים האחרונות וכמעט הביא לסגירת המקום בתחילת שנות האלפיים ולפני כשנה. המוזיאון סובל ממצב תחזוקה קשה, תערוכות הקבע סובלות מהזנחה גדולה, והתערוכות המתחלפות אינן שומרות על רמה נאותה ומתקשות לעניין את המוני בית ישראל שנוהרים למשכן האמנות הסמוך, ומתעלמים משכנו.

מינוי וביטול
בחודש מאי 2012 החליטו מנהל הקהילה של עין-חרוד איחוד, אריה (צ'אי) שגיא, ויו"ר ועד ההנהלה של עמותת בית־שטורמן, צבי בר חיים (עין-חרוד איחוד), למנות את איציק צפדיה (עין-חרוד איחוד) כפרויקטור לבית-שטורמן, מתוך כוונה שצפדיה - ששימש בעבר כמהנדס בניין, כמנהל קהילה, וכמנהל תוכנית הבינוי של הקיבוץ - יפקח על שיפוץ ושדרוג שני חללים מרכזיים במוזיאון הקורס.

צפדיה נכנס לעובי הקורה, השקיע 50 אלף ש"ח שהקצתה המועצה לשימור אתרים לשיפוץ אולמות התצוגה, אבל אז פנה חבר ועדת הביקורת של בית-שטורמן, צביקי נור (עין-חרוד איחוד), ודרש את אישור הנהלת העמותה למשרה. ההנהלה החליטה להקים צוות לבדיקת מצבת כוח האדם במוזיאון. חברי הוועדה, נגה בוטנסקי (בית-השיטה), אבנר גלילי (יפעת) ורבקה יקיר (תל-יוסף), ערכו ראיונות לארבעת עובדי הבית, והחליטו להמליץ על הפסקת עבודתה של ענת ציזלינג (עין-חרוד מאוחד), מנהלת ואוצרת המוזיאון ב-12 השנים האחרונות.

הולך ונגמר
הוועד המנהל, בו יושבים נציגי הקיבוצים עין-חרוד איחוד ומאוחד, תל-יוסף, משפחת שטורמן, ונציגי ציבור - פתח בחיפושים אחר מנהל חלופי. למכרז שנפתח פנו כשלושים איש ואישה, בתוכם גם איציק צפדיה, ולשלב הגמר עלו מלבדו עוד שתי נשים. לתפקיד מונתה עפרה ברעם מקיבוץ שריד, מנהלת אירועים שבין היתר נטלה חלק בהפקת יום ההולדת השמונים לשמעון פרס. לעפרה ברעם, טוענים גורמים שונים, אין ניסיון ניהולי מספק וגם לא ידע בתחום מוזיאוני-אוצרותי. ברעם סירבה להגיב על הדברים. מקורבים להתנהלות הוועד המנהל גורסים כי אי-בחירתו של צפדיה לתפקיד קשורה למאבקים הסמויים בין עין-חרוד מאוחד לאיחוד באשר לשליטה במוזיאון.

מקור אחד ידע לספר שעל פי החלטות העבר אמור לעמוד בראש העמותה נציג מהאיחוד, ותחתיו מנהל שנבחר על ידי המאוחד. לעומתו טוען מקור אחר שהמנהל ייבחר בהסכמת שני הצדדים, בלי קשר למוצאו. נכון לעכשיו מתעכבת כניסתה של ברעם לתפקיד בגלל מחלוקת על גובה השכר והיקף המשרה שנקבעו לה.

ענת ציזילנג, שלא שותפה במהלכים שקדמו לפיטוריה מהתפקיד, מתקשה לנהל את המוזיאון בעידן זה של אי-ודאות וחוסר יציבות - הרבה עובדים באו והלכו. ציזלינג אומרת שהוצע לה להישאר כאוצרת, אבל סביר להניח שלא תישאר בעבודתה לאור המצב.



"המוזיאון נגמר"
עובדים במקום, שביקשו להגיב בעילום שם, אומרים שהמוזיאון למעשה משותק בחצי השנה האחרונה ומצבו מידרדר מדי יום. "איש לא מרגיש כאן בטוח, כל יום מגיעות שמועות שונות ומשונות. קשה לראות מוזיאון חשוב כזה שהולך ונגמר מול העיניים", אומרת בכאב אחת העובדות.

"המוזיאון נגמר כבר לפני עשרים שנה", טוען חבר עין-חרוד איחוד המצוי בסוד העניינים. "הוא חדל לעסוק בהתיישבות, אינו מציג את מורשת ישראל בעת החדשה, ושום תערוכה רצינית על ביטחון האזור של שנות הארבעים לא מוצגת כאן. מה שיש זו תערוכת פוחלצים מבישה, בלה מזוקן, שמונחת בתוך ארונות תצוגה עלובים.

"איש למעשה לא מגלה אחריות למקום. ענת היא אישה מצוינת, בעלת ידע, אבל אין לה גיבוי מהנהלת המוזיאון, שמתוקצב ב-850 אלף ש"ח בשנה על ידי הקיבוצים השותפים והמועצה לשימור אתרים, בנוסף לסכום זעום שניתן מהמועצה האזורית גלבוע. כל זה אינו מסייע להתמודד עם הצורך לשדרג את המקום ולהביא אליו קבוצות מבקרים וכיתות בית ספר, כמו שהיה בעבר הרחוק. ישנם ימים רבים שאיש לא נכנס אליו".

"קיימת כ