במוצאי שבת ה-20.9 ייערך בגבעת-חביבה כנס ענק של בוגרי השומר-הצעיר לדורותיו, המאורגן בשיתוף "שומר תמיד", ארגון יוצאי השומר הצעיר. במופע הענק והחגיגי שיתקיים יופיעו ממיטב האמנים, וביניהם: אביב גפן, דני סנדרסון, דני ליטני, קרן פלס, טל פרידמן ולהקת הקריות, אברהם טל, דין דין אביב, יהלי סובול, שלישיית שריד ועוד.

ובינתיים, אנחנו חוזרים אל כמה מהבוגרים של התנועה, שלא שוכחים את החולצה הכחולה, השרוך הלבן וכמובן את השריקה של התנועה...

בשנת 1931 הוקם קן "השומר הצעיר" השני בארץ, בחיפה. בין מייסדי הקן הראשון, שהוקם בירושלים, הייתה אחותו של שמואל שריג. הוא עצמו זכה להיות מראשוני הקן השני, בהדר-הכרמל, "אבל לא ממש בין המייסדים", חשוב לו להבהיר. "אני הצטרפתי קצת יותר מאוחר".

שמואל (99, ניר-דוד) עלה ארצה כנער, מליטא, בשנת 1924. כששואלים אותו מה עשו שם, בקן החיפאי, הוא עונה: "בוא ואתאר לך ערב יום שישי אופייני: קודם כול, אחד החברים, אחרי שהתכונן היטב מראש, נתן הרצאה בקן מענייני השעה, לדוגמה: 'בורוכוב ובורכוביזם'... למה אתה צוחק?"

כי זה נשמע לי די משעמם, ליום שישי בערב.
שמואל שריג: "חכה, זה לא נגמר בהרצאה. אחר-כך היינו הולכים כולנו בצעדה לאורך הרחוב הראשי בהדר הכרמל, שרים שירים ציוניים, ובסוף רוקדים הורה".

תמיד מדברים על ההורה. לא רקדו גם ריקודים אחרים - פולקה, קרקוביאק, מזורקה?
"את זה אני כבר לא זוכר".


שמואל שריג. "הכל השתנה, וגם הקיבוצים" צילום: שלמה גלזר

למרות שחיכה להם גרעין בחדרה - זה שלימים הקים את עין-שמר - החליטו החיפאים, ב-1932, להקים קיבוץ עצמאי משלהם. לפיכך הדרימו עד תל-אביב, נטו אוהלים סמוך לבית הקברות בנחלת יצחק, והתפרנסו בעיקר מעבודת בנייה. את הבתים הראשונים של גבעת רמב"ם - בנו הם, וגם כמה מפעלים קטנים באזור.

"באותה תקופה", מספר שמואל, "רכשה הקרן הקיימת אדמות רבות בעמק בית שאן, והייתה זקוקה לאנשים שיעלו ויחרשו את הקרקע מייד עם הרכישה, כי לפי החוק התורכי, אדמה שנקנתה ולא נחרשה מייד, הוחזרה לבעליה הקודמים. יש לך זמן לסיפור ארוך? אז בקיצור: בדרך קצת משונה הגיעו אלינו מהקרן הקיימת, וביקשו שניקח את המשימה. וככה יצאנו, חמישה בחורים ובחורה אחת, והתיישבנו בבית-אלפא, שם הייתה פלוגת עבודה; ובכל פעם שהודיעו בטלפון מהקרן הקיימת על עוד חתיכת קרקע שנקנתה, מייד יצאנו לחרוש אותה. וזהו. יותר לא זזנו. נשארנו שם, והקמנו את קיבוץ א' של השומר-הצעיר הישראלי, הוא ניר-דוד".

בזיכרונו של שמואל שמורים ימיו בשומר-הצעיר ובהגשמה כ"חלום נעורים", לא פחות, "אבל מה שהיה - היה, וכבר לא רלוונטי, כמו כל דבר בחיים. הכול השתנה, וגם הקיבוצים, כולל הקיבוץ שלי, שבזמנו היה כל כך מהפכני. רק הקיבוצים העירוניים ממשיכים היום את רוח השומר-הצעיר. הם אומנם לא עוסקים בהתיישבות, אבל חיים בקומונה, כמו שאנחנו חיינו בזמנו".

מבין שני האדמו"רים, יערי וחזן, היה יערי קרוב יותר ללבו של שריג. "יערי היה יותר עממי. חזן היה יותר תיאורטי. אבל זה טעם אישי שלי, היו שחשבו אחרת".

את עשרת הדיברות השומריים, אתה עוד זוכר?
"בלי ספק, אבל אל תבקש ממני למנות את כולם".

קיימת אותם?
"איזו שאלה. אפילו את הטוהר המיני, למרות שהייתה אהבה חופשית".

רגע...
"אני אסביר: העיקרון של השומר-הצעיר היה שוויון בין המינים, כן? ככה זה היה בעבודה, וככה זה היה במקלחת המשותפת. בכל דבר. אז היינו טהורים. זו ההגשמה האידיאלית".