שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה עפרה אטיאס דחתה בתחילת החודש תביעה בגובה 15 מיליון שקלים, שהגישו נגד קיבוץ שדות ים יורשים של חברים שהלכו לעולמם.

בבסיס התביעה עמדה החלטת הקיבוץ משנת 2014 לממש מניות של הקיבוץ בחברת "אבן קיסר" בשווי כולל של 600 מיליון שקלים. בעקבות המימוש הוחלט באסיפת הקיבוץ לחלק 350 מיליון שקלים למי שהם חברי הקיבוץ במועד ההחלטה על מימוש המניות (2014) - 30% לפי בסיס שוויוני, ו־70% לפי ותק - עד סך של 1.2 מיליון שקלים לחבר בוותק מלא.

שדות ים. צילום: נמרוד גליקמן

כמו כן החליטה האסיפה לחלק סכום של 50 מיליון שקלים ליורשי כל החברים שנפטרו מיום ייסוד הקיבוץ ועד לשנת 2014, שבה הוחלט על מימוש המניות, לפי שווי של עשרת אלפים שקלים לכל שנת ותק של החבר המוריש, ועד חצי מיליון שקלים בגין כל מוריש.

קבוצה של כשלושים יורשים - שהוריהם חברי הקיבוץ נפטרו לפני 2014 – פנתה (באמצעות משרד עורכי הדין חגי מירום, שגיא מירום ומקבי מירום) לבית המשפט, בדרישה לחייב את הקיבוץ להעניק להם את המענק המלא, כלומר 1.2 מיליון במקום חצי מיליון שקלים בגין חבר בוותק מלא, בנימוק שלקיבוץ כבר קיים יום קובע למימוש נכסים שנקבע עוד בשנת 2006, כשהוריהם המנוחים היו עדיין בחיים, ובו נקבעו לחברים זכויות במניות "אבן קיסר".

היורשים טענו בין השאר שההחלטה בדבר היום הקובע תקפה, משום שמעולם לא בוטלה ושהקיבוץ פועל בהתאם לעקרונות שהותוו בה. הם טענו כי על הקיבוץ לכבד את החלטתו מ־2006, כפי שכיבד את החלטתו בדבר יום קובע לשיוך דירות שנקבעה עוד ב־2002. להוכחת טענתם הם צירפו בין השאר תצהירים של ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, ושל הכלכלן ד"ר מאיר אמיר.

הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן ממשרד שלמה כהן ושות', טען כי בהחלטה בעניין היום הקובע נקבע מפורשות כי זו תיכנס לתוקף רק בהתקיים מספר תנאים מתלים (תנאים שההתחייבות נכנסת לתוקף רק אם הם מתקיימים), ובהם שינוי סיווגו של הקיבוץ למתחדש, שינוי תקנונו, אישור מודל שינוי ואשרור ההחלטה על שיוך נכסים ברוב לתיקון תקנון. מאחר שאף אחד מתנאים אלו לא התקיים, הרי שהחלטת 2006 בדבר יום קובע לשיוך נכסים אינה מחייבת לאחר שנכרכה בחוברת השינוי שעמדה להצבעה בשנת 2007, ונדחתה ברוב קולות החברים. בשל כך, ובשל חלוף הזמן מאז 2006 מבלי שהתקיימו התנאים, הרי שהחלטת 2006 כבר לא תקפה, ומכאן שאין לתובעים זכויות לקבל את כספי "אבן קיסר" כמו חברים שהיו במועד הקובע, אלא רק בהגבלות שנקבעו באשר לנפטרים.

כן עמד הקיבוץ על ההבחנה בין היום הקובע לשיוך נכסים - שהיה יום קובע מותנה, שנקבע כחלק מהצעה לשינוי אורחות החיים, ונדרש לאשרר אותו במסגרת ההצבעה על השינוי - לבין היום הקובע לשיוך דירות שנקבע בלי קשר להליך השינוי וברוב לתיקון תקנון.

לאחר דיון ממושך של כשלוש שנים בבית המשפט, ניתן לאחרונה פסק הדין הדוחה את תביעת היורשים, וקובע כי היום הקובע שנקבע בשנת 2006 לא השתכלל עקב אי־קיומם של תנאים מתלים בתוך זמן סביר - בחלוף שמונה שנים בין החלטת 2006 לבין ההחלטה על מימוש כספי "אבן קיסר" - ולכן לא הוקנו ליורשים או להוריהם המנוחים זכויות בנכסים היצרניים של הקיבוץ.

כן קבע בית המשפט כי לא קמו ליורשים או להוריהם המנוחים כל אינטרס או ציפייה לגיטימית לקבל זכויות מכוח החלטת 2006, וכי עצם העובדה שבעניינים מסוימים הקיבוץ נוהג כקיבוץ מתחדש, אף שהוא מוגדר שיתופי, אינה מרפאת את אי־קיומם של התנאים המתלים.

"אני דוחה את תביעת התובעים ליהנות מפירות המימוש של החלטת 2014 כמו חברי קיבוץ חיים", סיכמה השופטת, "לאור המועד הקובע שנקבע בהחלטת 2006. מובן שהתובעים זכאים ליהנות מן המענק נשוא החלטת 2014, כמו שאר היורשים של החברים ובתנאים שנקבעו בה. התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לקיבוץ שכר טרחת עורכי דין בסך של 30 אלף שקלים. בקביעת סכום זה, נתתי דעתי גם להתנהלותו הכוחנית של הקיבוץ - בתחילת הדרך ותוך כדי ההליכים המשפטיים, מהלך שבסופו של דבר, חזר בו - אשר ביקש לחסום את התובעים מלנהל את תביעתם המשפטית באמצעות קביעת מועד אחרון לקבלת המענק נשוא החלטת 2014 או חתימה על כתבי ויתור".