הקלטה ובה קולה של אלה האריס שרה לנכדתה "דברי עכשיו ילדה, אני שומעת/ כל העולם מקשיב למלמולך/ דברי, מלאך שלי, אני יודעת/ שלא תמיד הקשיבו לקולך..." הושמעה בתחילת הלווייתה ביום ראשון השבוע. מול קברה הפתוח בבית העלמין של בית-השיטה, הקיבוץ שבו נולדה, גדלה וחיה, עמדו חבריה ההמומים, מתקשים לקלוט את הבשורה המרה.

חברי הגבעטרון בהלווייתה של האריס. "היה לה קול שיצר הרמוניה" (צילום: דוד דדה עינב)

אלה האריס (78) נהרגה בתאונת דרכים בין רכב פרטי למשאית במוצאי שבת (6.7.19), בצומת הכפר נעורה. אבל כבד ירד על הקיבוץ. בעלה, לארי, נפצע ואושפז בבית החולים "העמק". לבני הזוג שני בנים ושמונה נכדים. בנם הבכור טייס ב"אל על" וגר בקיבוץ, והצעיר, מדריך תוכנה, גר בתובל.

אביה של האריס, יוסף (יוסוף) גדרון, היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח ואף שימש לזמן קצר כמפקד הפל-ים. אחר-כך כיהן כרכז הביטחון וניהל לאורך שנים רבות את ענף המכוורת. אמה, שפרה גדרון, הייתה הגננת הראשונה של בית-השיטה, שחינכה דורות רבים של ילדים. גם היא נודעה בקולה הערב, והייתה חברת מקהלה במשך שנים רבות.

האריס למדה בבית הספר המקומי בבית-השיטה, ואת שירותה הצבאי עשתה בלהקת חיל השריון. אחרי השירות למדה הוראת מוזיקה. את לארי הכירה כשהגיע לקיבוץ כמתנדב, ולימים הפך לבעלה. בני הזוג וילדיהם היו פעמיים בשליחות מטעם הסוכנות, בארה"ב ובקנדה. כששבו מקנדה בשנת 1975 הקימה האריס את להקת "האש-קולית", ובשנת 1991 התאחדו חבריה עם "הגבעטרון". במשך 27 שנים היא הייתה קול האלט של הלהקה המפורסמת ואחד הבולטים שבה, והופיעה עימה בכל רחבי הארץ ובחו"ל.

האריס הייתה אישיות מוזיקלית בכל רמ"ח אבריה. היא הובילה חבורות זמר וערבי שירה, ניגנה וניצחה בחגים, התמחתה בטיפול במוזיקה ועבדה עם נפגעי סמים במלכישוע, עם אוטיסטים, ועם ילדים לקויי למידה בבית הספר האזורי בנווה-איתן. במשך שנים רבות הובילה ב"דורות בגלבוע" (מרכז הוותיקים) את החוג "לשיר בצוותא". בהתמדה, בנועם הליכות, עם חיוך שלא מש מעל שפתיה, בכישרון ובאהבה רבה, יצרה עם תלמידיה מדי שנה שירון ובו שירים נבחרים, פרי בחירותיהם האישיות, אותם שרו יחדיו בליווי נגינתה בגיטרה ושירתה הערבה. החוג של אלה משך אליו בכל יום שני את אוהבי השירה מקרב הוותיקים, שהתמידו להשתתף בו כשהשירה ממלאת את לִבם ומעשירה את עולמם.

אלה ראתה בהובלת החוג שליחות חשובה ותרומה לחיזוק הרוח והנפש. בנוסף, הייתה נכונה תמיד לכל קריאה, ואף פעלה ביוזמתה, לנגן ולהוביל בשירתה אירועים שונים בדורות-בגלבוע, ובשנים האחרונות בעיקר הנעימה והעשירה את באי יחידת מרכז-היום בקבלות שבת, בחגים ובאירועים. היא היוותה דוגמה לאצילות רוח ונפש ולתרומה לחברה.
עובד נור, ראש המועצה האזורית, ספד לה: "כולנו עצובים וכואבים את לכתה של אלה. חסרונה יורגש בקרב אוהבי המוזיקה בגלבוע. פעילותה ביטאה מעורבות חברתית משמעותית בחיי הקהילה באזור. בכל מקום שהגיעה האירה את הקהילה במוזיקה, ברוח ההתנדבות, ובדוגמה האישית שלה".

איציק ארד, זמר בלהקה, סיפר על "הביצוע הספונטני של השיר 'פגישה בניכר' ששרנו בכיכר האדומה במוסקבה באוקטובר האחרון, במסגרת הכנות למיזם עם מקהלת הצבא האדום. זה היה מעמד מיוחד ומרגש מאוד".
הזמרת ירדנה ארזי, שהופיעה בשנים האחרונות עם הגבעטרון, כתבה על אלה: "היא אישה ערכית וצנועה, שוחרת תרבות וזמר, שבמקביל לחברותה בגבעטרון הייתה גם תרפיסטית במוזיקה. חלקנו אהבה גדולה לטבע ולבעלי חיים".

אלה האריס ז"ל. אישיות מוזיקלית בכל רמ"ח אבריה (צילום: דוד דדה עינב)

שחר, בנה של האריס, הקריא מכתב דמיוני ששלחה אמו לאחר מותה: "כמו ציפור אני עפה מעליכם עכשיו. עומדים הנכם סביב בור שיחבק את גופי אל חיק האדמה החמימה. ממרומיי נראים אתם כמו זר פרחים צבעוני ושלו. בועות של זיכרונות בוקעים מכם בשלל גווני הקשת, בועות של נופים, חוויות, חיוכים, שירה, טעמים, חברים, קהילה ומשפחה. אז, קחו נשימה, התחברו למרומים והצטרפו אליי למזמור פרידה: בניי המדהימים, אהבתיכם עד כלות נשימתי האחרונה. זוכרים אתם את ימי שישי של ילדות בקיבוץ של שנות השבעים? את טבלת השוקולד שממנה קיבל כל אחד שורה? זוכרים את ימי שבת בבריכה עם אבטיח קר? זוכרים...
"נכדיי הקסומים, כל אחד מכם הוא מזמור הלל בפני עצמו. אני מחבקת אתכם אל לבי: זוכרים את סופי השבוע אצל הסבים בקיבוץ, עם השינה בעליית הגג? זוכרים את שיעורי הנגינה? את נגינתכם אמשיך לשמוע. זוכרים את ימי ההולדת? את משק החי? כל זיכרון שלכם הוא המשך מנגינותיי.

"ואתה, בעלי המעצים, איש הטבע והעמל, זוכר אתה צעירה עם שערות חלקות עד לכתפיים? זוכר שהכנת עבורי תכשיטים? זוכר שציירת יצורים דמיוניים בשלל צבעים? יצירותיך הם מגוון הצלילים למיתריי.

"חייתי חיים מלאים ועשירים במשפחה אוהבת ובקהילה מחבקת, הייתי קול במקהלה שיצרה הרמוניה נפלאה. אמשיך לפעום בלבבכם בכל חוש, מחשבה ומעשה בו שורה האהבה. זכרוּני בציוץ ציפור, ברוח העלים, במבט קשוב, ובכל אשר חי ונושם. אהבוני כשאהבתיכם".

סביב קברה הטרי, לצד מאות מלוויה – בני משפחה, חברי בית-השיטה ותושבי העמק – שרו חברי הגבעטרון את השיר "חופים" של נתן יונתן. "חופים הם לפעמים געגועים לנחל", הם שרו ובכו, ואנחנו כבר מתגעגעים לאלה עם הגיטרה ועם החיוך שלא מש משפתותיה. יהי זכרה ברוך.