כמעט 110 שנים אחרי הקמת הקבוצה הראשונה על שפת הכינרת, שהולידה את מהפכת ההתיישבות בארץ ישראל, לימים מדינת ישראל, צועד עמק הירדן למהפכה שנייה. בימים ההם היתה החזרה לעבודת הכפיים הבשורה המרעישה, וגם כעת - בסיבוב המהפכני הנוכחי, המחרשה היא עדיין גולת הכותרת. אבל פה נכנס הטוויסט: מה קורה שמזריקים הייטק לחקלאות? התוצאה היא מרכז חדשנות המתחמה בתחומי הצומח, השדה והקרקע.

הצוות המוביל של מרכז החדשנות עם יזמים. "הסטרטאפיסטים הכי מבריקים והחקלאים הכי מעזים". צילום: אבי בן מוחה

אז איך התחיל הרעיון לרענן את התחום? לאחרונה ערכו בקבוצת "צמח מפעלים" תחזיות כלכליות לשנים הבאות. התחזיות לתחום החקלאות, הענף המרכזי של הקבוצה, היו עגומות, אם לנקוט לשון המעטה. המציאות שהתגלתה לקברניטי החברה היא שדי בעלייה קלה במחירי המים, ועמק הירדן יחזור להיות מדבר. ואם לא המים, אזי גזירות הייבוא, כוח האדם והאקלים המשתנה יתנו את אותותיהם.

ההבנה היתה שצריך להביא את עולם ההייטק לעמק ולקדם פתרונות חדשניים כדי לשמר את החקלאות שעליה מתבסס האזור. כך נולד הרעיון להקים בעמק הירדן מרכז חדשנות ויזמות לתחום האגרו־טק.

מי שדחף את כל המהלך הזה הוא קלמן קאופמן. קאופמן משמש כיום יו"ר חברת צמח־כינרת השקעות ופיתוח, ממייסדי חברת האופטיקה KLA, סגן נשיא עולמי של החברה האמריקנית המתמחה בננו־ייצור Applied Materials וממקימי זירת המסחר המקוונת Fiverr. קבוצת צמח מפעלים והמכללה האקדמית כינרת, השותפה המלאה, קיבלו אותו בזרועות פתוחות. לקואליציה שותפות גם המועצה האזורית עמק הירדן ובית החולים פדה־פוריה.

החזון של המרכז הוא יצירת מנוע צמיחה כלכלי חברתי עבור תושבי עמק הירדן והסביבה, ואבן שואבת בין־לאומית של ידע ופיתוח בתחום האגרו־טק.

פארק האגרו־טק נבנה בימים אלו על חורבותיו של בית האריזה של צמח תמרים. הוא ישתרע על כ־17 אלף מ"ר, ויכלול חללי תעשייה ומדע, מעבדות למחקר ופיתוח וציוד טכנולוגי משוכלל שייתן מענה לחברות שיתבססו בו.

נוסף על כך הוקמו במכללת כינרת מרכז חדשנות ובית ספר לחדשנות וליזמות בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים. קרן אימפקט נרתמה למיזם. חלל העבודה המשותף של מרכז החדשנות הפועל כבר עתה מאכלס 19 סטרטאפים וחברות מתחום האגרו־טק.

מנכ"ל המרכז הוא אלעד שמיר (39) מיפעת, נכדו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ז"ל ובנו של שר החקלאות לשעבר יאיר שמיר. הוא הגיע לתפקיד בעקבות מהפך שעבר בחייו. "אחרי עשר שנים אינטנסיביות של עשייה וניהול, החלטתי שאני עושה פאוזה לנקות את הראש. נסעתי עם אשתי ושתי בנותינו הקטנות, בת שנתיים ובת ארבע, לחצי שנה במזרח", הוא נזכר.

אלעד שמיר. "גם הקיבוצים ישמחו להשקיע בסטרטאפים". צילום: ארזביט צילום  visual storyteller

הרצון לעצור הכל ולצאת למסע לא הגיע משום מקום. ב־2016 נפטר אחיו הבכור של אלעד ממחלת הסרטן, כשהיה בשיא העשייה שלו. "הוא תמיד היה מוצלח כזה. יש לו משפחה מדהימה, ואני תמיד נשאתי עיניי אליו. אבל גם לאחר שנפטר לא הקשבתי לעצמי, והמשכתי לחיות בקצב מהיר מאוד".

מבחינתו היה הטיול מילוי מצברים אדיר, והוא חזר משם עם תובנה: מצד אחד הרצון להמשיך ולעשות ציונות, להרגיש שכל יום הוא משמעותי עבורו ולדעת שהוא תורם למדינת ישראל; ומצד שני, הרצון לחזור לעולם העסקי אחרי הרבה שנים בעולם החברתי.

מהו האני מאמין שלך באשר למרכז החדשנות ובכלל?
"אנחנו לא מרגישים את זה, אבל אנחנו בעיצומה של מהפכה תעשייתית רביעית, שעיקרה אוטומציה, רובוטיקה ובינה מלאכותית. אם התעשייה לא תכין את עצמה לזה - היא תתרסק, או שהיא תיטמע בארגונים גדולים. העולם הולך לכיוון של תעשייה עתירת ידע, וזה גם השוק המרכזי של ישראל. אנחנו לא יכולים להתחרות בשוק הבננות בברזיל, אבל אנחנו כן יכולים למכור ידע לברזיל. אצלנו המחקר והמוחות הכי טובים, הסטרטאפיסטים הכי מבריקים והחקלאים הכי מעזים".

מה התחזיות שלך בתחום?
"בתוך שני עשורים יצטרך העולם לייצר 60% יותר אוכל ב־30% פחות משאבים. רק הטכנולוגיה תוכל לגשר על הפער הזה, וכאן - בחיבור של הקיבוצים, המשקים והאקדמיה - זה המקום לייצר את הידע הזה ולהפיץ אותו לכל העולם.

אילו סטרטאפים כבר פועלים במרכז?
"סטרטאפ של חברת ביו־קאסל, של ד"ר אופיר מנשה, מייצר מיקרו־ראקטור ביולוגי שיודע לפרק כל מזהם אורגני במים. כלומר, להפוך כל מי שפכים למים שפירים בעלות מינימלית. את הסטרטאפ הזה חיברנו כאן בעזרת צמח לתחום הדגה, וכיום הוא מקים פיתוח חדש שיאפשר לגדל דגים בצפיפות גבוהה מאוד ללא זיהומים ומחלות.
"סטרטאפ נוסף מייצר תעודת זהות עבור כל עץ במטע נשירים, וסוגר מעגל עד המכונה שעושה דילול כימי, כך שתנובת העץ נמצאת במקסימום שלה. הפיתוח הגדיל את הרווחיות של החקלאים שעשו איתם את הניסוי בכמעט מיליון שקל למטע. זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל זה קיים".

איך אתה מבטיח שסטרטאפ שהצליח יישמר?
"אנחנו מייצרים ערך אמיתי ומשמעותי לחברות. רתמנו לזה את כל העוצמות באזור: יש לנו ליווי מקצועי צמוד וחיבור לכוח אדם איכותי - 5,000 סטודנטים ו־450 דוקטורים מהמכללה האקדמית; מעבדות משוכללות; קרן אימפקט שיודעת להשקיע במיזמים קטנטנים שאף אחד אחר לא יסתכל עליהם; חיבור עם חברות ענק כמו מטרו וטרגט; קשרים עסקיים עם חברות ענק מקנדה, סין ושווייץ".

ואיך זה יועיל לקיבוצים בסביבה?
"נתחיל מזה שגם הקיבוצים ישמחו להשקיע בסטרטאפים אשר יפתחו את המשק שלהם. החבר'ה הצעירים, אותם מוחות שבורחים מפה למרכז כדי למצוא עבודה שהולמת את היכולות שלהם, יחשבו פעמיים אם ללכת כשיש פה היצע תעסוקתי נרחב".

מה החזון?
"שבעוד עשר שנים אנשים יגידו: אתה רוצה אגרו־טק? לך לעמק הירדן. נראה כאן עשרות חברות הייטק שחלקן צמחו פה, וחברות גלובליות שפתחו כאן שלוחות".

בתום המפגש עם חברי המרכז, קשה שלא לדבוק בהתלהבות ובאמונה שמהמקום הזה יצאו פיתוחים שיביאו עימם בשורה עולמית ויציבו את עמק הירדן ואת ישראל על המפה. והבשורה - אולי החשובה מכולם - היא שנראה שאולי בכל זאת יש עתיד לחקלאות הישראלית.

"תבוא, תעשה, תנסה"
ד"ר רן סוצקוורין, המנהל הטכנולוגי של מרכז כינרת לחדשנות וליזמות
"לאחר שסיימתי את הדוקטורט היו לי הצעות רבות. במקרה שמעתי שחיפשו מרצה במכללה האקדמית כינרת, והתאהבתי באזור", אומר סוצקוורין (40) מחיפה, המתעתד להעתיק את משכנו לעמק הירדן. "אולי קצת נאיבי להגיד את זה היום, אבל אני פה בראש ובראשונה מטעמי ציונות. זה אזור פריפריאלי עם פוטנציאל אדיר ואנשים טובים. כיף לבוא לכאן".

ד"ר רן סוצקוורין. צביעת משטחים להמתת חיידקים. צילום: ארזביט צילום visual storyteller
הוא נולד בכרמיאל, ויודע מניסיונו כמה חשוב לאפשר לצעירים הרחוקים מהמרכז את הנגישות למידע ואת הסיכוי להתפתח. "המקום הזה אטרקטיבי בכל קנה מידה. יש פה חינוך טוב, נוף מדהים, חיי קהילה ומרכזי קניות, וכעת אנחנו עובדים על עניין הפרנסה. עדות לכך שאנחנו עושים משהו טוב היא שהיזמים והחוקרים מהאקדמיות השונות כבר פונים אלינו כדי שאנחנו נעזור להם, לא להפך".

במה שונה המרכז ממרכזים אחרים?
"אנחנו עובדים בקונספט ייחודי. למרכז אין כוונה להתעשר או לעשות אקזיט, אלא באמת לעזור לסטרטאפים להצליח ולהקים את הפעילות שלהם כאן באזור המכללה.

"יש כאן אקדמיה ברמה גבוהה מאוד. בתחום המים למשל, הרמה של המכללה אינה נופלת מזו של הטכניון, שממנו אני מגיע. במקומות גדולים, כשיש לך רעיון חדש - קצת קשה לשכנע את המערכת לזרום איתך, בעוד שפה אומרים לך: למה לא? תבוא, תעשה, תנסה".

ד"ר סוצקוורין מפתח ועובד בעצמו על כמה סטארטאפים במקביל. "יצרנו פה במעבדה פיתוח של ציפויים מולטי־פונקציונליים לחממות. הציפוי יכול למנוע היווצרות טיפות וערפול בחממה, ונוסף על כך הוא אנטי־מיקרוביאלי וסופג קרינת UV - כל זה ביריעה אחת. החיסכון לחקלאי פה הוא אדיר: יריעה אחת שמייצרת כמה פתרונות".
במסגרת פיתוח אחר יצרו סוצקוורין ועמיתיו צבע אנטי־מיקרוביאלי לצביעת משטחים להמתת חיידקים. בהסתמך על אותו פיתוח יש להם עכשיו שיתוף פעולה עם בית החולים פוריה.

"שחרור" קרקעות ממוקשים באמצעות מערכת חכמה

רז עזרא ואיציק מלכה. "אנחנו למעשה עובדי אדמה". צילום: ירדנה טיילור ארזי

אחת החברות המרתקות המאיישות את המרכז היא חברת אם־4 - מיזם המיועד לשחרר שטחים ממוקשים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, במינימום משאבים ובדיוק מרבי. בעלי החברה, איציק מלכה מנאות גולן וניר כהן מכוכב יאיר - אשר שירתו בצה"ל כקצינים לוחמים בהנדסה הקרבית - התוודעו לנושא המורכב עוד בשירותם הצבאי. אליהם הצטרפו שמוליק קורקוס, סמנכ"ל תפעול מרחובות, ורז עזרא, מנהל מוצר מגבעת אבני. גם הם שירתו בצבא כקצינים לוחמים בחיל ההנדסה.

מדוע התחום והנושא כה חשובים עד כדי שהיה צורך למצוא פתרון חדשני? משום שבישראל יש לפחות 200 אלף דונמים שמוכרזים כשטח ממוקש שלא לצרכים ביטחוניים. צה"ל עוסק בפינוי שהכרחי לביטחון המדינה, ופינוי לטובת שימוש אזרחי יוצא במכרז חיצוני לחברות אזרחיות על ידי משרד הביטחון כדי שניתן יהיה להשתמש שוב בקרקע.

מבחינה אזרחית־חברתית יש לפינוי המוקשים משקל רב: ראשית, מההיבט הבטיחותי הברור לכל, ושנית - השטחים המפונים מאפשרים את פיתוח ההתיישבות, החקלאות והתעשייה, או פשוט הופכים לשטחים פתוחים שאפשר לטייל בהם.

האתגר המרכזי בפינוי מוקשים הוא לאתר את מיקומן המדויק של הפצצות בתוך השטח הסגור. לשם כך פיתחה אם־4 מיזם טכנולוגי שנקרא אם־4 אנליטיקס, והוא מביא בשורה לתחום. המערכת מרכיבה תמונה שלמה ואמינה של השדה.

איך? שכבות המידע השונות מוצלבות ומאומתות עם מידע דינמי, המיוצר על ידי אמצעים לאיסוף דאטה וסנסורים שונים. בשלב הבא המידע עובר עיבוד, טיוב, היתוך וניתוח, ומתוך כך נוצרת "מפה חכמה" חדשה ומעודכנת לשדה המוקשים, הכוללת את אזורי הסיכון האמיתיים.

"אנחנו עובדים עם מכונה ייעודית לפינוי מוקשים שנקראת דיגר", אומר רז עזרא. "היא פותחה בשווייץ. האלגוריתם שאנחנו מפתחים יהיה מסונכרן עם הדיגר או עם מכונות אוטונומיות נוספות. כלומר, המכונה תדע לנסוע ולתמרן בתוך שדה מוקשים וכן בין איומים נוספים. החידוש הגדול הוא שאדם יכול לשבת במשרד ולהשקיף על עבודת הדיגר שתביא תוצאות מהשטח. מה שמשמעותי כאן הוא שהמכונה תדע לזהות בעצמה את מוקדי המיקוש, כך שפעולת פינוי המוקשים תתרכז רק במקומות שבהם יש צורך. המשמעות של זה מבחינת משאבים היא אדירה".

ניר כהן מוסיף: "בסופו של פינוי שהתקיים באזור הכינרת, ראינו שקיימת קורלציה מושלמת בין הנתונים שסיפקה לנו המערכת ובין מיקום המוקשים ורמות הסיכון בשטח. אנחנו יודעים בעזרת הפיתוח שלנו להמליץ לגורם המבקש מה הפתרון לאותו תא שטח".

לפי השיטה שבה עובדים כיום יידרשו מאה שנים כדי לפנות את רמת הגולן ממוקשים. באם־4 מתגאים שהפיתוח שלהם יכול לעשות זאת בעשירית הזמן ובעשירית העלות. "יש פה בשורה עולמית, ולכן יש לנו כבר התעניינות נרחבת", מסכם המנכ"ל איציק מלכה. "אבל אנחנו מתעסקים בפיתוח ורוצים לצאת לדרך כאשר נהיה בשלים לכך".

ומה הקשר לאגרו־טק?
"פינוי מוקשים הוא סוג של חקלאות. אנחנו למעשה עובדי אדמה שמשחררים שטחים עבור התיישבות וחקלאות".

מעוניינים להצטרף למרכז? כל הפרטים באתר agrotech.org.il