היה זה אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת. קיבוצניק צעיר, חובש במילואים, הגיע לשירות עם חבריו ברמת הגולן. בשקית שהביא עמו מקיבוץ לוחמי הגטאות היה "צ'ופר" מאוד לא מוכר בימים ההם – שניצל עשוי מפולי סויה. החך לא היה מורגל אז בטעם הזה, והשמועה מספרת שהחבר'ה נגסו בכתיתה ואחרי ביס או שניים זרקו אותה לפח, לא לפני שצחקו על חברם ליחידה ועל המוצר.

אותו חובש, גזי (אביעזר) קפלן ז"ל, הבטיח להם שבתוך שנים אחדות הם ייווכחו שהמאכל שטעמו "יהיה להיט היסטרי". וכך אכן היה.

הסמל המיתולוגי של הקיבוץ. חלוץ ייצור תחליפי הבשר בארץ (צילום ארכיון: רוני שיצר)

לפני 35 שנים הוקם בלוחמי הגטאות המפעל "טבעול". הוא היה אחד הסמלים המיתולוגיים של הקיבוץ, ואולי אחד המפעלים המזוהים ביותר עם התעשייה הקיבוצית בישראל, אולם כעת, חלוץ ייצור תחליפי הבשר בארץ – יעזוב את הקיבוץ.

הרוח החיה והמנכ"ל של המפעל מראשיתו היה, כאמור, גזי קפלן (2012-1948), שכיהן במשך שש שנים גם כמנכ"ל "אסם" ואף נבחר בשנת 2010 למנהל הטוב ביותר במשק על ידי העיתון "כלכליסט".

מירי קפלן, אלמנתו של גזי ואם ארבעת בניו, ששימשה כעובדת המעבדה של מוצרי טבעול, נזכרת שלא היה פשוט בזמנו לשכנע את חברי הקיבוץ בכדאיות העסקה. מה לו, לקיבוץ הצפוני, ולמפעל הקטן לתחליפי בשר על בסיס סויה שהוקם בפתח תקווה בידי משפחה מבני ברק? ובכן, ההתעקשות כמובן עזרה.

"גזי היה אז אחרי סיום לימודי הנדסת תעשייה וניהול, והקיבוץ מינה אותו לחפש מפעל", היא מספרת. "החברים חלמו על תעשייה 'נקייה', משהו בתחום ההיי טק, אבל גזי – שנתקל במקרה במיזם של תחליפי הבשר – הפך חדור מטרה וביטחון בתחום.

גזי קפלן ז"ל ומירי. "הקיבוץ מינה אותו לחפש מפעל"

טכנולוג המזון מיכה שמר פיתח את המוצרים במטבח ביתו ושכנע אותו שיש להם עתיד מזהיר. גזי התייעץ עם מומחים רבים מתחומי השיווק, הייצור, הפרסום והייעוץ ארגוני, וכולם עודדו אותו ואת הקיבוץ להשקיע בתחום המזון".

אז הוא והקיבוץ ראו את זה בסופו של דבר כעסקה מבטיחה?
"הוא תמיד אמר לי שהיה לו ולנו הרבה מזל עם טבעול, כי הוא יכול היה להתרסק באותה מידה שקם – אבל מרגע שהקיבוץ אישר את הקמת המפעל, הייתה הירתמות כללית. חגיגה של ממש. חברים רבים הלכו לעבוד בקו הייצור, באריזה, בשיווק ובמשרדים. תמיד היה רצון לפתח, וכל נסיעה לחו"ל כללה ביקור בסופרמרקטים ובדיקת מוצרים חדשים של תחליפי בשר. גזי – שאומנם היה חובב בשר מושבע, אבל תמיד היו לו מוצרי טבעול במקרר – היה זה שהפריד את המפעל מהקיבוץ, לראשונה בתנועה הקיבוצית, כדי שחובות המפעל, אם יהיו כאלה, לא ייפלו על החברים".

איך נראו הדברים בתחילה?
"זה בוודאי לא היה קל אז, באמצע שנות השמונים, כשנוסד המפעל. היה צריך לקבל אישור אסיפה לכל נסיעת עבודה לחו"ל, ולכל נסיעה בארץ היה צריך את סידור הרכב של הקיבוץ, אבל גזי לא חש שמגבילים אותו בדבר כלשהו. במהלך הזמן הוא הבין שצריך ליזום שותפויות עם יצרני מזון גדולים כדי למזער סיכונים ולהגדיל סיכויים – וכך היה. בהמשך הוא צידד במכירת המניות לאסם".

כשהיה טבעול בן עשר בלבד, וכשההצלחה כבר הייתה ברורה, בארץ ואפילו בחו"ל, רכשה כאמור תשלובת "אסם-נסטלה" 58% ממניות המפעל, ובשנת 2010 רכשה מהקיבוץ את שאר המניות שנותרו עד אז בבעלותו. חברי לוחמי הגטאות, שאישרו את עסקת המכירה, קיבלו סכומי כסף גדולים בהתאם לשנות הוותק שלהם בקיבוץ.

המפעל המפורסם בלוחמי הגטאות, שמעסיק כיום כ-170 עובדים – ביניהם חברים בודדים, בעיקר בשדרת הניהול – ינדוד בתוך שנתיים לקמפוס תשלובת אסם-נסטלה בשדרות או בקריית גת. מרבית העובדים הללו יפרשו במסגרת המכירה, וחלקם אמורים להמשיך לעבוד במקום החדש.

הנימוק להעברת המפעל מהצפון למתחם של מפעלי אסם היה נעוץ ב"צורך להתייעל ולנצל את התשתיות המודרניות של שאר מפעלי אסם המצויים בשדרות ובקריית גת", כך לפי החברה. גורמים נוספים היו הירידה בהיקף הייצור של תחליפי הבשר לשוק בחו"ל, והכדאיות הכלכלית שנחלשה מאוד. הכוונה היא להמשיך את הייצור בישראל, אבל נשקלת האפשרות להעבירו בעתיד למפעל בצ'כיה, השייך לתשלובת המזון הישראלית.

אם גזי היה חי היום, כיצד היה מגיב על עזיבת טבעול את לוחמי הגטאות?
"היה לו קשה מאוד עם מכירת כל המניות, ולכן הוא לא השתתף במשא ומתן שניהל הקיבוץ מול אסם. הוא נשאר בקבוצת המזון כי היה חשוב לו לשמור על טבעול. בשבועות האחרונים לחייו, כשהיה מאוד חולה, אמר לי לא פעם: 'כשאני אמות, טבעול ימות איתי'".