חיים יערי ז"ל (מימין) בצעדה צבאית. פציעתו באחת הצניחות לא אפשרה לו להמשיך בשירות קרבי, ולכן הועבר לתפקידי הדרכה ומנהלה. הדבר העיב על מצב רוחו, מה שהוביל בין היתר להחלטתו להיעלם | צילומים: באדיבות ארכיון מרחביה

פרשת היעלמו של קצין הצנחנים הצעיר ממרחביה טלטלה בימים ההם של ראשית אביב 1964 את הארץ כולה. היא באה אל סופה הטרגי רק בחורף של אותה השנה, כשנמצאה גופתו בתום חיפושים ממושכים. הסג"מ המבטיח וברוך הכישרונות שם קץ לחייו הקצרים בדמיון מצמרר לנבואת ליבה של אימו האוהבת, שתיעדה ביומנה את המראות שנגלו לה בחלומות באותם חודשים של דאגה מורטת עצבים.

בשבת (23.11) צוינו 55 שנים מאז נטמן סג"מ חיים יערי באדמת קיבוץ מרחביה שבו נולד וגדל. יערי, בן 22 בלבד במותו, נטש במפתיע את חבריו ליחידה ונעלם לאחר ששלח מכתב לחברו - קצין צנחנים מקיבוץ אחר - ובו בישר לו על כוונתו להתאבד.

ב־17 במרס 1964 הוא מימש את תוכניתו ושלח יד בנפשו, אבל רק בחלוף שמונה חודשים נמצאה גופתו סמוך לבית שמש. החיפושים אחריו העסיקו לא מעט את התקשורת, גם בשל היותו בן של מנהיג הקיבוץ הארצי מאיר יערי.


המערה בחלום
באותם ימים של דאגה גדולה לגורלו של בנה, כתבה אימו אנדה יערי יומן אישי. היומן יצא לאור במסגרת ספר זיכרון שהפיקו הקיבוץ ומוסדות התנועה הקיבוצית (יד יערי וקרן חבצלת) בשנת 1995, במלאֹת 31 שנים למותו של הבן האהוב, שנתיים לאחר מותה של אנדה.

זאב הררי, חבר מרחביה שעיצב את הספר שבו 95 עמודים (ערך שלום לוריא), מעיד כי הוא יצא במתכונת מצומצמת וחולק בעיקר לבני משפחה, לחברים ולמקורבים בתנועה. כעת, קטעים ממנו מובאים לראשונה בחשיפה רחבה.

"עם השנים נשכח הספר מלב", אומר הררי, "וגם לא זכור לי שהתקבלו תגובות כלשהן על היומן של אנדה, שהיה נבואי ממש וצפה את שקרה לחיים". בדבריו אלו מכוון הררי לקטע הפותח את היומן, ובו צופה האם כמעט במדויק את שיקרה לבנה. בהמשך הדברים מתארת האם חלומות שבהם ראתה את הבן המת מוטל במערה בהרים - מה שהתברר לימים כנכון.
בלילה שבו נעלם בנה כתבה אנדה ביומנה: "בלילה בחלום באה אליי אמא, [...] דמות מכוסה מעל ראשה במשהו שחור, כבד ורך. ראיתי רק את חלק גופה העליון. אמא יצאה מאחורי הדלת, ולאט־לאט התקרבה אל מיטתי. התעוררתי והבנתי שקרה משהו לחיים".

בתחילת אפריל מעלה אנדה על הכתב חלום נוסף שחלמה, ובו נגלה לה הבן הנעלם: "הדמות הרגילה בבגדי צנחן עם תרמיל על הכתף. עומדת מאחורי הדלת של חדרנו, על המרפסת, אבל לא נכנסת". כעבור כשבועיים, ב־19 באפריל, היא מספרת שקיבלה לידיה את המכתב שכתב בנה לפני שנעלם ובו ביקש שלא יחפשו אחריו כי לא ימצאו.

ב־15 באוגוסט כתבה אנדה ביומנה: "בדרך כלל ראיתי בזמן האחרון רק תמונה מטושטשת של חיים. תמונה אחת: הוא יושב בכורסה על יד הרדיו כפי שהיה רגיל לשבת אצלי, אבל גופו מת ומתפורר או שראיתי אותו הולך ומדוכא".

המכתב והשמועות
מי היה סג"מ חיים יערי ז"ל, ומה הוביל אותו לסיים את חייו הקצרים כל כך בירייה במערה מבודדת? איך התגלגלה פרשת היעלמו של הקצין עד לסופה העצוב?

הנה תקציר הדברים: ביום ראשון, 15 במרס 1964, נפתחה ביער חולדה 'צעדת ארבעת הימים' שנעשתה מסורת עשר שנים קודם לכן. בטקס שקדם לצעדה, שהסתיימה בירושלים, השתתף גם הרמטכ"ל דאז יצחק רבין. מאות רבות של אזרחים, גדנ"עים וחיילים השתתפו בצעדה ולנו במחנה אוהלים שהוקם ביער. לצעדה נשלחו גם סג"ם יערי וחיילים מיחידתו. יערי היה צוער מצטיין בקורס קצינים, וככזה היה עתיד להגיע לתפקידי פיקוד בכירים. אלא שפציעתו באחת הצניחות לא אפשרה לו להמשיך בשירות קרבי, ולכן הועבר לתפקידי הדרכה ומנהלה. הדבר העיב על מצב רוחו, ועד מהרה הביא להידרדרותו הנפשית. הוא התעקש לחזור לפיקוד ולחימה, אבל מפקדו סירב לבקשה.

בצעדה היה ממונה על העברת המאהל של היחידה מחניון לילה אחד למשנהו, והדבר הסב לו פגיעה מורלית קשה, מה גם שהיה מיועד לשמש מאוחר יותר מפקד קורס מתופפים של צה"ל במצעד צה"ל של יום העצמאות שעמד להתקיים כחודשיים לאחר הצעדה.

ביומה השני של הצעדה, בשעת ערב, עזב יערי את מחנה האוהלים בחולדה כשהוא נושא עימו נשק מסוג עוזי ומחסניות. העד האחרון שראה אותו היה נהג שתיאר קצין צעיר חבוש כומתה אדומה יוצא מהמחנה. לאחר זמן מה, כאשר התברר שיערי לא הגיע לקיבוצו וגם לא אותר בסביבות המאהל, החלו חיפושים קדחתניים אחריו, שכללו יחידות צבא, סיירים מנוסים ושוטרים. עד עין גדי וים המלח הגיעו החיפושים. גם חברי קיבוצים ובני משפחה ביקשו לסייע באיתורו של הצנחן האובד, אך לשווא.

חיים יערי. היתה לו נפש רגישה במיוחד

במסגרת חקירת ההיעלמות, התברר כאמור כי יערי השאיר מכתב אישי לאחד מחבריו, גם הוא קצין צנחנים ובן קיבוץ, ובו כתב כי החליט להיעלם ושלא יחפשו אותו כי לא ימצאו. הוא ציין שלוש נסיבות שהביאו אותו להחלטה לשלוח יד בנפשו: אהבה נכזבת לחיילת שעזבה אותו לפני חודשיים; אכזבתו מהאידיאולוגיה של תנועת השומר הצעיר; אכזבה מהצבא על שלא נתן לו להגשים את עצמו כפי שרצה.

חבריו ליחידה של יערי סיפרו כי בשבועות שקדמו ליום שבו נעלם היה מצב רוחו שפוף, והוסיפו כי ימים ספורים לפני שעזב את יער חולדה אירעה תאונה לרכב שבו נהג ושמונה חיילים נפצעו.

גל שמועות החל להתפשט בארץ סביב היעלמותו. היו שסיפרו כי יערי נמצא במנזר השתקנים בלטרון ואף הרחיקו לכת והוסיפו שנחטף על ידי אנשי השומר הצעיר לשווייץ לאחר שפרצו למנזר. שמועה אחרת דיברה על כך שהקצין מוחזק בקיבוץ מרחביה ואיש אינו יכול ליצור עימו קשר. נערה אחת כתבה מכתב למשטרה ובו ציינה כי חיים נמצא בביתה והוא בסדר גמור.

ככל שנקפו הימים והחודשים, גברה הדאגה לגורלו של המדריך המצטיין מהשומר הצעיר, שהיה נגן צ'לו מצטיין בנעוריו וניחן בנפש רגישה במיוחד. אנדה ומאיר יערי פרסמו בעיתונים הודעה ובה קראו לבן הצעיר ליצור עימם קשר.

בשבת, 21 בנובמבר 1964, שמונה חודשים לאחר שנעלם, נתגלתה גופתו של סג"מ חיים יערי ז"ל בתוך כוך בחורבה ערבית בשדה מדרום לבית שמש. רועים בדואים גילו אותו כשהוא שלוב ידיים וסמוך לגולגולתו תמ"ק עוזי. בחולצתו נמצאה תעודת הקצין שלו. בטקס הקבורה שהתקיים יומיים לאחר מכן במרחביה נכחו גם קציני צנחנים וחיילים שירו לכבודו מטחי כבוד.

הדמות מציצה
גם ממרחק השנים קשה להישאר אדישים אל מול דפי יומנה החשופים של האם השכולה על רצף חודשי הפרשה. עוד קטעים שכתבה אנדה יערי לפני שנמצאה גופתו של בנה:
25 במרס 1964 - "מערה. הדמות המציצה מתוך המערה מוזנחת. מתאמצת להבין, חוששת".

23 במאי - "הדמות שמחה מאוד ועליזה (אולי מפני שעדיין לא מצאנו אותה)".

4 ביוני - "אני רואה אותו כמו באותו יום, כאשר הוא סיפר לנו על התאונה שבה נפצעו שמונה חניכים שלו בתרגיל לילי ולא באשמתו. אני רואה אותו מהגב, בבגד כהה. הוא נראה קטן יותר מתמיד, מפני שאיזה גורל קשה, סבל ודיכאון, מכבידים עליו. כתפיו המורדות אינן מסוגלות לשאת את הכובד של הגורל הקשה, ואולי גם אכזרי. הן גם צעירות מדי ובלתי מנוסות מדי".
במלאֹת חצי שנה להיעלמו של יערי העלתה אנדה על הכתב חזיון שנגלה לה, ובו פגשה את אימה המתה: "עברו שישה חודשים, וכלום לא קרה. אין אנו יודעים עליו דבר. ראיתי כמה פעמים את אימי, אבל היא לא עמדה בשקט ולא חייכה את החיוך הרגיל שלה. לתוך פניה כאילו הוטלה פצצה, ואברי גופה עפו לצדדים".

אנדה יערי. שמונה חודשים של איומים ושל שאלות

ב־21 בנובמבר מבשרים לאנדה שבדואי מצא את גופת בנה במקום שבו כבר נערכו חיפושים, אבל בגלל העשב שבו היה מכוסה לא הצליחו לאתר אותו. "כך נגמרו שמונה חודשים של איומים ושל שאלות, שלא היו לנו תשובות עליהן: האם הוא חי? ואם הוא חי - לאן הלך? האם לא נפל בידי אנשים רעים אשר מנצלים את תמימותו, את יושרו, את חוסר הניסיון שלו בחיים? ואם הוא איננו חי - מפני מה לא מוצאים אותו? למה לא רצה שנקבור אותו בבית הקברות שלנו במרחביה?"

בהמשך דבריה היא מתארת את מסע הלוויה ואת הקושי לעלות לקבר של הבן שעדיין חי בליבה. היומן מסתיים בתאריך 14 באוקטובר 1966, כשנתיים לאחר שהובא יערי לקבורה. "היום שבת. עלינו כדרכנו לבית הקברות לטפל בצמחים על קברך, כיוון שגשם רב ירד השבוע - מעל ארבעים מ"מ. שתלתי שם נוריות וגרברות. כל שאר הצמחים מתפתחים היטב, ואנחנו - אבא ואני - עולים כל שבוע, משקים, עודרים, חושבים עליך ובוכים".

האב מאיר יערי נפטר ב־1987. האם אנדה הלכה לעולמה ב־1993. מלבד חיים היו לאנדה ולמאיר בן בשם אביעזר יערי, אלוף במיל', ובת בשם רחל יערי־גרול, שהיא אימו של אלוף במיל' ידידיה יערי, מפקד חיל הים לשעבר.