שלושה ימים עברו מאז הסיור המקדים, שבו התכבדתי בטעימות לקראת פסטיבל האוכל "טעם כינרת" (הרביעי במספר), ועד לכתיבת שורות אלה - ואני עדיין מורחת בשקיקה, על כל פרוסה מזדמנת, את ריבת קליפות ההדרים של רחל מ"בקתות בוקר טוב" שבשדמות-דבורה; מגיחה אל המקרר כדי לחטוף עוד נגיסה מהגבינה הצ'רקסית העדינה של רינת מ"עז-עיז" שבמנחמיה, ומתבלת את הארוחות המשפחתיות בתחמיצים העסיסיים של "מרינדו" (עין-גב). החיך זוכר גם את כל שאר הטעמים שספג במהלך הטיול הזה, שללא ספק נועד למיטיבי לסת.

שלושה סופי שבוע שלמים עומדים לרשות באי הפסטיבל, בין 27-12 בדצמבר, במהלכם פתוחות בפניהם דלתות המארחים הרבים - בקיבוצים, במושבים, במושבות וגם בעיר - אם לטעימות וסעודות דשנות של ממש, או לאכילה שפעילות בצדה.

לדברי המפיקה, אפרת אליאסף גורפינקל מקיבוץ הראל, האמונה על עריכת פסטיבלי אוכל ברחבי הארץ, החל מיואב-יהודה ועד לעמק הירדן ורמת הגולן - היא מתכוונת, הפעם, "להעלות את מפלס האופטימיות" בכינרת לנוכח "הקולינריה המקומית המשתבחת בקביעות", וגם להצביע על "מפלס היופי, העולה בהתמדה ככל שאנו מתוודעים אל בני הדור השני והשלישי לראשוני המתיישבים - שהכינרת, נופיה וגידוליה הם ההשראה למטבח הייחודי להם, למקום וליצירת חייהם".

פסטיבל האוכל אכן נותן משקל וכובד לחומרים המקומיים האיכותיים המשמשים את אנשי סובב-כינרת בתבשיליהם, ושם דגש על השילוב בין חומרי העבר וההווה - "העבר מועבר בצורה בלתי-אמצעית", אומרת אפרת, "דרך אנשים אמיתיים".

כך, למשל, נהנינו - בסיור המקדים, כאמור - ממפגש מענג עם נגה טמיר מקיבוץ כינרת, הידועה כחלוצת הדבוראיות. נגה, בת 83, שעל עורפה מונחת צמה חלוצית לתפארת - מתכחשת לתואר הרם וטוענת שהכתר שייך דווקא לאמה, חיה ישראלי, שידידותה עם נעמי שמר הביאה להמצאת השם "דבוראי" (במקום "כוורן").

כך או כך, למרות היעדרן של הדבורים (אלה, מסתבר, אינן רועות בשדות העמק בימים של עצירת גשמים ומחסור בתפרחת...) - מסבירה נגה על תולדות הדבש, על חשיבותו וסגולותיו; ותוך כדי כך, בדיבור רהוט, שנון וקולח, היא מספרת אנקדוטות משעשעות מהווי החלוצים וצאצאיהם. את הגינה והבית מפארות עבודות חמר עצומות שיוצר בעלה, זאב, שגם מגבן גבינות ויודע להכין לבנה טעימה. המבקרים שיגיעו אליהם במהלך הפסטיבל יזכו להתכבד בעוגיות הדבש הידועות ברחבי העמק, ה"טייגלעך", שהיו מוגשות בקיבוץ בכל חג ומועד, ולקבל - לראשונה בהיסטוריה - את המתכון הסודי להכנתן. כל זה ב"על הדבש ועל העוקץ" (טל' 050-7953085, 04-67591231).

טמיר, חלוצת הדבוראיות מכינרת. על הדבש ועל העוקץ צילום: תחיה שירן

נדבך שאין להתעלם ממנו בקישור ההווה אל העבר הוא המלון הסקוטי בטבריה, שנבנה על יסודות בית החולים של ד"ר טורנס האגדי, שבמאה ה-19 ובראשית המאה העשרים נולדו בו כל תינוקות העמק. כיום אין זכר לזעקות היולדות ולבכיים הראשון של תינוקות ההתיישבות, שהדהדו בין הכתלים בימים עברו, מלבד תמונות (מרתקות!) במוזיאון הקטן שבמלון. כעת המקום שייך לכנסייה הסקוטית, והוא שקט ומפואר, מוקפד ונעים כאחד, עם אווירה ייחודית הממזגת בין תקופות שונות, שאין למצוא כמוה בשום מלון אחר בישראל.

בחצר האבן השלווה, שמפוזרות בה עתיקות וגינות תבלינים ריחניות, יעלו במהלך הפסטיבל ריחות לא שגרתיים: שפית המלון, ענת אוטולנגי (קיבוצניקית לשעבר, בת אפיק) ערכה לקראת "טעם כינרת" תחקיר עם תושבי טבריה הוותיקים ובנתה תפריט טברייני אותנטי, המושפע מהמטבח התורכי ומושתת על בשר, דגים, ירקות שורש ודגנים, העוברים "בישול ארוך ותיבול ייחודי, עם נגיעות קלות מהמטבח המודרני". ענת מכינה לבאי הפסטיבל ארוחת בראנץ' ברוח זו, שתוגש במסעדת "טורנס" שבמלון, במרפסת מול הנוף, בשלושת סופי השבוע של הפסטיבל בין השעות 14:30-11:30. המחיר (125 ש"ח), לסועדים שאינם אורחי המלון, יכלול גם כניסה לקונצרט שייערך שם מדי סופשבוע (04-6710710).

בין החוויות שמזמן הפסטיבל השנה בולטות סדנאות, שייערכו בתיאום מראש, בהן יחוו המשתתפים התנסויות קולינריות ואחרות. למשל: סדנת בישול עם הילה אלפרט ב"וילה מלצ'ט" שעל שפת הימה, במלאות מאה שנה להתיישבות בכינרת ושמונים שנה לבניית הווילה - הכנת סעודה המשלבת אוכל מראשית ההתיישבות בכינרת עם נגיעות מחיי האצולה האירופאית ("הלורד מלצ'ט והילה אלפרט יוצאים לאכול", 04-6716205); סדנה לחביצת גבינות מחלב עזים בחווה "עז-עיז" במנחמיה, ואם רוצים - גם חליבת עזים והגמאת גדיים (057-7292996); סדנה להכנת דגים וחלות בנוסח טברייני ב"מכללת הולידיי-אין", שם פותחים שולחן "לקראת שבת", ומשלבים ידע מעשי בסיפורי פולקלור מרתקים (04-6728591); סדנאות בשרים ב"מרינדו" שבכניסה לעין-גב - "תאוות בשרים ויין" ו"אין בשר בלי עשן" (