ד"ר אלון פאוקר, בן ניר עוז וחבר קיבוץ בארי מ-2006, הוא מרצה להיסטוריה במכללה האקדמית בית ברל שמרבה לחקור וללמד על תולדות הציונות והקיבוצים. בעבר פרסם מחקרים שונים בתחום ההיסטוריה הקיבוצית ויחסיו המשתנים עם המערכת הפוליטית.

"ביקשו לשפר את איכות חייהם בבית". חלוצים בגליל, צילום: ארכיון יד יערי

לאחרונה פרסם פאוקר ספר מחקרי חדש בשם "כשהחלוצים רצו בית: חברי קיבוץ מול מנהיגיהם בראשית המדינה" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

בספר, שמתבסס על עבודת הדוקטורט של פאוקר מ-2006, מתאר החוקר הקיבוצי את הקיבוץ בראשיתו שהיווה את חוד החנית של המאמץ הציוני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

בתקופת היישוב (בדגש על תקופת חומה ומגדל) היתה תרומתו של הקיבוץ בתחומי ההתיישבות, הביטחון, העלייה והקליטה מעל ומעבר למשקלו הדמוגרפי. עשייתו החלוצית השתלבה באורח חייו השיתופי וזיכתה אותו ביוקרה רבה שבזכותה ניצב בראש סולם האתוס היישובי.

בהמשך, כך לטענת ד"ר פאוקר, נטלה על עצמה המדינה רבים מתפקידיו של הקיבוץ, ויוקרתה של החלוציות פחתה לצד כרסום שהחל במוטיבציה של חברי הקיבוץ לשאת בנטל המשימות הלאומיות.

"לאחר שנים רבות שבמהלכן עיקר המאמץ שלהם הופנה כלפי חוץ לטובת הכלל, חברי הקיבוץ ביקשו לשפר את איכות החיים בביתם פנימה", הסביר פאוקר.

"מעטים מתכחשים לתזה שלי". ד"ר פאוקר, צילום: עדי פאוקר

"הלך רוח זה בקרב החברים מן השורה עמד בניגוד לעמדות של מנהיגי התנועות הקיבוציות ושל דרגי הביניים של ההנהגה". עוד הוא הסביר כי נוצרו פערים ומתח בין חברי הקיבוץ למנהיגות הקיבוצית תוך הסתייעות בגישה המכונה "היסטוריה מלמטה".

הספר מציג את הפער הזה ואת התהליכים שנלוו לו כנקודה הארכימדית של קורות הקיבוץ בעשור הראשון למדינה, והוא זה שפתח את ההבנה לתחושת המשבר שאפפה אותו. התיאור והניתוח המובאים בספר מסייעים להבנת תהליכים שפקדו את הקיבוץ גם בעשורים הבאים ועד ימינו אלה.

"משבר הערכים הפוקד את התנועה הקיבוצית החל כבר בתחילת שנות החמישים, כשהחברים לא רצו עוד להתגייס למאמץ החלוצי. המנהיגים לא הבינו את המצב הזה ולמעשה נוצרה מציאות של מנהיגים ללא חיילים", דברי פאוקר.

הספר מציג עמדה יוצאת דופן וחריגה בנוף המחקרי הקיבוצי הטוענת שלמנהיגות התנועתית של יערי, חזן, גלילי, טבנקין ודומיהם לא היתה השפעה על החבר הבודד אלא רק על המנהיגים בדרגים הנמוכים יותר.

"היות שהמחקר והספר יוצאים מנקודת המבט של חברי הקיבוצים ולא של המנהיגים, הוא מצטט עוד ועוד אמירות לפיהן הקיבוץ עסק במשימות לאומיות וציוניות ולמעשה הזניח את הפרטים שבו ואת רווחתו", סיכם פאוקר.

עטיפת הספר

"נוצר פער גדול בשנות החמישים בין ראשי התנועות והאידיאולוגים הגדולים לבין החברה הקיבוצית. מאז קום המדינה לא הצליח הקיבוץ לתת מענה חלוצי כפי שנתן טרם הקמתה.

"במשך 13 שנה, משנת 1936, קמו בישראל 170 קיבוצים. בשנים שלאחר קום המדינה נוספו מדי שנה שלושה עד ארבעה קיבוצים בסך הכול. החברה החקלאית הפכה עם הזמן לתעשייתית יותר. בלא עמוד שדרה אידיאולוגי ומשימתי איבד הקיבוץ את יוקרתו בעיני השלטון ואותו דבר לגבי מנהיגיו".

אתה חש עצמך כקול קורא באפלה?

"היום טוענים שזו אבן דרך במחקר הקיבוצי, אבל אני חייב להודות שטרם עבודת הדוקטורט שלי גם אני הייתי מגלה התנגדות לאותו אדם שכתב את הדברים. הייתי שבוי בתפישה אחרת. היו לי במהלך השנים ויכוחים נוקבים עם חוקרים ואנשי חינוך אבל הדברים מתחילים לחלחל ולהתקבל. כיום ישנם מעטים שמתכחשים לתזה שלי".