יש משהו מעודד, אם לא מרגש, בכך שבן משק, חבר קיבוץ להבות-הבשן, שאת עיקר הקריירה שלו עשה בחוץ - מציע להעמיד עצמו בראשות גוף חלופי מקומי לניהול המערכת.

עוד מהנעשה בקיבוץ להבות הבשן:
פיטורי עובדים במפעל "להבות"
הקיבוץ תבע את החבר
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

מאז שסיים גיורא זלץ (53) את ניהול "להבות", החברה המקומית, בשנת 1999, עשה בעיקר "לביתו" בחוץ. עכשיו הוא חוזר אל הסיפון, בהתנדבות, כמעט כמושיע, למרות שעל פי תגובת המנהלים שסיימו או שהפסיקו את תפקידם בקיבוץ, אין כאן שום דרמה.

החגיגה הסתיימה מהר
בשנים 2007-2006 עשתה להבות, חרושת לפתרון בעיות של גילוי וכיבוי אש, קפיצת מדרגה פיננסית מרשימה לאור קשריה העסקיים עם חברת ענק בתעשייה הצבאית של ארה"ב, "אינטרנשיונל". המצב הכלכלי המשתפר הפיח תקוות רבות בקיבוץ.

לאחר שנים שחונות ושאלות נוקבות על עתיד המפעל, ענף הייצור המרכזי של הקיבוץ - הזרימה הכניסה המוצלחת לייצור מערכתי של טכנולוגיות חדשות בתחום גילוי וכיבוי אש ברכבים משוריינים, אל הקופה המקומית המדולדלת 85 מיליון ש"ח לשנה, פי ארבעה ויותר(!) לעומת השנים הקודמות.

אלא שהחגיגה הזאת הסתיימה מהר מדי. הכספים אמנם הספיקו לכיסוי חלק מחובות הקיבוץ ולסגירת חלק מהחוב האקטוארי (ששדרג את הפנסיה), ותרמו משהו למורל המקומי ולגאוות היחידה, אבל הקשר עם האמריקנים נקטע, השוק הצטמצם מאוד עם הנסיגה מעיראק והקטנת הפעילות באפגניסטן, וכיווני פיתוח אחרים של המפעל עדיין לא גובשו דיים. "לא הבינו כאן שמישהו הזיז את הגבינה", מצר גיורא זלץ, שכיהן כמנכ"ל להבות בין השנים 1999-1989. "בהתחלה עוד היה קצת 'אוויר' ותחושה של פרוספריטי, אבל ב-2009 כבר ברור היה שיש בעיה רצינית".

זלץ אינו מסתיר את עמדתו, שהניהול החיצוני בתקופה האחרונה היה תרומה נכבדה למצב שהתהווה. הראשון ששילם את המחיר, לדבריו, היה מנכ"ל להבות אהרון שיטה (מקיבוץ שניר). בעקבותיו יצאו גם מנהלי הקיבוץ הבכירים החיצוניים. "הם ניכסו לעצמם חלק מההצלחה ועזבו כשהבינו שזה תקוע", אומר זלץ דברים נוקבים.

לדבריו, יו"ר הקיבוץ, אורי דורמן (בן קיבוץ גבעת-ברנר), מקבוצת ק.מ.ה, עזב לפני כחמישה חודשים, ומנהל הקהילה, גור מלמד (מקיבוץ כנרת), הודיע על סיום עבודתו בקרוב. "זהו שיאו של מצב בעייתי ומשברי בשנתיים האחרונות", סבור זלץ. "מאחור נותרו חברים שהפסיקו לתת אמון במנהיגות. היו ויכוחים לא סימפטיים בצמרת, בינם לבין עצמם ובינם לבין חברי הקיבוץ".

צוות ניהול חירום אד הוק
לפני כשבועיים הביאה הנהלת הקיבוץ לאישורה של אסיפת חברים, מאוכלסת במיוחד (מעל למאה מכלל 180 חברים), הצעה לנסות ולקדם פתרון באמצעות צוות ניהול חירום אד הוק. הצוות, על פי ההצעה, יכהן במסגרת תקופה מוגבלת בזמן, עד סוף השנה האזרחית הנוכחית, או במקרה של קיצון - עד לתום שנת עבודה מעת ההקמה, כלומר מאי 2013.

ההצעה זכתה לרוב מרשים של למעלה מ-80%. הצוות יכלול נציג מכל הנהלה קיימת בקיבוץ (הנהלת הקהילה, ההנהלה הכלכלית, ועד ההנהלה), ובנוסף למנהל הקהילה ומנהל העסקים נבחרו עוד שלושה נציגי ציבור, כולם חברי הקיבוץ.

לראשות הצוות, שינהל למעשה את הקיבוץ על מגזריו השונים (חברה, עסקים וכו'), בכפוף לאסיפה, נבחר כאמור זלץ. הוא מאשר שלמעשה הוא היה זה שהציע את עצמו ("במידה מסוימת") לראשות הפירמידה המנהלית. הוא זה המאמין כי לאחר שנים ארוכות של ניסיון בניהול מערכות חברתיות ותעשייתיות, קיבוציות וחיצוניות, הוא יוכל להיטיב גם עם ביתו שבמשבר.

בגיל צעיר יחסית ניהל זלץ את להבות במשך עשר שנים. בשנת 1999 יצא לשליחות בארצות הברית מטעם התנועה הקיבוצית. כששב, אחרי אינטרמצו קצרצר בקיבוץ (כמנהל עסקים), שכרו השכנים מ"אופטיקה שמיר" את כישוריו. שם כיהן כאחר המנהלים הבכירים של הקבוצה במשך חמש שנים. מאז 2009 הוא מנכ"ל "אמיקו" בקיבוץ גניגר.

מבנה חברתי חדש
למרות שלהבות-הבשן הוא "קיבוץ מתחדש" זה עשור, את תפקידו המחייב יעשה זלץ בהתנדבות, ללא שכר. בד בבד ימשיך בעבודתו בגניגר. היעדים שהעמיד בפני הצוות שבראשותו נשמעים מאתגרים מאוד: להציע ולאשר באסיפה מבנה חברתי חדש שיפשט בהרבה את ההיררכיה הניהולית המסורבלת המתקיימת בו היום, ולהוציא את הקיבוץ מ"התקיעות הכלכלית" בה הוא נמצא בתקופה האחרונה. "לא רק המפעל", אומר זלץ, "הדבר נכון גם לגבי תחומים אחרים, לרבות חקלאות ותיירות".

יש חשש שתמכרו או תסגרו את להבות?
גיורא זלץ: "אני מקווה שלנו, כבעלים, יהיה מספיק אוויר כדי להביא את החברה אל חוף מבטחים. אני לא רוצה להגיע לאפשרות שניאלץ לנהוג כך".

זלץ, "אופטימיסט חסר תקנה", כפי שמעידים עליו חברים בקיבוץ, משוכנע ביכולתו של הצוות שנבחר להחזיר את האמון שאב