ביום שלישי ייצאו כ־20 חולי סוכרת נעורים למסע אופניים של 250 ק"מ שיימשך כיומיים, כחלק מפעילות חודש המודעות הבינלאומית למחלה. המסע ייערך בצפון - הוא יתחיל מצומת צמח ויסתיים בבית חולים זיו בצפת. הרוכבים, שנקראים 'קבוצה מסוג א'', מתאמנים במרץ לרכיבה של כשש שעות ביום. בסיום המסע יוענקו מלגות לספורטאים סוכרתיים מטעם קרן ייעודית שהוקמה השנה, ביוזמה משותפת עם עמותת 'מהיום – לאורח חיים בריא ומניעת סוכרת', ונועדה לעודד סוכרתיים לעסוק בפעילות גופנית.

יפתח פשחור | צילום: אלבום פרטי

אחד המשתתפים במסע הוא יפתח פשחור, ספורטאי סיבולת בן 24 מקיבוץ מירב שמתכונן בימים אלו למסע האופניים. "זו לא משהו תחרותי, אבל אני מאוד מתרגש כי זה מסע עם קבוצת חברים שהיא מגובשת, אז כיף לבוא ולראות את כולם. זה מסע מודעות מאוד חשוב שנוגע לא רק עבור אנשים סוכרתיים, אלא גם לאנשים בריאים".

כבר בהיותו בן 7 אובחן פשחור כחולה בסוכרת נעורים מסוג 1. "גילו לי גלוקוז (סוכר) בשתן, דבר שלא אמור להימצא אצל בנאדם רגיל ומשם עלה החשד לסוכרת. אחרי בדיקה נוספת וידאו את זה", הוא מספר, "ההורים תיארו לי את זה בצורה חיובית, עודדו ולימדו אותי לא לשקוע לתוך זה. מתסכל מאוד להיות תקוע במקום הזה של למה דווקא אני. מה שחשוב הוא להמשיך הלאה כי זו מחלה כרונית ואין יותר מדי מה לעשות, אני חייב לקבל את זה". 

במהלך השנים השתדל להידמות לחבריו ולהיות ילד כמו כל הילדים, אבל לקראת הגיוס הבין כי בכל זאת נגזרה עליו דרך קצת שונה. "רציתי לתרום לצבא ולהתגייס לקרבי, אבל כסוכרתי זה לא היה אפשרי בשבילי. התחלתי כמתנדב בחיל הים בשייטת ובאותו זמן התאמנו למרתון תל אביב. באחד האימונים כשעוד הייתי די חדש בתחום ועדיין לא ידעתי לשלב את הריצה עם הסוכרת, נפל לי הסוכר. איבדתי את ההכרה באמצע האימון והיחידה החליטה לוותר עליי", הוא מתאר.

פשחור עבר לחיל החימוש כמתנדב והמשיך לשרת עוד חצי שנה, אך לבסוף הצבא ויתר על שירותיו.

באותו זמן מה שעניין אותו בעיקר זה אותו מרתון אליו המשיך להתאמן. "החלטתי להמשיך את האימונים למרתון כאזרח, אחרי השחרור".

פשחור הוא סטודנט לחינוך גופני ב'גבעת וושינגטון' ועוסק בספורט מאז שהיה נער. "מכיתה ט' התחלתי לרוץ באופן קבוע. זה היה סוג של בריחה עבורי וכמו כל ספורטאי באיזשהו שלב התמכרתי לזה ועניין אותי לראות אם אני מסוגל לעמוד בזה ולהתמיד", הוא אומר.

לפני כשבועיים הוא חצה את קו הסיום של מקצה ה־42.2 ק"מ במרתון התנ"ך כשהוא מנצח יותר מ־400 רצים, ואף הספיק להשתתף כבר בחמש תחרויות של 'איש הברזל'. "כשאני מתאמן ומתחרה אני מוכיח לעצמי ולאחרים שהסוכרת היא לא מגבלה. כשאני מתחרה אני מרגיש שאני מנצח את המחלה כי שם אני בדיוק כמו כולם ומצליח לנצח גם אנשים בריאים. המחלה גורמת לי לנסות להגיע ליעדים גדולים יותר כל פעם מחדש. זה לא פשוט לנהל את הספורט יחד עם הסוכרת, אבל לכל ספורטאי יש את הקשיים שלו".

למרות המורכבות הגדולה שכוללת ניהול תזונתי מוקפד והחשש הגדול מצניחה של רמות הסוכר בדם, פשחור לא נותן למחלה לעצור אותו. "פחמימות הן הדלק והאנרגיה הנדרשים לתחרות, אבל אצל סוכרתיים הן מחייבות הזרקת אינסולין. בתחרות ה'ישראמן', למשל, הזרקתי אינסולין במהלך התחרות. היה לי מזרק על האופניים", הוא מספר.

פשחור הוא מודל לחיקוי עבור סוכרתיים רבים, והוא מעביר לא מעט הרצאות בנושא. העובדה שהוא מתחרה ומשקיע את כולו בספורט, מעבירה מסר עבור חולים אחרים. "אני מאוד מאמין בלנצח את המוגבלות שלך. לא חשוב אם מדובר בסוכרת או במשהו אחר, לא לתת לזה לעצור לנו את החיים".

האתגר הבא הוא אומר, זה התחרות הבאה. "בשנים האחרונות אני מתחרה בקיץ בתחרות 'איש הברזל' בחו"ל. השנה זה יהיה בדנמרק. לפני כן יש לי גם את התחרות בקיץ של 'ישראמן'. בשנים האחרונות אני מציב לי גבולות חדשים בכל תחרות, אז זה מאוד מסקרן אותי".