מאז שנת 1952, עת נוסד קיבוץ עינת לאחר הפילוג מגבעת-השלושה, היתה הפת מצויה (הודות למאפייה המקומית) וגם כסות לרגליים (בזכות מפעל "נעלי עינת-גבעת השלושה"), וגם "מנוחה נכונה" נמצאה בבית העלמין הקיבוצי, שהפך לעסק רווחי ומבוקש בעיקר על-ידי חילונים.

גם כשהיו שנים משבריות - והיו רבות כאלה - לא נשברה רוחם של החברים, שהאמינו שעוד תיפתח הטובה בין ראש העין לפתח תקווה. לא היה זה המצב הכלכלי שאיים על המשך קיומו של הקיבוץ, אלא הדמוגרפי. עזיבות רבות של חברים ובנים, בעיקר במהלך שנות השמונים הלא-עליזות, הותירו את עינת עם מניין זעום של 140 חברים.

בתקופה הממושכת של הדיונים על השינוי באורחות החיים - 13 שנים, שהסתיימו לפני שנה וחצי - הוקפאה הקליטה לחלוטין. הגיל הממוצע של חברי עינת התייצב על 60-55. מייד לאחר אישור השינוי הדיפרנציאלי והבטחת זכויות הוותיקים, לרבות פנסיה נדיבה וזכויות ותק מועשרות, החלו פרנסי המקום לטפל בסוגיית קליטת הבנים שנותרו לחיות במקום כתושבים, וכן אלה שעזבו וביקשו לחזור, וגם קבוצה של נקלטים חיצוניים - כולם במעמד של חברים לכל דבר ועניין.

במהלך השנתיים הקרובות, מבטיחים בעינת, יתווספו למקום עוד כ-200 חברים חדשים, ולהם כ-200 ילדים. יחד עם האוכלוסייה הקבועה, ימנה הקיבוץ הוותיק 600(!) נפש. בקיבוצים רבים כבר מבקשים ללמוד על המודל הייחודי, שלא נסמך על שכונת הרחבה ועל תושבים-לשעה. במקביל, השתפר פלאים גם המצב הכלכלי.

עינת. יקלוט תוך שנתיים 400 נפש צילום: קרני עם-עד

איציק ינאי (65) הוא חבר בצוות הקליטה ובדירקטוריון הקיבוץ ובגופים שונים. בנו התקבל לאחרונה כחבר ובנה בעינת את ביתו. בן נוסף מתכנן לעשות זאת מאוחר יותר. "שני הקיבוצים, עינת וגבעת-השלושה, היו גדולים יחסית לאחר הפילוג הכואב", נזכר ינאי בימי בראשית. "עם השנים, לאור חוסר הנחת שהביעו חברים מן הקיבוץ השיתופי, עזבו בנים ומשפחות. איבדתי לא מעט חברים לטובת העיר. המצב הכלכלי של עינת, עד לפני 12-10 שנה, היה בכי רע. אבל זה לא שבר אותנו כמו המשבר החברתי לפני כשנה וחצי-שנתיים, אז נותרנו מעט יותר ממאה חברים, מרביתם ותיקים ובני דור הביניים".

בעינת הוחלט, במסגרת תהליך אסטרטגי מרתק, לקלוט בתוך שנתיים 400 נפש - פי שלושה ממה שהיה קודם לכן. התנאי היה: רוב גדול של בני קיבוץ שכולם הופכים לחברים שווי זכויות וחובות, הבונים או קונים בתים בתחומי הקו הכחול. "הבנו שלא די במצב כלכלי טוב אלא צריך להבטיח את העתיד האנושי, ולהשקיע בו", מוסיף ינאי. "כל הנקלטים מתפרנסים מחוץ לקיבוץ, ואינם זקוקים לחסות הקיבוץ מבחינה כלכלית. בנוסף, פתחנו הליך קליטה עבור 30 משפחות מהעיר ומהכפר. כמעט מבלי לפרסם קיבלנו פניות מ-120 משפחות שנאבקו על המקום. גל נוסף של בנים עומד להיקלט בזמן הקרוב".

בארבע-חמש השנים האחרונות, לאחר תקופה בה התנהל הקיבוץ במודל המשולב, התקיימו כמה הצבעות על המעבר למודל רשת הביטחון. בשתי הצבעות לא הושג הרוב הדרוש, ובשלישית אושר המודל. המבנה הארגוני, שכלל דירקטוריון-על, הנהלת קהילה והנהלה עסקית - קיבל את ברכת הדרך.

"היו עימותים, היו כעסים, אבל לא השארנו איש מאחור", מודה ינאי. "קבענו פנסיה של 4,500 ש"ח לחבר בנוסף ל-500 ש"ח בעבור ותק. יחד עם קצבת הביטוח הלאומי מגיע סכום הפנסיה לזוג חברים לכדי 13 אלף ש"ח לחודש. בתחום טיפול השיניים קבענו החלטה תקדימית: כל החברים עברו בדיקה מקיפה, בסיומה הוגשה הערכה לגבי הסכום הדרוש לטיפול בשיניהם. פתחנו קרן של 5 מיליון ש"ח, ממנה הופרשו במשך חמש שנים סכומים ממוצעים של 1,500-1,000 ש"ח לחודש. זאת ועוד: כל משפחה ותיקה קיבלה, לפי תור שנקבע, 100 אלף ש"ח לשיפוץ הבית - זאת במטרה שלא ליצור קנאה וצרות עין מול הבתים שבונים הבנים החוזרים".

נשמע מדהים...
איציק ינאי: "וזה לא הכול. קיבוץ עינת החליט לקנות את זכויות הוותק של חבריו, כשכל שנת ותק מקנה סכום של 7,000 ש"ח. הסכום הזה לא ניתן, כמובן, במזומן. הוא מסבסד ב-%50 את עלות ההשקעה בתשתיות של בניי שיבנו את ביתם במקום, ונרשם כסכום הורשה".

לא ייאמן ממש...
"חכה, זה לא הכול. על כל ילד או נער במשפחה נרשמה ביום הקובע נחלה בתוך הקו הכחול, עליה יוכל לבנות את ביתו בבוא היום. גם החזר ההשקעה בתשתית של הבנים, כ-80 אלף ש"ח, נפרשה ל-12 שנה. על-פי הידוע לי אין דבר דומה בשום קיבוץ אחר".

תחושה של משהו חדש
ניב רונן (42) הוא מרכז המשק והעסקים של עינת. המחזור של רונן, ילידי 1966, היו האחרונים שהתקבלו לחברות בצורה מרוכזת בשנת 1984. למרות זאת, אין כמעט בני משק שנשארו כחברים במחזורים הבוגרים יותר, וגם מתחתיו הוא מתקשה לגלות כאלה.

הוא לא זוכר זמנים קשים, למרות שהיו כאלה. "התעסקתי עם מתנד