צילום המחשה: שאטרסטוק

עד לפני זמן לא רב היה נהוג לומר, במידה רבה של אמת, שאנשי המחשבים לא מבינים כלום בארכיונאות, והארכיונאים – שום דבר במחשב. הפער הזה מתחיל להיסגר לאחרונה. תורמות לכך תוכנות ארכיון רבות הקיימות בשוק, להן הוקדש עיקר הכנס האחרון של ארכיונאי ההתיישבות (קיבוצים ומושבים) שנערך לאחרונה. כותרתו היתה "ארכיון ממוחשב לשירות הקהילה" ונכחו בו 120 מחברי הארגון, מכל רחבי הארץ.

רוני עזתי, מנהל ארכיון יד טבנקין ויו"ר הארגון, ברך את הבאים וציין שמטרת כולנו היא שימור והנגשת ההיסטוריה היישובית, להווה ולעתיד.

מאשה זולוטרבסקי-בר (גם היא מיד טבנקין) דיברה על הקריטריונים לפיהם נכון לבחור תוכנת ארכיון. היא סיפרה שסקר העלה ש-91% מהארכיונים משתמשים בתכנה כלשהי, ורובם שבעי רצון.

לאחר מכן הוצגו בקצרה ארבע תוכנות, על יתרונותיהן וגם חסרונותיהן. אלי ליבר מחצרים הציג את תכנת "אידיאה" שהיא הכבדה, היסודית וגם היקרה מתוך ההיצע הרלוונטי לנו. נורית תור ורונית ספרוני מקיבוץ סער סיפרו על השימוש ב"קהילנט", הנפוצה ביישובים רבים, לאו דווקא כתכנת ארכיון. גילה אלעד מנחשון הציגה את תכנת "הילה", שהיא פשוטה וזולה יחסית, ויואב רון ממשואות יצחק דיבר על תכנת "קיסופט" הפופולרית, העונה למרבית דרישות הארכיון.

בכל הארכיונים וכל התוכנות עולות שאלות דומות – איזה שדות יש להגדיר, באיזו יעילות יתבצע החיפוש (למשל אם מחפשים "רפת", האם נקבל גם תוצאות של הרפת, ברפת, רפתנים? האם תמונות וגם מסמכים?), היכן יימצא הגיבוי לחומר ומה העלות לכך? איך יהיה הממשק עם אתר הקיבוץ או דף הפייסבוק, ועוד.

במושב השני נשמעה הרצאה מרתקת של חלי יעקבס, שהתעקשה לדבר יחפה, על ארכיונאות בעולם הרשתות החברתיות ועל ההכרח למצוא דרכים להנגיש את עצמנו לדור הנוכחי ולבאים אחריו. ענקיות הרשת (גוגל, פייסבוק ודומיהן) הן פלטפורמות ענק, אבל אנחנו ותושבינו – יצרני וצרכני התוכן. הסוד הוא בפרסונליזציה של המסר, בבחינת "והגדת לבנך" של פסח במסורת היהודית. לכל אחד יש סיפור שיכול להפוך לסיפור משותף, כפי שהמשותף יכול להפוך לאישי. צריך ליצור קהילות רשת מודרניות שיתווכו את תכני העבר באמצעי ההוה למען העתיד.

לסיום ראינו מצגת ושמענו את גלית שאול מקיבוץ אייל, שערכה מחקר על סרטונים ביתיים ישנים שהגיעו לארכיון, ומה נעשה בעזרתם. הוקרנו קטעים מסרטים שנעשו משברי סרטים כאלה, המוכר לנו ביותר הוא "ילדי השמש", קטעי סרטים ישנים מימי החינוך המשותף בקיבוצים, שהטקסט שצורף להם יצר דיסוננס ואג'נדה ביקורתית. גלית התייחסה גם לעבודות דומות שמוצגות במוזיאונים, למשל זו הידועה של מיכל רובנר ב"יד ושם". נפרדנו עם איחולי "שנה טובה" וניפגש ללא ספק בעוד שנה בכנס הבא.