יותר משלושים שנה הקסים אורי טננבאום (80) קהלים רבים בארץ ובעולם - וכל זאת ללא מילים. כעת זוכה הפנטומימאי הוותיק מקיבוץ חורשים לאות ולהערכה על פועלו רב־השנים על הבמה: ביום שלישי שעבר הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם ארגון אמ"י (אגודת אומני ישראל) על מכלול עיסוקיו האומנותיים.

אורי טננבאום. "בהתחלה היה קשה, כי הייתי צריך להיאבק על הזכות ללמוד ולשחק"
טננבאום, יליד צרפת וניצול השואה שלמד פנטומימה אצל מרסל מרסו, עלה לישראל במסגרת גרעין השומר הצעיר. הוא שירת בנח"ל המוצנח ולאחר מכן הלך ללמוד משחק ובימוי בסמינר הקיבוצים.

הוא מודה שבצד השמחה והאושר על קבלת הפרס יש גם עצב מסוים. "מדובר בסוף הזמן האומנותי", הוא אומר, "ובסיכום הקריירה הבימתית שהסתיימה למעשה כבר לפני עשר שנים. עדיין מבקשים ממני להופיע ולשחק, אבל זה לא מתאים יותר. עיקר העיסוק שלי היה בהצגות ילדים, וקשה לשחזר זאת בגילי המתקדם".

איך היה להיות אומן במה בקיבוץ?
"בהתחלה היה קשה, כי הייתי צריך להיאבק על הזכות ללמוד ולשחק, אבל בסופו של דבר הלך הקיבוץ לקראתי. בתחילה הקצו לי יום או יומיים בשבוע, ואחר כך זה התרחב לשלושה ימים. העריכו את זה שהופעתי וביימתי בהצגות הקיבוץ".

כך יצא שהפנטומימאי המוכשר עבד בשנים הראשונות שלו בקיבוץ בכותנה ואחרי כן בתור חצרן. "זה היה לי טוב, כי עבדתי לבד - עצמאי, ללא צוות", הוא מסביר. בתחום התיאטרון לימד תמיד תנועה בבתי ספר למשחק. בהמשך דרכו היה חבר בהרכב עם יורם בוקר, חברו הטוב ואחד הפנטומימאים הוותיקים בישראל.

בהכנות לאחת ההופעות. "הטלוויזיה למעשה פגעה בתחום"

"לא זו בלבד שיורם למד איתי פנטומימה אצל מרסל מרסו, הוא אף עלה איתי לארץ והיה איתי בתנועה", אומר טננבאום. "הייתה לנו שלישיה עם שחקנית נוספת. הצלחנו מאוד והיינו בכל מיני מקומות בעולם, בהם ארצות הברית ודרום אמריקה, וקיבלנו פרסום רב. כל הזמן דאגנו לייצג את ישראל בכבוד, כולל קטעים שהעלינו באירוויזיון בירושלים".

במשך שנותיו בתחום לימד תלמידים וסטודנטים - בתלמה ילין, בבית צבי ובסמינר הקיבוצים - את רזי תנועת השחקן על הבמה. מלבד זאת שיחק בתיאטרון "בימת הקיבוץ", השתתף בתיאטרון תנועה של אשרת אלקיים (שקיבל את פרס כינור דוד על המופע טרמינל), השתלם אצל הרקדנית נֹעה אשכול ותרם כאמור לא מעט מכישרונו לאירועים ולחגים בקיבוץ חורשים שבו הוא חבר.

האם אתה מצר על כך שהפנטומימה הופכת לזן נכחד?
"עדיין יש מעט פנטומימה, אבל באמת חבל לי שהטלוויזיה למעשה פגעה בתחום. לקהל הצופים אין סבלנות, והכול צריך להיות מהיר וחד. פנטומימה מחייבת חשיבה וניתוח של התנועות השונות, ומתברר שכבר אין לזה מקום. לכן גם לא לימדתי פנטומימה אלא רק תנועה על במה. מי שנשאר מהדור החדש הוא חנוך רוזן, אבל גם הוא עבר לביום מופעים".

עם השלישייה. "דאגנו לייצג את ישראל בכבוד"

עם טננבאום זכו בפרס ההוקרה מטעם אמ"י אומנים נוספים בעלי שם, דבר דוגמת מיקי גבריאלוב, גלי עטרי, לאה שבת, סלים דאו ולאורה ריבלין.

בקיבוץ פרגנו על הזכייה בפרס?
"כן, תלו מודעה על הטקס ועל הפרס והיו גם כאלה שבירכו אותי. אני לא חושב שיש בזה כסף, אבל גם הכבוד שנותנים לאומנים ותיקים הוא דבר חשוב".

מה עשית בעשור מאז הפרישה מהמשחק?
"מבחינת הבמה, אני כעת צופה. אני הולך לתיאטרון ורואה כל מה שיש. פרט לכך אני אוהב מאוד לטייל בארץ ובעולם, ועושה את זה הרבה. אני די עצלן, אבל אני צועד בקיבוץ, אף על פי שלא במידה מספקת".