בתחילת דרכי כרשם", מספר עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות, "הגעתי לאחד הקיבוצים בדרום, לביקור-פיקוח, יחד עם המפקח האזורי וצוות מהמשרד. התקבלנו בתמיהה רבה על ידי חברי מזכירות הקיבוץ, שלא הבינו מה עושה אצלם רשם האגודות. הם אמנם הסכימו לשבת אתנו, אבל כששאלתי שאלות על מצבם הכספי, הם גירשו אותנו מהקיבוץ ממש במילים אלה: 'אתה הרשם. רשמת אותנו, ובזה הסתיים תפקידך; עד כאן, רשמת - סיימת'".

עוד על רשם האגודות והקיבוצים:
לא רק גבע: רשם האגודות קנס קיבוצים נוספים
רשם האגודות: קיבוץ מיצר יהפוך למושב
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כמובן שלא כך הסתיים הביקור, מתאר זליגמן: "זמן מה לאחר מכן הוזמנה המזכירות כולה, בצו רשמי, לירושלים, ומאז אני זוכה לשיתוף פעולה עם חברי מזכירות הקיבוץ הזה, ששמחים לשבת אתי בכל עניין".

בפברואר 2013 יגיע אורי זליגמן לגיל 67 שנים, מועד בו יפרוש מהכהונה בה הוא משמש כבר 24 שנים, מאז דצמבר 1988, תקופה בה ידע המגזר הקואופרטיבי תהפוכות רבות, כלכליות וחברתיות. למי ששכח, נזכיר כי רשם האגודות (אותו ממנה שר התמ"ת) השיתופיות אינו עוסק רק בקיבוצים. הוא מטפל בכ-4,000 אגודות רשומות.

אין ספק שהתנהלותו של רשם האגודות הנוכחי, שמעמדו כשופט מחוזי, מיצבה במידה רבה את תפקיד הרשם כמי שמעורב מהותית בשורה ארוכה של נושאים ועניינים הנוגעים לאגודות השיתופיות ולחברים בהן. זהו רשם, שלעיתים, אם צריך, גם מגלה גמישות, לטוב ולרע, בעיני המתבונן. הרשם חתום גם על מושגים חדשים ועל פסיקות והחלטות בתחומים רבים, ושעיון בהם הוא דפדוף ב"היסטוריה המשפטית-חברתית", והתבוננות באבני הדרך ובמהלכים שהשפיעו באורח דרמטי על ההיסטוריה של החיים הקיבוציים.

הרשם הוא אחד הרגולטורים המשפיעים, אם כי לרוב מאחורי הקלעים, שחולש על אורחות החיים באגודות שיתופיות, משלב הרישום ועד לשלב הפירוק. למשל, הוא נדרש בזמנו לפעול גם בסוגיית "ההתנתקות" ובהצעת הפתרון לתושבי עצמונה לעבור לקיבוץ שומריה, ההסכם בקיבוץ יד-חנה בין מפוני חומש לכדים, הפתרון למתיישבי אלי-סיני וצירופם לקיבוצים פלמחים ונווה ים, ועוד.

עוברים מהסדר להסדר
לא רבים זוכרים כי כבר בתחילת הדרך התעמת הרשם עם תנועת המושבים בסוגיית "הסדר הסיוע למושבים", שזליגמן סבר ש"אינו חוקי", ועמד על דעתו שרק הליך חקיקתי יהיה פתרון. התוצאה היתה "חוק גל", שנועד במקורו גם לקיבוצים, ונקרא תחילה בשם: "חוק ההסדרים במגזר החקלאי".

"מזכירי התנועה הקיבוצית, ששמעו על הכוונה לחוקק חוק שיחול גם על הקיבוצים, הודיעו לי שהם מתנגדים לכך", נזכר זליגמן. "'יש לנו הסדר טוב יותר', הם אמרו לי. ניסיונותיי לשכנעם עלו בתוהו והם איימו כי חברי הכנסת מטעמם לא יצביעו עבור החוק ויתנגדו לו. היה זה יום חורפי במיוחד, ובדקה התשעים לפני הקריאות השנייה והשלישית, פעלתי להביא את המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, בקומנדקר, שכן הכבישים היו חסומים, ונאלצנו, תחת לחץ התנועה הקיבוצית, לקבוע שהחוק יחול רק 'במגזר החקלאי המשפחתי', אך כן הצלחתי להגניב לחוק בדקה האחרונה את קיבוצי הגולן והבקעה".

ואם לא היו התנועות הקיבוציות מתנגדות?
אורי זליגמן: "אני משוכנע שהיינו עכשיו בעולם אחר, טוב יותר, של הסדר חובות הקיבוצים".

משהגיע "הסדר חובות הקיבוצים" לשולחנו של הרשם, הוא הביע התנגדות לניסוחו. "הסיבה הראשונה להתנגדות", אומר זליגמן, "היתה אי-ההתחשבות בגירעון האקטוארי בנושא דמי העזיבה והפנסיה, והשנייה היתה התחייבות התנועות בשם הקיבוצים כי 25% ממניות 'תנובה' יועברו למדינה. התחייבות זו לא היתה שווה את הנייר שנכתבה עליו, שכן לפי סעיף 25 לפקודת האגודות השיתופיות, מניות פטורות מעיקול, כך שמימושה היה אפשרי רק במסגרת מכירת האחזקות בתנובה".

זליגמן, שהיה מעורב ב"הסדר הקיבוצים", המשיך להתוות את הדרך ב"עסקת תנובה". כתוצאה מהתערבותו ומההתניות שהציב בדרך לאישור העסקה - נסללה הדרך להסדרים, ולעסקה כולה.

מה היתה עמדת רשם האגודות לגבי הקיבוצים שנקלעו לקשיים כלכליים?
"המצב הכלכלי בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים נתן אותותיו בקיבוצים. הגענו למצב בו 60% מהקיבוצים היו חדלי פירעון. אם הייתי פועל לפי הדין הייתי צריך לפרק אותם אחד לאחד. אבל ברור היה לי שצריך למנוע את הפירוק.

"דוגמה בולטת לכך היתה קיבוץ מסדה. בשנת 1994 נמצא כי 40% מחבריו עזבו אותו, 40% היו חברים סיעודיים חולים ובגיל הפנסיה, ורק 20% שנותרו היו צריכים לדאוג לתשלום פנסיות ודמי עזיבה, מצב בלתי-אפשרי". הרשם מצא עצמו מול סיטואציה אבסורדית - העוזבים תובעים את דמי העזיבה והפנסיה מהקיבוץ, שלמעשה פשט את הרגל. "המצב נראה לי לא הגיוני", הוא אומר, "כי אילו היינו עוסקים בתאגיד רגיל שאינו קיבו