על רחבת המסדרים בבסיס בת גלים בחיפה, מול עיניהם הלחות והגאות של בני המשפחות והחברים קרובים, עמדו ביום רביעי השבוע - במדים לבנים ובסדר מופתי - מפקדי העתיד של חיל הים, מסיימי קורס חובלים. ההתרגשות העצומה מהמעמד הייתה הפעם כפולה לכמה מהמוזמנים, כי בין 30 החובלים הטריים ניצבו שניים מאותו קיבוץ - חברי ילדות מניר דוד.

שחר וא'. "תחושת הסיפוק מכך שנשמור על הגבולות ושנעשה דבר משמעותי וחשוב למדינה בגילנו הצעיר מפצה על הכול" | צילום: דובר צה"ל

אל הרגע הזה, קו הסיום של מסלול צבאי מפרך, מגיעים מעטים מתוך הרבים שמתחילים את תהליך המיון הקפדני לאחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצה"ל. כי כשמדובר במצולות הים - הסטנדרטים גבוה בשמיים. לאורך כל הדרך, משלב הגיבוש, נבחנות בזכוכית מגדלת התכונות האישיות, נוסף כמובן על היכולות הקוגניטיביות והפיזיות.

על הכתפיים החסונות של אותם קצינים ימיים, שיוצבו בעוד מספר ימים לפקד על צוותי לוחמים בכלי השיט המבצעיים בלב הים, מוטלת אחריות עצומה. החוסן המנטלי, הערכים והאופי של הבן אדם משחקים תפקיד משמעותי בסיטואציות מאתגרות של שהייה ממושכת עם עשרות חיילים הסגורים בספינה הרחק מהיבשה. התפקידים שהחובלים מיועדים לבצע דורשים מיומנויות גבוהות ויכולת לשלב בין פיקוד לבין תפעול מערכות לחימה טכנולוגיות מסווגות.

שני הקיבוצניקים מבין מסיימי מחזור 139 - שחר נוי וחברו א"מ (שמו נאסר לפרסום בשל שיבוצו לפיקוד בצי הצוללות) - גדלו והתבגרו בניר דוד. הם השתכשכו במי נחל האסי החוצה את הקיבוץ, למדו באותה מגמה (רובוטיקה) בבית הספר האזורי גאון הירדן דרכא שבנווה איתן, עבדו במדגה ובענף הנוי, וגם התגייסו יחד לקורס חובלים.

לאחר שנתיים וחצי של אתגרים פיזיים ולימודיים שכללו, תואר ראשון במדע המדינה, זכו השניים לענוד את דרגות הסגן ואת סיכת החובל, וכעת לפניהם עוד חמש שנות קבע מאתגרות. השבוע האחרון בקורס הוקדש לאימון צעידות עם המחזורים הזוטרים של הקורס, לארוחות פרידה ולשיחות סיכום. מעתה הם יתבקשו לאבטח את הגבולות הימיים של המדינה ולבצע עם הצוותים שתחת חסותם פעולות שהשתיקה יפה להן. הריאיון המשותף נערך אפוא בזהירות המתבקשת ותחת אוזנה הפקוחה של נציגת דובר צה"ל.

ניר דוד אינו קיבוץ הצמוד לים, ולא רבים מבניו שירתו בחיל הים. איך קרה שהגעתם לקורס חובלים?
שחר: "נכון שאין ים ואין הוויה של חוף שקופצים אליו בכל זמן פנוי, אבל מגיל צעיר ביליתי בנחל האסי, ומגיל 13 עבדתי בבריכות הדגים של הקיבוץ. הייתי חשוף למים, וגם זה הוביל אותי למחשבות להתנדב לקורס חובלים. יש לנו בניר דוד חובל ותיק בן ארבעים, ולפני כמה שנים היה בן משק בשייטת 13. נכון שבהיסטוריה של ניר דוד היו יותר לוחמי קומנדו ימי מאשר קציני ים".

א': "אני אוהב לשחות, אבל הגעתי לקורס חובלים כדי לעשות משהו משמעותי בשירות הצבאי שלי. מדובר בשירות מאתגר וגם קרבי מאוד, ופיקוד על לוחמים מתאים לי. אהבתי את השילוב בין הלימודים הקשים לאימונים הפיזיים בים ועל היבשה, ובעיקר חיזקנו מאוד את הצד המנטלי. בעמק הירדן ובעמק המעיינות יש מסורת עתיקה שהחלה בפל"ים ונמשכה בחיל הים. אנחנו מרגישים כמי שממשיכים את המורשת".

שחר: "הרחבנו במגמת רובוטיקה, ויצא ששנינו הגשנו פרויקט גמר משותף, ויש לנו תעודות בגרות טובות. רצינו גם יחידה שדורשת לימודים לא פשוטים".

שילוב בין לימודים קשים לאימונים פיזיים. "באנו לקורס חזקים בצד המנטלי, הקיבוץ חישל אותנו לא מעט" (צילום: דובר צה"ל)

א' מספר שניגש לגיבוש חובלים לאחר שחברו שחר עבר אותו והמליץ לו להצטרף. בשלב הראשון - שנמשך כחצי שנה באילת וכלל אימונים פיזיים, גיבוש מנהיגות ושחייה בתנאים קשים - הם עבדו כתף לצד כתף. לאחר שהתמיינו למגמות שונות של שיט נהגו להיפגש רק באירועים משותפים של הקורס ובלימודים האקדמיים. שניהם מעידים כי מה שמאפיין את קורס החובלים זו העזרה ההדדית והפרגון של כל החניכים אלה לאלה, ללא קשר למוצא או למקום היישוב. הלימודים והמבחנים מפרכים, כך הם מעידים, כמעט ללא אוכל ושינה, עם יציאות מועטות לחופשות (בעיקר בשלבים הראשונים) ועם מסעות או ניווטים רגליים ארוכים. "באנו לקורס חזקים בצד המנטלי. הקיבוץ חישל אותנו לא מעט, וחשנו שדורשים מאיתנו קצת יותר בגלל היותנו בני קיבוץ", הם אומרים בחיוך.

למעשה אתם מתחילים את השירות כקצינים בחיל הים לאחר כשנתיים וחצי, כאשר בני המחזור שלכם משתחררים או עומדים לפני שחרור. זה לא קצת מתסכל?
שחר: "בתחילה זו הייתה הנימה כלפינו, והחבר'ה אמרו שהם יהיו במזרח או בלימודים בזמן שאנחנו נהיה בצבא. אבל לאחר שהסברנו את מהות התפקיד, ועד כמה זה הכרחי וחשוב למדינה, הם קיבלו את זה ואף עודדו אותנו להמשיך בדרך הזו".

א': "היה קצת מבאס ומוזר, אבל תחושת הסיפוק מכך שנשמור על הגבולות ושנעשה דבר משמעותי וחשוב למדינה בגילנו הצעיר מפצה על הכול. אין לנו תחושת החמצה או תסכול".

ומה עם זוגיות? יש בכלל זמן לזה בתנאי הקורס הקשים?
א': "לי הייתה חברה עד השלב האחרון של הקורס, ולרבע מבוגרי הקורס יש עדיין בנות זוג. קשה מאוד לשמר זוגיות, אבל הפרידה שלנו לא נבעה מתנאי השירות ומהחופשות, שהיו בתחילה נדירות מאוד. התנאים הפכו להיות נוחים יותר, אבל האחריות גדולה הרבה יותר, וכרגע בחרתי להתמקד ולהשקיע במשימות הצפויות".

שחר: "בתחילת הקורס הייתה לי בת זוג, אבל אז נפרדנו. זה קורס מטורף, והעדפתי להתמסר לו ולא להשקיע בדברים אחרים".

כשהשליכו שחר וא' את הכובעים הלבנים לשמיים, ברגע שיא משחרר לאחר 28 חודשי הכשרה מאומצים, איימו השלוליות שנקוו מהעיניים של בני המשפחות מהקיבוץ הצפוני להפוך לים. לאסי הם רגילים, למלח קצת פחות.
לאחר חופשה קצרה יֵרדו שני חברי הילדות למים ולמשימות שהשתיקה יפה להן. אז נשתוק. תצליחו!