כבר חודשים רבים שליאור שמחה (נצר סרני) שקוע רובו ככולו בקמפיין הבחירות. לא הבחירות לכנסת, אלא הבחירות למזכ"ל התנועה הקיבוצית שיתקיימו בעוד כחצי שנה. בשבוע שעבר נפגש שמחה עם חברי קיבוץ נחשון, והציג להם את חזונו ואת תוכניותיו כמתמודד על התפקיד. בחודשים שנותרו עד ליום הבחירות, הוא מתכוון להגיע לכל קיבוצי התנועה.

"מה שהניע אותי להתמודד על התפקיד", אומר שמחה, "הוא הגסיסה בכבוד של התנועה הקיבוצית. אנחנו כבר לא מצפים להיות מה שהיינו - רלוונטיים ומובילים בחברה הישראלית. אני כן מצפה לזה, משום שהילדים שלי מסתכלים עליי, ואומרים לי שאני צריך לתת להם לפחות את מה שאני קיבלתי. אני רוצה להילחם לא רק בשביל הילדים שלי, אלא בשביל כל הילדים בתנועה הקיבוצית. אנחנו חייבים להוביל, לחזור לקדמת הבמה ולהיות שם באמת. לא בפייסבוק, לא באמירות, אלא באמת. להיות רלוונטיים לחבר הקיבוץ, לבן הקיבוץ, להנהלה, למשרדי הממשלה, והחשוב ביותר - לחברה הישראלית".

ליאור שמחה. "אני מביא את סגנון הניהול המכיל, המקשיב, הסגנון שבו אני מתנהל כמזכיר קיבוץ, המתייחס לחברים כאבא" (צילום: אייל פאר)

שמחה מוסיף שגם תחושת האחריות הניעה אותו, התחושה שאין הוא יכול לעמוד מנגד ולא לתקן את המצב. "אני חושב שתפקיד המזכ"ל הוא דרמטי בארגון", הוא מסביר, "וסגנון הניהול המודרני - סגנון משתף של הנהלות - הוא אחר ממה שקורה כיום בתנועה הקיבוצית. אני מאמין שניהול רשתי הוא הכי נכון כיום לתנועה הקיבוצית. יש בקיבוצים הרבה אנשים מעולים עם שנות ניסיון רבות, וצריך לקחת אותם ולחבר אותם לתנועה. אני, כמנהל, מאמין שאנשים טובים ממני צריכים להיות לידי. מנהל הרואה את טובת הארגון, ולא את טובתו, הוא זה שנכון לתנועה הקיבוצית".

לא בגלל מי שאני
הוא בן 43, נשוי לכרמל, רופאה אונקולוגית בשיבא, ואב לשלושה: אליה (8), נבו (5) ושילֹה (2.5). דור שלישי בנצר סרני. קרוב לעשרים שנה עסק בתחום הפרסום והייעוץ. לפני שש שנים קיבל עליו את תפקיד המזכיר ומנהל הקהילה בקיבוצו ("מתוך תחושת שליחות"), והוא משמש בתפקיד עד היום. הוא מתגאה בזה שבמטה הבחירות שלו נמצאים מזכ"לי תנועה לשעבר, יו"רים לשעבר של ארגונים כלכליים, מנהלי קהילות וחברים מן השורה. הוא מסרב לנקוב בשמות המזכ"לים לשעבר התומכים בו, אבל מבטיח לחשוף אותם בעתיד בצורה מסודרת "המזכ"לים אינם חשובים יותר משאר החברים התומכים בי", הוא אומר.

"אני זוכה לתמיכה אדירה", אומר שמחה, "ולא בגלל מי שאני, אלא בגלל שכולם מבינים שצריך מנהיגות חדשה ודרך אחרת. אני עובד בשקט כבר כמעט שנה על המרוץ לתפקיד. לקחתי לא מעט אנשים מחוץ לתנועה הקיבוצית, וישבתי איתם על תוכנית עבודה לתנועה. את התוכנית הזאת אני מציג לחברי קיבוצים, ומבקש מהם להעיר הערות ולהציע תיקונים. היא מורכבת ממעגלים פנימיים וממעגלים חיצוניים. במעגלים הפנימיים היא עוסקת בהפיכתה של התנועה לבעלת ערך אמיתי לקיבוצים, ויותר מזה - להנהלות הקיבוצים; ובמעגלים החיצוניים - בהפיכתה לרלוונטית הן למדינה והן לחברה בישראל".

מה אתה מביא לתפקיד בשונה מהמזכ"ל הנוכחי ניר מאיר?
"בעיקר את סגנון הניהול. אני מביא את הסגנון המכיל, המקשיב, הסגנון שבו אני מתנהל כמזכיר קיבוץ, המתייחס לחברים כאבא. אבא צריך להציב גבולות, אבל הוא בעיקר מקשיב, משתף ומכיל. אני חושב שמנהיגות היא היכולת לחבר; היכולת לשתף פעולה ולרתום את האנשים לעשייה; היכולת לקחת אנשים מכל הקיבוצים ולבקש מהם לתרום רעיונות וחשיבה, כי כולנו פה ביחד. אני רוצה שנעבוד כיחידה מגובשת, ושכולם יסתערו איתי קדימה כשאני אומר: אחריי".

ניר מאיר מתגאה בזה שהוא שילב את דור המנהיגות הצעירה בתנועה, אבל טוען שהוא צריך לכהן עוד קדנציה כי הם לא מנוסים דיים כדי להנהיג את התנועה. איך אתה רוצה להיבחר לתפקיד המזכ"ל, כשלא מילאת תפקיד כלכלי אזורי או ניהולי־תנועתי?
"זה נכון שלא מילאתי תפקידים ניהוליים באזור או בתנועה, אבל אני חושב שתפקידי כמזכ"ל התנועה יהיה למצוא את הצוות הכי נכון, הכי טוב והכי רחב, להזמין את האנשים האלה לבוא לתנועה, ולדעת להקשיב להם. אני לא מבין בכל התחומים, ויכול להיות שיש לי פערי ידע, אבל לשם כך נמצאים בתנועה מנהלי אגפים מצוינים ופעילים מעולים. צריך לקבל החלטות ביחד. מה שאני הולך לעשות בתנועה הקיבוצית במאה הימים הראשונים שלי בתפקיד, הוא לבנות הנהלות וצוותים רחבים מהאנשים הכי טובים בתחומם, שבהם כולם יקשיבו זה לזה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלות הכי קשות, ואז לתת תשובות שמורכבות הן מהיבטים אידיאולוגיים והן מהיבטים מגוונים של הנושאים המעסיקים אותנו. יש לי כבר תוכנית עבודה לטווח קצר ולטווח ארוך, שכולם יהיו חלק ממנה. זו תוכנית שמדברת בעיקר על ערכים, על תכלית ועל הזהות שלנו, אבל יודעת גם לייצר נקודות לפעולה בפרק זמן סביר".

לשמוע להט
רצונו של שמחה לקיים מעין שותפות בניהול התנועה הקיבוצית עשוי אולי להיתפס אצל אנשים מסוימים כשידור חוזר של התנהלות מהעבר. אלה יכולים לטעון בנוגע ליחסיו של שמחה עם איציק בדר (גבעת חיים מאוחד), יו"ר גרנות במשך עשרים שנה, וכיום יו"ר כלכלי בנצר סרני. בדר, הם מעידים, השפיע רבות על המזכ"ל לשעבר זאב (ולוולה) שור, לא רק בנושאים הכלכליים אלא גם בענייני מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה ובעניינים תנועתיים אחרים. החשש, כך הם אומרים, הוא ששמחה יהיה המזכ"ל בחזית, אך מאחורי הקלעים יהיה זה אדם אחר שימשוך בחוטים וינהל בפועל את התנועה.

שמחה אינו מכחיש את השפעתו של בדר עליו, אך רואה בכך דבר מבורך. "הלוואי שניקח שלושים איציק בדרים כאלה שינהלו את התנועה", הוא אומר בביטחון. "לבדר יש יותר מחמישים שנות ניסיון בקיבוץ, ואם נכפיל את זה בשלושים, יהיה לזה משקל סגולי עצום. אם כולנו נקשיב זה לזה, נכיל זה את זה ונדע לאסוף את כל שנות הניסיון האלו - רק נרוויח מזה.

"זה נכון שאיציק בדר יעזור לי בתפקיד, אבל לא רק הוא אלא עוד אנשים רבים. זו בדיוק היכולת של מנהיג: לאסוף ולשתף בהנהגה את האנשים הכי טובים. בכל קיבוץ יש צוות אסטרטגי או צוות היגוי המורכב מאנשים חושבים ששואלים את השאלות הקשות. אני מודה שאני רוצה לראות את איציק בדר יותר בתנועה, וגם את מוקי צור ואת דובי הלמן, וגם אנשים צעירים שמתעמתים איתם ויוצרים ביחד את הדרך התנועתית החדשה. אני רוצה לשמוע בחדרי הישיבות להט ודיבורים על אידיאולוגיה. אני רוצה, עם כולם, להציג תוכנית עבודה שבה כל אחד יביא את הזווית שלו".

עד שזה יקרה, יש נושאים מעשיים על סדר יומה של התנועה הקיבוצית. אחד מהם הוא המאבק מול רמ"י על שיוך דירות. איציק בדר בחר בדרך שבה הקיבוץ מבטל את ההחלטה של שיוך הדירות, ומבצע בנייה לחברים החדשים מבלי שהבתים ישויכו להם באופן רשמי. החלטה כזו התקבלה בהשפעת בדר בנצר סרני ובקיבוצו הוא. כששמחה נשאל איך יתמודד כמזכ"ל על שיוך הדירות כשקיבוצו נהג בדרך אחרת, הוא טוען שהשאלה מקוממת אותו. "איציק בדר לא עשה את זה בקיבוץ שלי", הוא אומר, "אלא הציג לחברים דרך מסוימת, והם החליטו ברוב קולות לבחור בה. זה טוב לנצר סרני, ואולי לא טוב לקיבוץ אחר; כפי שתקנון הפנסיה שלנו, שהעלה את גובה הקצבה החודשית ל־6,000 שקלים, טוב לנצר סרני אך שונה מהמקובל בקיבוצים אחרים".

תוכל להוביל את המאבק על השיוך?
"יש קיבוצים שחייבים לעשות שיוך, ויש קיבוצים שלא. יש קיבוצים עם מחירי קרקע זולים, או במצב חברתי מסוים, או שהם נכללים באזורי עדיפות לאומית - שחייבים לשייך את הבתים. אין זה אומר שצריך לעשות שיוך בכל הקיבוצים. השיוך לדעתי אינו השאלה המרכזית. השאלה המרכזית היא התכלית. אנחנו צריכים לשאול איזה קיבוץ אנחנו רוצים להיות, ובזה בדיוק צריכה לעסוק התנועה הקיבוצית".

הרבה זרמים
שמחה היה פעיל בקמפיין ההתפקדות למפלגות השונות, מתוך הכרה בכך שמעמדה של התנועה הקיבוצית מוכרע במידה רבה בשדה הפוליטי. "הפוליטיקה צריכה להיעשות במסדרונות הכנסת, בוועדת הכלכלה, בוועדת הכספים וגם בקפיטריה. התנועה הקיבוצית מחוברת אידיאולוגית לתנועה העבודה, אבל יש עוד זרמים רבים, כמו למשל הזרם הטבנקיני שנמצא במפלגות הימין, שאנחנו חייבים להכיר בהם ולא להעיף אותם אל מחוץ לתנועה. תפיסת העולם התנועתית צריכה להבין שבבית שלנו יש אנשים רבים, ושלכל אחד הצרכים שלו. אנחנו צריכים לייצר שיח מאחד של כל הזרמים בתנועה, שיח שירעיד את אמות הספים בכנסת על כך שאדמות עוטף עזה בוערות ולאף אחד לא אכפת".

מדבריך אפשר להבין שמוטעית הבחירה של כל מזכ"לי התנועה מהתק"ם לכהן כראשי מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה.
"נכון. התנועה צריכה להכיל את כל הקשת הפוליטית, ומזכ"ל התנועה אינו צריך להיות מזוהה רק עם מפלגת העבודה. אין זה אומר שלא צריך לטפח את מחוז הקיבוצים של העבודה. אני חושב שצריך להשקיע במחוז הקיבוצים ובנציג מרצ בתנועה, כי בסופו של דבר הם אלו שמביאים את המנדטים שמייצרים את ההשפעה הפוליטית".

לדברי שמחה, התנועה הקיבוצית צריכה לטפח מנהלים לא רק דרך תוכניות מנהיגות תנועתיות, אלא גם דרך קרנות כמו וקסנר, המאפשרת לצעירים מתחומים שונים בחברה הישראלית לעשות תואר בוגר בהרווארד, ולשמש עתודה ניהולית של החברה הישראלית. "אני רוצה לראות מנהלי קהילות בוגרי הרווארד ויו"רים שרואים ומכירים את העולם ואת השירות הממשלתי והציבורי בישראל. זו תהיה הדרך שלנו לחבר את עצמנו לחברה הישראלית", הוא מסביר.

אם ייבחר שמחה למזכ"ל, תהיה לדבריו התנועה - בתום הקדנציה הראשונה שלו - רלוונטית הרבה יותר לחברה הישראלית, למשרדי הממשלה בירושלים, להנהלות הקיבוצים ולחברי הקיבוצים. "כל חיי עסקתי ברלוונטיות", הוא אומר, "והגיע הזמן שחברי הקיבוץ יחזירו לעצמם את הגאווה החסרה לנו כל כך. לא באתי כדי שהתנועה הקיבוצית תמשיך לגסוס בכבוד, ושחברי הקיבוצים יגידו שאין להם ציפיות להוביל ולהשפיע על מה שקורה במדינה. אנחנו צריכים לקבל עלינו את המשימה להמשיך את גזרת הדור של סבתא וסבא שלי, שהיתה ברורה מאוד: להקים יישובים במדינת ישראל, להיות אור לגויים ולתרום להתפתחות מדינת ישראל. זו הגזרה שחלה כיום על הדור שלי, להמשיך ולעשות, ורק ככה נהיה רלוונטיים. הגיע הזמן שנלמד איך אחֵינו מיהודה ושומרון הפכו להיות נושאי הדגל במקומנו. זה לא עניין של פוליטיקה או של מי נמצא בשלטון, אלא עניין של ערכים שברור להם מאוד שהם שלהם, ומהי גזרת הדור שלהם".

גוש אמונים הם המודל לחיקוי של התנועה הקיבוצית מבחינת השמירה על הרלוונטיות בחברה?
"למרבה הצער כן. לצערי, הם עשו ועושים את מה שאנחנו כבר שכחנו".