במשימת ההדמייה ביוטה. "אני מאמין שיש לי סיכוי טוב לזכות במקום בחללית למאדים" | צילום: Niamh Shaw

זה מספר שנים שרואי אבני־נאור מקיבוץ נען משמש מעין שגריר של כוכב הלכת מאדים בישראל. מדי יום ביומו הוא חי, נושם, חושב וחולם מאדים. לאחרונה הוא שב לארץ מכנס מדעי שנערך בשווייץ, שם הציג את ממצאי ההתמחות שעבר לפני מספר חודשים בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א, ובה עיבד צילומי לוויין של כוכב הלכת נשוא מחקרו. "קיבוץ נען", הוא אומר, "פרגן לשליחות שלי לנאס"א בעמק הסיליקון, ותמך מאוד ברעיון".

אבני־נאור (33), נשוי לבר ואב לקמה (בת שנה ועשרה חודשים), הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע בנושא הגיאולוגיה במאדים. כבר כמה שנים הוא מנסה לפענח מדוע נוצרו בפני השטח של מאדים שקעים ובורות עצומים שאינם תוצאה של פגיעת מטאור.

למרכז איימס בעמק הסיליקון - אחד המרכזים החשובים של סוכנות החלל האמריקנית, המקיים מחלקה מיוחדת למדענים החוקרים אסטרוביולוגיה וגיאולוגיה פלנטרית - הוא הגיע לאחר שנבחר להשתתף בתוכנית ההתמחות בנאס"א מטעם סוכנות החלל הישראלית שבמשרד המדע. עימו יצאו עוד ארבעה סטודנטים ישראלים מהטכניון שעיסוקם הוא בתחום ההנדסה ולא המדע.

"שאלת המחקר שלי לעבודת המסטר, וגם לדוקטורט", מסביר אבני נאור, "היא איך נוצרו שקעים גיאולוגיים, שהם מעין בולענים, על פני השטח במאדים. אני מציע לבחון את האפשרות שהם נוצרו בתהליכים משני נפח בתת־הקרקע, כמו למשל המסה או הוצאת מים מהמינרלים. בעצם מדובר בתהליכים דומים להיווצרות הבולענים בים המלח, שבהם מים ממיסים שכבות של מלח בתת־הקרקע ולכן הקרקע קורסת. בים המלח קל לחקור את התופעה כי אפשר להגיע לכל השכבות. במאדים אנחנו רואים צילומים של פני השטח ומנסים להסיק דברים מתוך הקשר".

כיוון שלא עמדו לרשותו במכון ויצמן לוויינים שאותם יוכל לכוון למאדים, החל אבני־נאור - בעזרת המנחים שלו - במחקר אנלוגי ארצי. הוא החל לחקור את הבורות (ג'ובות) באזור יער אודם ברמת הגולן, שקוטרו של הגדול שבהם הוא 250 מטר ועומקו 60 מטר.

"עניין אותנו לחקור אותם ולא את הבולענים בים המלח", הוא מסביר, "כיוון שהשכבות של הגולן דומות למאדים. שתיהן מכוסות בבזלת. אנחנו יודעים שמתחת לשכבות הבזלת בגולן קיימות שכבות של גיר, שהוא סלע המורכב ממינרלים שיכולים להתמוסס במגע עם מים. המחשבה בעבודת המסטר הייתה שיתכן שאותן ג'ובות בגולן נוצרו מקריסה לתוך חללים של גיר מומס מתחת לבזלת, ושאולי מתוך שיטות המחקר בגולן נוכל לפתח את שיטות המחקר במאדים, אף על פי שאנחנו לא יודעים אם אכן זה התהליך שגרם להיווצרות הג'ובות בגולן והשקעים במאדים. כך אכן היה. במשך כמה שנים חקרתי בגולן, וכשהגעתי לנאס"א השתמשתי בכלים שלמדתי לניתוח הנתונים ממאדים".

רואי אבני-נאור. "ההתמחות שלי בנאס"א באה גם מתוך מטרה לחזק את התחום הזה פה בארץ"

מה בעצם עשית בנאס"א?
"הגעתי לד"ר וירג'יניה (ג'יני) גוליק, שחוקרת את פני השטח של מאדים ושולטת באחת המצלמות בלוויין שחג סביבו. אותה מעניין לחקור בעיקר נחלים, אבל היא הסכימה שאחקור איתה את הבולענים.

"במסגרת המחקר מצאנו תופעה מיוחדת. בחרנו לחקור שקע במאדים שנכנס אליו ערוץ נחל שיטפוני, שהמקור של המים שלו הוא לא גשם אלא פריצה קטסטרופלית מתת־הקרקע. יש כמה ערוצים כאלו במאדים. מדובר על משהו קדמוני; כבר לא רואים מים, אלא את הערוץ שנעלם בשלב כלשהו. בנקודה שאני חקרתי, מערכת הערוצים - שאורכה כמאתיים קילומטר - לא נעלמה סתם, אלא נכנסה לתוך מערכת שקעים ענקית, מעין בולען ששטחו כעשרים על שלושים קילומטר, כמו השטח של גוש דן.

"כדי לחקור את הבולען צילמנו אותו מכל מיני זוויות באמצעות הלוויין של נאס"א, וקיבלנו גם נתונים ממצלמת אינפרה־אדום שנותנת מידע על הרכב הסלעים החשופים במאדים. אני עדיין מנסה, באמצעות הכלים האלה, להסיק מסקנות הנוגעות לשאלת המחקר שלי".

מאיפה המשיכה שלך לחקור את החלל? כשהיית ילד הצצת בכוכבים והחלטת שזה הייעוד שלך?
"אני חושב שכל ילד אוהב את החלל, חולם להיות אסטרונאוט ואוהב גם דינוזאורים. השילוב הכי טוב הוא של חלל ודינוזאורים ביחד, אבל אז אתה גדל ומגלה שהישראלים הם לא כל כך אנשי חלל. אנחנו מקסימום בונים לוויינים לצורכי ריגול או תקשורת. אנחנו לא באמת אלו שחוקרים את החלל, אלא האמריקאים. עם השנים, ככל שאני נמצא יותר בתחום החלל, אני מגלה בכל פעם מחדש שהקביעה הזאת ניתנת לשינוי. עובדה שהגעתי למכון ויצמן לחקור מדעים פלנטריים, שנשלחתי בזמנו ליוטה לבצע הדמיה אנלוגית לחיים במאדים, ואחר כך יזמתי את רעיון הקמת המרכז להדמיות חלל במכתש רמון והייתי בין מוביליו. אז נכון שאני לא אסטרונאוט (עדין), אבל אני בהחלט חוקר חלל.

"היוזמות שלי נועדו להראות שזה שאנחנו ישראלים לא אומר שאנחנו לא יכולים לעסוק בדבר המדהים הזה, ובעצם לאפשר לילדים בישראל להגשים את החלום ולחקור את החלל. ההתמחות שלי בנאס"א באה גם מתוך מטרה לחזק את התחום הזה פה בארץ".

איך זה יבוא לידי ביטוי?
"במסגרת השליחות שלנו לנאס"א, מטעם סוכנות החלל הישראלית, כל אחד התחייב להרים בארץ מיזם של מעורבות חברתית. מה שאני מתכנן לעשות זה ליצור קהילה של חוקרים ישראלים שעובדים יחד בתחום חקר החלל והפלנטות. כיום המצב הוא שחוקרי החלל לא תמיד מתקשרים במידה מספקת עם חוקרים ישראלים אחרים אלא עם שותפים בין־לאומיים. אני חושב שזו החמצה אדירה, ומנסה לשנות את המצב הזה. אני מתכוון לארגן כנס ראשון של חוקרי חלל ישראלים, ובעקבותיו נקים אגודה שתרכז את התחום הזה".

למה בחרת להתמקד דווקא במאדים?
"הרקע שלי הוא גיאולוגיה, ועשיתי תואר ראשון בתחום הזה. אחרי כן נוצרה הזדמנות לחקור את מאדים, וכיוון שהחלל תמיד ריתק אותי, קפצתי על ההזדמנות לשלב את שני התחומים. אני חושב שהבחירה במאדים באה בגלל הדמיון שלו לנופים בכדור הארץ. כשאתה מסתכל על תמונות ממאדים, אתה יכול למצוא דמיון למה שאתה מכיר מכדור הארץ ולהזדהות עם מה שקורה שם, בשונה ממבט בתמונה של הירח או של פלנטות אחרות. במאדים יש משהו שמזכיר את הנגב ואת מדבר יהודה, ולכן זה יצר אצלי יותר עניין במחקר".

משימה במדבר יוטה
לפני כשנתיים וחצי יצא אבני־נאור מטעם סוכנות החלל הישראלית ומכון ויצמן למשימה במדבר יוטה המדמה את תנאי החיים במאדים. הצוות שלו, שכלל עוד ארבעה שותפים מארצות שונות ומתחומים שונים, השתכן במבנה קטן וצפוף שממנו הם יצאו למשימות בשטח כשהם לבושים בחליפות חלל וחובשים מסכות חמצן. אחת המשימות הייתה לבחון את האפשרות להדפיס לבנים לבנייה במאדים מהחומרים הנמצאים בשטח. לדבריו, הקשר איתם נמשך עד היום.

"בכנס בשווייץ פגשתי את מי שהייתה מפקדת משימת ההדמיה ביוטה, שעמדה אז בראש סוכנות החלל הסלובקית, ואני גם מדבר עם חברי הצוות האחרים כשיש דברים רלוונטיים. אנחנו מעין קהילה של אנשים שמתעניינים בתחום החלל, קהילה שכוללת לא רק מדענים אלא גם מהנדסים, מורים ואנשי רוח. זה מה שיפה בחלל. ההתעניינות בו חוצה מקצועות ומגזרים. אין לו גבולות מדיניים. בכנס בשווייץ ישבתי הרבה זמן עם חוקר ממצרים שחוקר תופעות אנלוגיות למאדים בסהרה. זה היה מרתק. הקשבתי גם להרצאה של מישהו מקאטר. יש משהו בעיסוק בחלל שנותן תחושה מיוחדת. לא חשוב מאיפה אתה, חשוב מה אתה רוצה לעשות. זו תפיסת חיים שאני מאמין בה מאוד למען העתיד של כולנו".

מיזם נוסף שאותו התניע אבני־נאור, ולאחר מכן נותר כמשקיף מהצד, נערך לפני כשנה וחצי במכתש רמון, ובו הוצב מבנה קטן שממנו יצאו צוותים של ישראלים לבושים בבגדי חלל למשימות המדמות את חקר המאדים. אחת ממטרות המיזם הייתה לקרב את נושא חקר החלל לתושבי ישראל ובעיקר לבני הנוער.

"בעיניי זו הייתה הצלחה אדירה", הוא אומר. "זה התחיל בגלל המשימה שהשתתפתי בה ביוטה ושזכתה לסיקור נרחב בעיתונות בארץ ובעולם. בזכות הסיקור הזה זכתה סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע לחשיפה אדירה בעולם, כפי שהיה בשיגור החללית בראשית, והתקבעה העובדה שישראל הופכת לגורם משמעותי בחקר החלל. המתקן במכתש רמון עדיין פועל, ובקרוב תתארח בו קבוצה בין־לאומית בהובלה אוסטרית, שתבצע משימות הדמיה במשך כמה שבועות".

איך מתייחסים בקיבוץ לעסקי החלל שלך?
"בקיבוץ של פעם הייתה התפיסה שהיחיד עובד בשביל הכלל ועוזר להגשים את מטרות הכלל. כיום, בקיבוץ שנולדתי בו ושאני חבר בו, התחושה שלי היא שזה בדיוק הפוך. הקיבוץ קיים כדי שהיחיד יגשים את עצמו. אני מרגיש שהקיבוץ נותן לי גב כדי שאגשים את עצמי, את החלומות שלי ואת השאיפות שלי, שהן אוניברסליות מאוד. כיום הקיבוץ מפרגן למי שרוצה לעשות דברים גדולים בכל תחום.

בהרכב משפחתי עם דגל נען. "להראות לחברי הקיבוץ שלא שכחנו אותם"

"להתמחות בארצות הברית, שנמשכה ארבעה חודשים, ולעוד חודשיים של הכנות ומחקר, הצטרפו אליי בר וקמה. אני מרגיש מחובר מאוד לקהילה בקיבוץ שלי. יש אצלנו מסורת שמי שטס לחו"ל לוקח איתו את 'הדגל הנודד' שכתוב עליו I LOVE NAAN, ומעלים את התמונה שלו עם הדגל בפייסבוק. כשהיינו במתקן של נאס"א בעמק הסיליקון הצטלמנו עם הדגל, כדי להראות לכל חברי הקיבוץ שלא שכחנו אותם".

משפחה בנאס"א
המסע המשותף גיבש את משפחת אבני־נאור. פתאום הם מצאו את עצמם מנותקים מטרדות חיי היום־יום בקיבוץ ובעבודה, ומבלים יחד בתא המשפחתי בצורה הכי הדוקה שאפשר.

בונוס נוסף היה כשרואי מצא קרובת משפחה, אחת מתוך שלושת הישראלים שעובדים בנאס"א בעמק הסיליקון. "זו בת דודה רחוקה שלי", הוא מספר, "שלא ידעתי על קיומה. קרבת המשפחה התגלתה כשדיברתי איתה כדי לשמוע פרטים על נאס"א. תוך כדי השיחה היא נזכרה שבילדותה היא הייתה באה לבקר בנען אצל קרובי משפחה שהיא לא זוכרת את השם שלהם. כששאלתי אותה מה היה שם המשפחה הקודם במשפחתם היא אמרה לרנר. אמרתי לה שלמשפחה של אימי קראו לרנר לפני שהם החליפו לנאור. ואז כל אחד מאיתנו התקשר לאמא שלו, וגילינו שהאימהות אכן מכירות זו את זו. ככה נוצרה לנו משפחה חדשה בעמק הסיליקון".

ממש לאחרונה התפרסם בכתבי עת מדעיים כי התגלה כוכב לכת במערכת שמש אחרת, K2-18b, שבאטמוספרה שלו נמצאו אדי מים המאפשרים תנאים לקיומם של חיים. המרחק בין כוכב הלכת הזה לכדור הארץ הוא 110 שנות אור. גילויים מעין אלו מעלים בכל פעם מחדש את השאלה אם בני האדם יוכלו לעבור לכוכב אחר ולהתקיים בו במקרה של סכנה להמשך קיומו של כדור הארץ. מתברר שהשאלה הזאת מנחה גם את אבני־נאור במחקרו על מאדים.

"המוטיבציה של המחקר שלי נובעת גם ממטרה הזאת", הוא מסביר. "יש תצפיות שבהן רואים סימנים שהיו בעבר מים במאדים, ושאז היה בו גם סיכוי להיווצרות חיים. רואים בנקודות מסוימות של מאדים מחשופים של סלע שאנחנו יודעים שהוא נוצר בנוכחות מים, והמחקר שלי נועד לבדוק אם יש המשכיות לרצף סלעים אלו בתת־הקרקע. ההשלכות של מה שניתן להסיק מזה קשורות ישירות לתשובה על השאלה אם היו במאדים חיים בעבר, ואילו תנאים נדרשים בו לקיום חיים בעתיד. אם בני אדם ייאלצו אי־פעם לחיות מחוץ לכדור הארץ, ברור לי שמאדים הוא הכתובת, ולו רק בשל הסיבה שזמן הנסיעה אליו הוא בטווח חיים של אדם. במקרה כזה ייתכן שהאנשים יחיו במערות באותם בולענים שאני חוקר, והן שיגנו עליהם מפני קרינה ותנאי אקלים קיצוניים הקיימים מעל פני השטח".

אתה מאמין שתזכה להגיע למאדים כאסטרונאוט וכחוקר?
"קודם כול, אני משוכנע שהמין האנושי יגיע למאדים עוד בימי חיי. התשובה לשאלה אם אני אהיה חלק מזה, תלויה בהחלטה של מדינת ישראל לשים בראש סדר העדיפויות שליחת אסטרונאוט מטעמה בחללית למאדים. אם תהיה אפשרות כזו, אין לי ספק שאתמודד על המקום באותה חללית, ואני מאמין שיש לי סיכוי טוב לזכות בו".