יש בו, בשלום שמחון, שר החקלאות ופיתוח הכפר, תמהיל של חן עם התנהלות "פוליטיקאית" - מקצוען המדבר בגובה העיניים ומצוי היטב ברזי הפוליטיקה הישראלית. טיעוניו חדורים בביטחון מופגן, גם אם לא תמיד תשובותיו מספקות. כמי שמכהן כבר קדנציה שנייה כשר חקלאות (ולא מסתיר את כוונתו לטפס אל משרד האוצר), הוא יכול להרשות לעצמו לשמור על מידה של עמימות במספר תחומים..

לשמחון אין שום ספק היכן הוא ממוקם במפה. "כל חיי הייתי מושבניק, אבל תמיד ראיתי עצמי מזוהה גם עם העניין הקיבוצי", הוא אומר. "כמעט בכל הצמתים שעברתי בחיי הציבוריים עבדתי עם שותפיי הקיבוציים. עם דובי הלמן ואבו וילן, עם גברי וולוולה, הובלנו רפורמות בכל הנושאים והנכסים המשותפים שעמדו על סדר היום ההתיישבותי-חקלאי: קרקע, המשביר, ניר שיתופי, תנובה ועוד".

כמי שנכנס לקלחת הפוליטית בגיל צעיר יחסית - היום הוא בן 52 (נשוי +2) - נדמה ששמחון, חבר המושב הצפוני אבן-מנחם, הספיק "להתבגר" במנהיגותו ולבססה. כעובד סוציאלי בהשכלתו, טבעי היה שאת פעילותו הציבורית החל בתחום הטיפול בנוער.

לפני שנבחר, בשנת 1993, לתפקיד מזכ"ל תנועת המושבים, שימש כרכז נוער במועצה האזורית מעלה-יוסף, ומאוחר יותר כמרכז חטיבת בני המושבים. בדרך אל הכנסת (ה-14) עוד הספיק לכהן כיו"ר הנהלת "תנובה", ובממשלת שרון הראשונה כיהן כשר החקלאות. את האופוזיציה בכנסת ה-16 בילה כיו"ר ועדת הכלכלה, בממשלת שרון השנייה כשר לאיכות הסביבה, ואצל אולמרט חזר למשבצת החקלאית.

בתנועה הקיבוצית מתייחסים אליו באמביוולנטיות. מכבדים אבל גם חושדים. ככלל, שמחון מייצג את האינטרסים ההתיישבותיים-החקלאיים בכישרון, מסכימים שם, אבל גם "קורץ" יותר ויותר לאגף המושבי. לאור המתיחות הרבה השוררת בין שתי התנועות בשנים האחרונות, לנטיית הלב של השר יש השלכות בעניינים קיומיים, כך טוענים בבית התנועה הקיבוצית.

בשורות בהסכם הקואליציוני
אחת הבעיות הלוחצות ביותר לה נדרש שמחון בשנה האחרונה היא שאלת המיגון ורווחתם של יישובי עוטף-עזה, רובם קיבוצים. למרות שעבודות המיגון קיבלו סוף-סוף תאוצה סמוך לגדר, חוששים בתנועה הקיבוצית שלממשלה יהיה קשה לעמוד בהבטחתה לסיים בהקדם גם את מיגון "קו בארי" (4.7 ק"מ) בהקצאה של 500 מיליון ש"ח (בנוסף ל-330 מיליון ש"ח במנה הראשונה). אפילו כפר-עזה הפגוע, הם מציינים, עדיין נמצא מחוץ לתוכנית המיגון הנוכחית.

לשמחון יש חדשות טובות: "אחת הדרישות שהעמיד אהוד ברק במו"מ עם ציפי לבני היא תוספת תקציבית לטובת המשך מיגון עוטף עזה", הוא מגלה ומוסיף: "למשרד החקלאות חבילת שיקום כוללת ליישובי העוטף: תעסוקה, אמצעי ייצור, תוספת מכסת חלב ופטם בסדר גודל של עשרות מיליוני ש"ח. הדבר מתואם עם ראשי המועצות".

והכסף מהיכן?
שלום שמחון: "לא הכול בא מהאוצר. יש מקום להניח שתוכנית שר החקלאות מוגשת רק כאשר הוא יודע לבטח שהיא תעבור בממשלה. אני מכיר את מקומי בממשלה ואת יחסיי עם ראש הממשלה. אני יכול לציין כי בגיבויו של אהוד אולמרט, זו הייתה אחת הממשלות הטובות ביותר להתיישבות ולחקלאות בעשרים השנה האחרונות".

רמה דומה של ביטחון מופרז הפגין שמחון גם לאחר ששר האוצר (בדימוס) הירשזון שקל, כזכור, לפתוח את הארנק הלאומי ולהעניק שני מיליארד ש"ח לתשתיות הקורסות של ההתיישבות. בפועל, עדיין לא התקבלה ולו אגורה אחת.

לשמחון הסברים ו"הפתעות": "בתקופת הירשזון הוקמה ועדת מנכ"לים בין-משרדית לנושא התשתיות בהתיישבות, בראשות יעל שאלתיאלי. הירשזון עזב, קובי הבר עזב. הוועדה נמוגה. אנחנו לא שכחנו. במו"מ עם ציפי לבני הופיעה גם הבקשה לחדש את עבודת ועדת התשתיות לקראת תקציב 2009. מדובר על 200 מיליון ש"ח. אני יכול לומר שלבני אמרה כמעט על הכול 'לא'. דווקא על סוגיית חידוש פעילות הוועדה - 'כן'. העניין חי".

בזמנו דובר על קצב של 400 מיליון ש"ח לחמש שנים".
"עובדתית זה לא נכון. תמיד דיברנו על 200 מיליון ש"ח בשנה".

אותה ממשלה "תומכת", לטענתך, קיבלה החלטה המקלה על שינוי הסיווג "קיבוץ" ל"מושב", אפילו מבלי לשאול את פי "הכלה". לתנועה הקיבוצית הובטח דיון מחודש. מה קורה אתו?
"אני מודע לכך שלא כולם בתנועה הקיבוצית מסכימים עם ההחלטה, מכיוון שלכאורה יש בה תמרוץ של הקיבוץ להיות למושב", אומר השר, אינו מתייחס ספציפית ל"דיון מחודש" ומעדיף להתחשבן. "אבל לטעון שהם לא היו שותפים ומעורבים - זו טענה בעייתית. יעל שאלתיאלי מקיבוץ נווה-אור יושבת בראשות הוועדה המסווגת, ויש נציג קיבוצי נוסף, השכן של ולוולה מעין-גב - עוזי קרן".

אבל עדיין יש תחושת קיפוח קיבוצי בכל מה שנוגע למקרקעין ביחס למושבים.
"טענות קיפוח באות מכל הצדדים. לכן צריך ללכת על המכנה המשותף לכולם. למשל עיגון זכויות החקלאים בקרקע. ללכת ביחד. למר