"דרמה וטראומה - ככה זה נחרט אצלי בזיכרון", אמר בשבוע שעבר ישראל רונן (76) על הקרב שלא סופר, הקרב על הגנת קיבוץ דן במלחמת ששת הימים. 44 שנים אחרי המלחמה ההיא, בשבוע שבו שוב מתרחשת חדירה מגבול סוריה לשטח ישראל, נזכר ישראל רונן כיצד, בזכות שילוב של שכל ישר, היגיון צבאי, אומץ וקור רוח, חילץ את קיבוצו, דן, מחדירה סורית, ומכל מה שעלול היה להיכרך בכך, באותה מלחמה.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

ישראל רונן - ניצול שואה מרומניה, שהגיע לדן בגיל שמונה וחצי לבדו, אינו יודע לומר איך בדיוק רכש את החשיבה הצבאית והתבונה האסטרטגית במהלך שירותו בגולני, בקורס הקצינים של בה"ד-1, ובקורס לקציני מודיעין. "שם למדתי הכל, ולפי זה פעלתי. מה שנשאר לכוח הסורי שתקף אותנו, היה לפעול בדיוק כפי ששיערתי ותכננתי, והוא עשה את זה", צוחק רונן. רוצה לומר: זה לא אני, זה הם.

מאיפה יתקפו הסורים
הדבר היה ככה: בימי הדריכות, שהלכה וגאתה לקראת המלחמה, מנה "כוח המגן" של קיבוץ דן (הכל רשום!) 109 "שולפי חרב", 47 אנשי הגמ"ר (הגנה מרחבית), שישה חברים שלא נקראו ליחידותיהם, 46 חברים מעבר לגיל גיוס, ותשעה נערי י"ב. לרשותם עמדו כמה רובים צ'כיים, 15 מא"ג-34, שני מקלעים בינוניים, שתי מרגמות 81 מ"מ (מימי מלחמת העולם השנייה), שלוש מרגמות 52 מ"מ, שני תותחי נ"ט 90 מ"מ, ושתי בזוקות. מערכת הקשר לא היתה משוכללת יותר, וכללה מ"ק-300, שנקנה כציוד בלאי מצה"ל ותוקן בקיבוץ, טלפון "שרשרת" תת-קרקעי, "שבו כולם שומעים את כולם, ללא מרכזייה", ומספר סלילי חוטים, "מונחים בתעלות ועל פני השטח".

בתדריך שקדם לפרוץ המלחמה גילה המח"ט את אזנו של רונן - ואסר עליו לגלות זאת לחברים - שדן מועד לניסיון פלישה סורי. "מצאתי את עצמי בדילמה קשה", תיאר רונן בחוברת פנימית שיצאה בקיבוץ בסוף שנות השבעים, "איך אני מכין את עצמי ואת הקיבוץ לקרב הגנה על דן, עם כל האילוצים? לכן יצאתי לשטח עם בוקר, לבצע הערכת מצב ולנתח את האפשרויות של הסורים".

"בתקופה ההיא", הוא מנתח, "צורת הקיבוץ היתה כביצה שקודקודה הצר היה מוצב ה'פילבוקס'. לכן קבעתי: מכאן כדאי לתקוף את דן". כדאי לסורים, זאת אומרת. בהמשך הוא משער איך ומאיפה יתקרב הכוח התוקף (ואדי עסל), ויודע שעל רמת הבניאס יציבו הסורים רתק טנקים, "ובשלב הסופי, כאשר יגיע החי"ר לקרבת עמדת ההסתערות, הטנקים יצטרפו אליו. כל זה יתבצע בחיפוי הרעשה כבדה, כאשר בשלב ההסתערות, הסורים מסיטים את האש פנימה לתוך היישוב. כל יתר האלטרנטיבות של הסורים שבחנתי, נפסלו בגלל מגרעות כאלה ואחרות. בערך בשעה 14:00 גמרתי וחזרתי למטה. ברגע שגמרתי לגבש לעצמי את דרך הפעולה הסורית, הוקל לי מאוד".

ישראל רונן. צפה את מהלכי הסורים במדויק (צילום: ניצה רונן)

מהלכי מלחמה
היום הראשון למלחמה, 5 ביוני, עובר על הצפון בשקט, אבל בליל 6 ביוני מתקבלים דיווחים מהתצפיות ומהתשמועים, על רעשים ואורות קטנים של רכב ושל טנקים, הנעים לכיוון רמת הבניאס, ובשעה 6:00 נפתחת הפגזת מרגמות ותותחים על דן, אליהם מצטרפים גם טנקים, בהרעשת עמדות הבטון (הריקות) בגזרת הפילבוקס. רונן ממהר לקצה הגזרה, ומתעלת הקשר רואה את הטנקים הסוריים קרובים כדי כמה מאות מטרים ממוצבי הקיבוץ, מחפים באש על שתי פלוגות חי"ר סוריות, המנסות לצאת מוואדי עסל. תגובת מוצב הפילבוקס בולמת את הניסיונות הללו, שוב ושוב, ובכך מאפשרת לרונן לפקוד על הרגמים להיכנס לפעולה, ואלה - בדיוק על פי התסריט שצפה ותכנן - יורים כמה פצצות זרחן, שגורמות לדליקה גדולה בשדות ("שהיו עם חציר יבש ביום חם, לפני קציר קרוב"). דליקת הענק גורמת לטנקים להירתע לאחור, ופוערת רווח גדול בינם לבין לוחמי החי"ר שלפניהם.

גם ההמשך הוא כפי שתסרט רונן: החבר ישי מכוון את אש המרגמות, ורונן עצמו רץ למטה, כדי לדווח לחטיבה שתוקפים את דן, ולבקש סיוע ארטילרי. בקשתו מסורבת, כיוון שהארטילריה נדרשת בחורשת סינדיאנה, שגם היא מותקפת. יותר מכך: רונן מתבקש על ידי קצין בחטיבה לשלוח לשם לסיוע, את מרגמות ה-81 של הקיבוץ. "החזרתי לו שאנחנו מותקפים, ושידאג לעצמו". אחר כך תיצור אש המרגמות האלה מחסום נוסף בין ואדי עסל לעמדות הקיבוץ, אלא שב-7:15 מגיע רץ מהפילבוקס, בידיו מרגמה 52 מקולקלת, ומדווח שתחמושת המקלעים הולכת ואוזלת. "עמדתי לפני אחת הבעיות הקשות ביותר בחיי", כתב רונן, וחזר וציין זאת גם בשיחת הטלפון, בשבוע שעבר, "נאלצתי לקבל החלטה, ולקחתי על עצמי את הפקודה הכי קשה שאי-פעם נתתי. התחושה שלי היתה שיריתי את כל החצים, ומה שנשאר לי, זה להפעיל את נערי י"ב".

שישה נערים, חמושים בשני מא"ג-34, נושאים 16 ארגזי פעולה מלאים בתחמושת מקלעים, שומעים מרונן תיאור קודר של המצב ויוצאים בריצה, בשתי שלשות מרוחקות מעט זו מ