ביום ראשון השבוע ציינו בבית לוחמי הגטאות את יום השואה הבין־לאומי, והפעם בחרו שם לעסוק בדמותו של יאן קרסקי, גיבור פולני, חסיד אומות העולם, שכחלק ממאבקו בנאצים אף נפגש עם מנהיגים מרחבי העולם ועם נשיא ארצות הברית בזמנו פרנקלין רוזוולט, בניסיון לשכנעו להתערב כדי לעצור את השמדת היהודים. דב אלבוים הרצה על צלם האלוהים ועל צלם האדם, ולאחר מכן ראיין את זיוה פוסטק, העורכת הראשית של הסרט "שואה", על העבודה עם יאן קרסקי ועם קלוד לנצמן. בטקס שובצו קטעי משחק ושירה מרגשים של שחקן מצוות הבית, שגילם את דמותו של יאן קרסקי. הקו המקשר באירוע היה הבחירה בטוב, ובעשייה האקטיבית אל מול העוולות.

יגאל כהן. מרחב יצירה אין־סופי לעיסוק בחינוך, בהיסטוריה ובמה שביניהם | צילום: בית לוחמי הגטאות
הטקס ביום השואה הבין־לאומי היה האירוע הראשון בהובלתו של יגאל כהן, שמונה לאחרונה לתפקיד המנכ"ל של מוזיאון בית לוחמי הגטאות. כהן (48), נשוי ואב לשלושה, תושב קיבוץ אילון, הוא איש חינוך והיסטוריה שנבחר לתפקידו במוזיאון לאחר שסיים תשע שנות כהונה כמנהל תיכון ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק בסאסא, וקודם לכן היה שליח הסוכנות היהודית במקסיקו במשך כשלוש שנים. הוא החליף את ד"ר ענת ליבנה, שסיימה כהונה של כשבע שנים בתפקיד מנכ"לית בית לוחמי הגטאות.


בית שוקק


החזון של כהן מתבסס על העולם החינוכי שממנו הוא מגיע. "אני רואה בחינוך כלי השפעה מרכזי על החברה שאנחנו חיים בה", הוא אומר. "כשבאתי לבית לוחמי הגטאות, מצאתי מקום פעיל, מרגש ובעל מרחב יצירה אין־סופי לעיסוק בחינוך, בהיסטוריה ובמה שביניהם. מהמקום הזה אני רוצה לקחת את הבית למחוזות שבהם הוא הופך להיות בית שוקק חיים, כפי שמייסדיו קבעו לעצמם כשהחליטו להקימו בקיבוץ לוחמי הגטאות. כשאני מדבר על שוקק חיים, אני מתכוון לתחומים של למידה ויצירה, של אנשים מגוונים, מאוכלוסיות שונות, מתרבויות שונות, ששותפים למה שקורה פה הן ברמת הפעילות השוטפת, והן ברמת אירועים כמו עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום השואה הבין־לאומי".


חשוב לו להרחיב את המעגלים החברתיים שמגיעים לבית, לספר את סיפור העם היהודי בשואה, אבל גם להשפיע ולהיפתח לכל הקהילות העוטפות את הבית בגליל ובכל מדינת ישראל, כולל המגזר הערבי. "בעיניי נושא השואה ומה שאנחנו יכולים ללמוד מהשואה מתאים לכל אדם באשר הוא אדם. כך ראיתי את זה כאיש חינוך, וכך אני רואה את זה כמנכ"ל הבית".


בהקשר החינוכי, קודמתך בתפקיד מתחה ביקורת על מסעות בתי הספר לפולין, בעיקר כשההכנה אליהם היא לקויה. מה עמדתך בנושא הזה?
"המסעות לפולין הפכו עם השנים להמוניים, וכשאתה גדל בצורה כזאת יש מוקשים שצריך להתגבר עליהם. אין לי התנגדות יסודית למסעות. יש לי קושי עם זה שרק חלק משכבת הגיל בבית הספר נוסע לפולין, וחלק אחר נשאר בארץ מסיבות כלכליות ואחרות. חבורת נערים צריכה לעבור חוויה מלאה ומשותפת ביחד. בעיניי יש חשיבות רבה להכנה למסע, ולא פחות מכך לעיבוד החוויה שעושים בשיחות הערב והבוקר, ולדגשים ששמים בשיחות האלה ושמהם מגיעים להבנה עמוקה יותר של משמעות המסע. לצערי, ראיתי סביבי גם מסעות שאיבדו את זה".


שהמסר שלהם נעשה לאומני?
"נתחיל מזה שהם נעשו למסעות של דיוטי פרי, של לצאת מהארץ ולפרוק כל עול. יש גם כאלו שאיבדו את משמעות המסע. יש הבדל בין לנסוע רק כדי להתקרבן, לבין לנסוע במטרה לפתוח אפיקים ערכיים וחינוכיים של קבלת הזר והשונה, שקשורים לשאלה איזו חברה אנחנו רוצים להיות. קורס מדריכי פולין של בית לוחמי הגטאות מדגיש שלוש מטרות חינוכיות שלדעתנו מהותיות למדריכי משלחות נוער לפולין: חשיבות הידע ההיסטורי; ראיית המדריך כאיש חינוך בראש ובראשונה; והנקודה החשובה ביותר: חינוך טוב איננו יכול להסתיים באזהרה מתקופת השואה, אלא בהשראה ליצירת חברה טובה יותר בעקבות האירוע המכונן".


חיבור אישי


אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני כהן וצוותו, הוא ההיערכות לקראת הוראת נושא השואה ב־2019 ובשנים הבאות. מספר העדים הולך ומתמעט, וההתבססות על זיכרונות של אנשים חיים מגיעה לקיצה. "אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא ליצור זיכרון, משמעות, חוויה ולמידה בתקופה שבה נהיה רק עם בני הדור השני לשואה", מציין כהן, "ולאחר מכן עם בני הדורות הבאים. זה מחייב אותנו לחשוב על דרכים שונות ברמת הפדגוגיה החדשנית, ולא רק מבחינה טכנולוגית. כשמגיע נער בתיכון, או אפילו חייל, לבית לוחמי הגטאות, הייתי רוצה שיֵצא עם חוויה שגורמת לו לחשוב. לעצור לרגע ולהתחבר לנושא מהמקום האישי שלו. זה מצריך אותנו לעבודה קשה, ואכן אנחנו חושבים על דרכים להשגת המטרה הזו".


יש כיום ערבוב ובלבלול מושגים. יש אנשים שקוראים להחרים את ישראל בגלל הכיבוש, וגורמי השלטון בארץ טוענים שהם אנטישמים. ויש מנהיגי ימין, בחלקם אנטישמים - בהונגריה, באוסטריה ואפילו בארצות הברית - שממשלת ישראל מטפחת את הקשרים איתם. איך אתה מגיב לכך?
"אנחנו בתוך זה. זה מעסיק אותנו מאוד אפילו ברמה היום־יומית. זה לא סוד שלבית לוחמי הגטאות יש קשרים רבים עם גופים בארץ ובעולם, וכשאנחנו מקבלים אורחים מהונגריה ומפולין אנחנו עוסקים בשאלה הזאת. מצד אחד, אנחנו לא רוצים להינעל בפני העולם. דווקא ממקום של פתיחות אנחנו יכולים להילחם בבוּרות הרבה, ולקדם ידע בעיקר בקהלים לא יהודיים.

"מצד שני, אנחנו רואים קושי גדול בשיתוף פעולה עם גופים שנוקטים מדיניות בעייתית, כמו ממשלת פולין של היום, שאנחנו בוחרים בקפידה רבה את שיתוף הפעולה איתה. אנחנו אומרים להם שיש לאורך ההיסטוריה, ובוודאי בשואה, צדדים שחורים וצדדים לבנים. יש תופעות מדהימות של חסידי אומות עולם פולנים שהצילו יהודים, אך לצידן יש תופעות גדולות לא פחות של פולנים שהיו חלק מרכזי במנגנון הרצח וההשמדה. אנחנו לא נסגור את דלתנו. בטקס שהיה ביום ראשון אירחנו באהבה את שגריר פולין. עם זאת, נמשיך לדבר איתו ועם עמיתיו על דברים שאולי לא נעים להם לשמוע, אבל הם חלק מהאמת ההיסטורית שלנו".


כשהמנכ"ל החדש של בית לוחמי הגטאות נשאל אם יש הצדקה להמשיך ולקיים שלושה מכוני שואה בתנועה הקיבוצית, נוסף על המוסד הממלכתי יד ושם, התשובה שלו היא חד־משמעית. "בכל מקום כזה", אומר כהן, "אני רואה בית שנוצר מתוך רקע היסטורי של אנשים ותנועות נוער שחלמו והאמינו שצריך להנציח את השואה בדרך כזו או אחרת. אני לא חושב שמוסד מסוים הוא מיותר. אני רואה בכל המכונים שותפים, לכל אחד מהם ייחוד ואמירה משלו, וכולם יחד מבטאים גוונים של חברה דמוקרטית".