אלה ימים בהם קשה להשיג אשראי בבנקים או בשוק ההון, ימים שממעטים לדבר בהם על פיתוח והשקעות. במקרה הטוב מתחננים ליציבות שלא תטבע במצולות המיתון. דווקא בימים אלה מסתובב בכפרים ובקיבוצים מייקל שטייפמן, איש עסקים, ומציע את מרכולתו - להיכנס לשותפות אסטרטגית במימון, בפיתוח ובניהול ענפים חקלאיים.

"אני סבור שהביקושים למישהו כמוני, שיהיה מוכן להשקיע, רק ילכו ויגדלו ככל שהשוק יהיה קשה יותר", קורץ שטייפמן ללקוחות פוטנציאליים וחושף את כוונותיו: "אני כנראה זן מיוחד ונדיר שמוכן להשקיע היום בחקלאות. כבר נפגשתי עם לא-מעט חקלאים ברחבי ישראל וסייעתי להם, אבל עסקים של ממש בינתיים לא עשיתי עם אף אחד. אני לומד ומתרשם מהפעילויות השונות שמתבצעות בעיקר בחקלאות הקיבוצית. עד היום כבר שוחחתי עם מרכזים ומנהלים מכחמישים קיבוצים, עם שישה-שבעה מהם אני גם מנהל מו"מ משמעותי. כן, הכול בתחום החקלאות. בעיקר בכל מה שנוגע בשותפויות בגד"שים ובדגים. כאן אני רואה הזדמנויות שמעניינות אותי".

שטייפמן מתהלך בארץ זמן קצר יחסית. ממקום מגוריו הנוכחי - שכונת סביון היוקרתית - הוא חורש נמרצות את הפריפריות החקלאיות כמעט מדי יום, זה כמה חודשים. במקביל הוא גם מרבה להיות על הקו לארה"ב. אחרי הכול, בינתיים עיקר פרנסתו באה מארץ מוצאו, שם הוא פועל בתחומים הקשורים לנדל"ן ולתשתיות (חשמל, מים, וגז) ברחבי צפון אמריקה.

איש עסקים צעיר יחסית, שטייפמן. בן 44. הוא נולד בניו-יורק ורכש את השכלתו במנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה. "אל ישראל הגעתי קצת במקרה", הוא מחייך, "בעקבות נישואיי לישראלית. לפני זה בכלל לא חשבתי שאי-פעם אעבור לכאן לתמיד. ביקרתי בעבר בישראל אולי ארבע-חמש פעמים לצורך חופשות ומפגשי משפחה. באותן ההזדמנויות הכרתי, כללית, מה זה קיבוצים. בערך שנה רצוף אני מתגורר כאן, ורוצה להתחיל לעבוד ממש".

מה מביא יהודי צעיר ואמיד לעשות עסקים באזור כל כך לא יציב ועוין?
מייקל שטייפמן: "באתי כי אני יהודי, כי אתה יהודי, כי זו המדינה של היהודים. אני סבור שכל יהודי העולם צריכים להיות כאן. בשנה האחרונה אני עובד על העברית שלי, תוך כדי העבודה. אני שמח שאני משיג אותה".

את העברית שלו, ואת הלהט הציוני שהוא מקפיד לשרבב במנות גדושות לסדר היום העסקי שלו - רכש שטייפמן לא כמתנדב צעיר בקיבוץ, גם לא במסגרת אולפן. "הציונות אצלי היא בהחלט משהו מרכזי, אבל בביזנס צריך להתנהל כמו בביזנס", הוא מדגיש. "אני חושב שמשקיע הוא לא פחות ציוני כשיש לו מטרות רווח. אני לא בא לעסקים עם ציונות נטו. אני סבור שאם אנשים מצפים שיבואו אליהם ציונים אלטרואיסטים ללא מטרת רווח - הם עלולים להתאכזב. אני רואה כמודל עסקי לדוגמה את הקשר שבין 'ישקר' לווארן באפט. זהו, לדעתי, המודל שצריך להוביל במדינה. גם באפט עצמו אומר שמבחינתו זו העסקה הטובה ביותר. אין כאן עניין של מתן צדקה כדי לאושש מישהו. יש כאן רצון לתת חכה ביד. להעמיד משהו שכולם ייבנו ממנו: המשקיעים, העובדים והבעלים".

ומה עשויה להיות תרומתך האישית לקשר עסקי כזה?
"להשקיע כספים תמורת השתתפות בעסק. מדובר ביכולת השקעה של מיליוני דולרים, אבל אני טוען שלהשתתפות שלי יש ערך מוסף גבוה יותר מהכסף. אני מתכוון לתפוס עמדה של מעין שותף אסטרטגי; שלא רק משקיע כספים אלא גם מעורב בפעילות החברה. אני מעוניין לסייע בבניית החזון שלה, לפתוח בפניה דלתות, להתחיל תהליכים. הידע שלי הוא בעניינים עסקיים, שיווקיים, ידע בניהול מו"מ שאינו קשור לשום תחום ספציפי, אבל תמיד מתאים לכל דבר ולכן מאוד רלוונטי גם לחקלאות. אני יודע שפעילות חקלאית נתפשת גם היום בקיבוצים כ'עניין אינטימי'. החלטה להכניס שותף חיצוני אליה היא כמעט כמו הצעת נישואין. אני בהחלט רגיש לכך. נדמה לי שאני מכיר את המצבים השונים, רוצה ויכול לתרום להם".

בגלל אותה ייחודיות קיבוצית, מדוע להערכתך "רומן" מסוג זה עשוי להצליח?
"נראה לי שהיום בקיבוצים עושים את הפרדה בין הרעיון האידיאולוגי והכיוון הממוני, כשהאחד לא צריך לפגוע בשני. האחד אולי אפילו שומר על השני. לכן אני מוצא כאן הזדמנות של ממש. אני מזהה את ההתעניינות שקיימת. צריך רק לייצר את הקשר. זה לא שאני מחפש מצבים לתרום לקיבוצים מתקשים, אלא דווקא לעבוד עם קיבוצים שנמצאים במצב בינוני ואפילו טוב, כאלה שיוכלו בעזרתי לשדרג את הניהול, להעלות את הכנסותיהם, להפחית עלויות ולמצוא שווקים חדשים. אני באמת מעוניין להיות שותף 'עמוק'. להיות מעורב בעשייה של קיבוצים שבנו עסק עם פוטנציאל - בעיקר, כאמור, בתחום החקלאות. להוציא תוצרת הכי טובה, והכול לטווח ארוך יחסית, לא רק לשנה שנתיים".