קרקע חקלאית, שעובדה על-ידי קיבוצי העמק בתקופת המנדט הבריטי, משמשת כבר עשרות שנים את חיל האוויר בשדה התעופה "רמת דוד", אך עדיין רשומה ב"טאבו" על שם בעליה הקיבוציים. מישהו שכח לעדכן בספרים כי הקיבוצים קיבלו קרקע חליפית כבר לפני עשרות שנים, והם אינם מעבדים ואינם נוהגים בקרקע מנהג בעלים – אך גם אינם ממהרים לוותר על בעלותם הפורמאלית.

המינהל עושה מאמצים בלתי-נלאים לשחררם מכבלים פורמאליים אלה, ובארבע השנים האחרונות הפכו פניותיו לתכופות יותר ויותר. בהידברות בין הצדדים הבהיר המינהל שעל הקיבוצים להצהיר לאלתר כי אינם עוד הבעלים, וכי עליהם לחתום על "כתב ויתור", אלא שגם לקיבוצים המעורבים טענה או שתיים כלפי המינהל.

ככל הידוע, ויתרו מספר יישובים על הרישום ועל המאבק מול המינהל. משמר-העמק, יפעת ורמת-דוד - כל אחד בנפרד, מסיבותיו - לא מוכנים בינתיים להרים ידיים. שם עדיין ממתינים ל"וויתורים הדדיים".

הבסיס ברמת-דוד. בטאבו הקרקע עדיין שייכת לקיבוצים צילום: יריב כץ

אמרי רון (משמר-העמק) אינו נלהב במיוחד מהקו הלוחמני בו נוקטים הקיבוצים, כולל קיבוצו הוא. לדבריו, על-פי המסמכים שבידיו, מדובר על לא יותר מ-1,300 דונם, המתחלקים על לא-מעט יישובים, בסדר גודל של 200-100 דונם ליישוב.
בין היישובים המופיעים במסמכים הוא מונה את גבת, כפר-החורש, משמר-העמק, שריד, רמת-דוד, מזרע ומושב כפר-ברוך. "אין לנו חזקה על השטח כי לא השתמשנו בו", הוא אומר, "מה שנשאר זה הרישום בטאבו. המינהל רוצים שניתן להם שטר ביטול חכירה, ובקיבוצים מתעקשים להכניס את זה למו"מ".

בניגוד לרון, לא נראה שמרכז המשק של משמר-העמק, עמוס ארזי, מתכוון לוותר בנקל, ומגלה כי תמורת השטחים האלה קיבל הקיבוץ, לפני שנים, שטחים חלופיים, והדבר נשכח. "לפני כשלוש שנים קיבלנו מכתב מהמינהל, שנחתום על כתב ויתור על שטח בשדה התעופה. אנחנו אמרנו שלא נוותר על שום דבר בשעה שאנחנו מנהלים אתם מו"מ קשוח על הסדרים בתחומים אחרים".

קיבלו שטחים חלופיים
מרקע הפרשה ניתן ללמוד, כי שלטון המנדט הבריטי העביר קרקעות באמצעות אברהם הרצפלד, מנהל המרכז החקלאי דאז - לקרן הקיימת לישראל, שהחכירה להתיישבות. כך קרה גם בפאתי "שדה לויד", שהיה אז שדה תעופה קטן שהקימו הבריטים בשנת 1937 ע"ש דיוויד-גורג' לויד. רמת-דוד היה שם הקיבוץ שגבל בגדר הבסיס, והתחיל את דרכו בעמק יזרעאל עוד בשנות העשרים.

גדעון הרמלין, דור שני בקיבוץ, עסק במשך שנים בענייני קרקעות רמת-דוד. בניגוד למשמר-העמק, ש"מסתפק" ב-200 דונם - החוזה ההיסטורי של רמת-דוד עם קק"ל משנת 1941 כלל, לדבריו, כאלף דונם. "קיבלנו אותם בחכירה לדורות ובניגוד להיום הם נרשמו בטאבו והחזקה שלנו בהם הייתה אמורה להימשך לפחות עד שנת 1989. על-פי המסמכים התרחשה הפקעת הקרקע בין השנים 1945-1941, והגשנו אז חשבון פיצויים לממשלת המנדט. זו הייתה ממשלה מסודרת, ששילמה כמו שצריך".

אבל בכך לא הסתיימה סאגת הקרקעות. גם הרמלין יודע שאחרי מלחמת השחרור קיבלו כל הקיבוצים הרלוונטיים קרקע חלופית במקום המופקעת. "כנראה שמישהו שם, במערכת למעלה, לא טרח לבטל את הרישום בטאבו", הוא מציע פרשנות.

גם ברמת-דוד אין ממהרים להיענות לבקשות לביטול הרישום שמטפטף אליהם המינהל במשך יותר מעשר שנים. "אמרנו להם שאנחנו מוכנים לוותר אם בהזדמנות זאת נוכל להסדיר כמה וכמה דברים בינינו. למשל, המצב בו יש לרמת-דוד היום חוזה חכירה לדורות שאין עליו רישום בטאבו. המינהל לא קיבלו - אנחנו לא ויתרנו על הרישום בטאבו. להם יש דרישות וגם לנו", מסכם הרמלין את המחלוקת, "כנראה שלא תהיה פריצת דרך עד שלא נזדקק להם".

"ויתורים הדדיים" מול המינהל
המצב לא שונה בהרבה אצל השכנים מיפעת. בשנת 1941, היו רשומים לזכותו בשטח הבסיס כ-600 דונם קרקע חקלאית. גם בארכיון יפעת יש מסמכים המעידים כי שטח זה נרשם בטאבו השלטון המנדטורי, ולימים הוחרם לטובת צורכי התעופה המתפתחת. גם ליפעת, כמו לשאר היישובים, נקבע הסכם משבצת קרקעות חדש, בו הוצאו מידיהם חלקות הבסיס בתמורה לחלקות חלופיות. גם כאן אין לאיש מושג מדוע לא נמחק רישומו של השטח המקורי.

במזכירות יפעת סבורים שלחץ המינהל להשיג את ויתורם על הרישום בטאבו נובע מטעמים עסקיים של מכירת הקרקע, בכסף מלא, למשרד הביטחון. הם מבינים היטב את "התקלה הרישומית", אבל גם הם מתעקשים שזו הזדמנות לא-מגונה "להסדיר עוולות אחרות שגורם לנו המינהל". היחסים עם המינהל טעונים, הם מאשרים. "אמרנו להם: נשמח לבטל, אבל בהזדמנות זו בואו נסגור בעיות בתחום הזה, הזה והזה".

התחושה בקיבוץ היא שבמינהל מתנים כל פתרון מקרקעין בהתרת הקשר הגורדי הזה. ואת הכבדת ידו מרגישים שם במיוחד בכל מה שקשור להקמת השכונה הקהילתית. "הם מטילים עלינו א