בעקבות פעולת צה"ל הלילה במרכז רצועת עזה, נורו הלילה והבוקר עשרות רקטות קסאם ופצצות מרגמה לעבר שטחי ישראל. לא דווח על נפגעים, אולם אחת הרקטות נחתה בתוך קיבוץ ונזק נגרם לחממות.

בקיבוצי עוטף עזה התעוררו הבוקר למציאות ישנה-חדשה, ונכנסו לתרגולת המוכרת היטב. מי שבשבילם ה"חוויה" היא חדשה הם איטה ואברהם אילת מקיבוץ כפר-מסריק, שבדיוק לפני חודש עברו לקיבוץ כרם-שלום, לשנת שירות בקיבוץ הקטן. חזרנו אליהם הבוקר, לשמוע איך התמודדו עם המציאות המלחמתית שלראשונה היא חלק מחייהם.

"לא היו נפילות בתוך הקיבוץ אבל שמענו טוב-טוב את ההדים של הפיצוצים מסביב", מספר אברהם אילת. "בכרם אין מערכת 'צבע אדום', כי הקיבוץ נפגע עד היום רק מפצמ"רים (להם אין זמן התראה מספק בשביל אזעקה), אבל שמענו טוב מאוד את קריאות הצבע-אדום מגוש המושבים מצפון מזרח לנו, גוש שלום".

"שמענו גם נפילות", הוא מתאר, "היו הרבה, לא בודדים. מה שאנחנו שומעים זה רק מהגזרה שלנו אבל גזרת רצועת עזה זה בערך 40 ק"מ ערך וגם בצפון הגזרה נפלו הרבה, כולל אשקלון. נפילות ראשונות שמעתי כבר בלילה, בסביבות שתיים ואחר-כך ברבע לארבע בבוקר. לא יכול להגיד שזו היתה דווקא נפילה, פיצוץ די רחוק. בסביבות שש וחצי התחילו הנפילות באזור".

אז מה עושים?
אברהם אילת: "בכרם-שלום לכל דירה יש ממ"ד, מלבד כמה דירות בהן אין, ושם לא גרים. בנוסף יש מקלטים בקיבוץ, וכעשר מיגוניות שמפוזרות ברחבי הקיבוץ - יש לאן ללכת".

נכנסתם לממ"ד?
"לא. אני הייתי באזור פתוח ליד הגדר, עבדתי עם שני י"גמלים (צעירים בשנת שירות) וניקינו את השטח. לא היינו קרובים לשום מסתור. אז מה עושים? נשכבים על הארץ עד יעבור זעם...".

איטה, אשתו, היתה באותה עת בעבודתה במטבח הקיבוץ, עם שתי חברות נוספות. "הן שמעו את הדי הפיצוצים", הוא אומר, "אבל גם שם יש מקלט, במרתף", הוא מרגיע.

לא מפחיד?
"אותי לא, אבל אני לא דוגמא. יש כאלה שמדבר כזה מקבלים בחילות ורעד בכל הגוף. כל אחד מגיב אחרת. אבל, כרגע, בגלל שלא היו פה נפילות ממש, אז זה מרגיש עוד קצת רחוק. ייתכן שיש פה אנשים שמרגישים אחרת לגמרי. בשעות האלה, של הבוקר, ההסעה של הילדים כבר יצאה, אבל שמענו שהאוטובוס הגיע לסופה ולפני שכולם הספיקו לרדת היתה נפילה וכל הילדים היו צריכים לרוץ למקלט הקרוב. לא נעים".

המצב משפיע עליכם? מערער על נכונות ההחלטה שעשיתם?
"טרם השפיע".