ההפוגה הזמנית והשברירית בשיגור בלוני התבערה לעוטף עזה, לא הרגיעה, ולו במעט, את אדל ראמר מקיבוץ נירים. "בשבוע שעבר היתה אזעקת צבע אדום באחד היישובים", היא אומרת, "וזה שהיא הוגדרה אזעקת שווא, לא אומר שלא שיגרו רקטה אלא שהיא לא נפלה בשטחנו. לכן זה ממש לא מרגיע אותי".

מה עובר עליך בתקופה האחרונה?
"אנחנו יודעים כבר הרבה זמן שהסבב הצבאי הבא הוא לא עניין של אם אלא של מתי, וכולנו חיכינו לקיץ בתחושה שזה יקרה במוקדם או במאוחר. אני לא אומרת את זה כמי שרוצה שזה יקרה. אני האחרונה שרוצה מבצע צבאי, אבל בכל פעם שיש הסלמה והמשפחות פה אורזות את המזוודות, וכששום דבר לא קורה בכיוון של הסדר, אני אומרת לעצמי: יאללה, שיתחילו עם זה ויגמרו עם זה, ונוכל לחזור לשגרת החיים שלנו. נשנס מותניים, נארוז את המשפחה, ניסע לקיבוץ המארח שלנו שדה בוקר, תעשו מה שצריך ונמשיך הלאה".

היא בת 64, חברת נירים, מורה לאנגלית ומדריכת מורים לאנגלית; אלמנה, אם לארבעה וסבתא לשבעה. אחד מבניה נמצא עם משפחתו בנירים ואחד ברוחמה, ועל פי הגדרתה, "יש לי שני נכדים בטווח הפצמ"רים, הקסאמים והמנהרות - שזה נירים, שלושה בטווח הגראדים - שזה רוחמה, ושניים בתל אביב".

אדל ראמר בסרטון. דורשים מהממשלה ביטחון, שקיפות ומדיניות (צילום מסך מתוך יוטיוב)

לאחרונה פרסמה ראמר ברשתות החברתיות סרטון מחאה שהפך ויראלי. בסרטון - שכותרתו "הבנתי שאני שקופה, אתם רואים אותי?" - היא מדברת בכאב על המצב העגום בעוטף ועל אוזלת היד של הממשלה. הסרטון עלה במסגרת קמפיין השקופים שמנהלת תנועת מחאה אזרחית חדשה בעוטף עזה בשם "אחדות עם הדרום", שבה התאחדו חברי קיבוצים, מושבים וערים, חילוניים ודתיים, שהשתייכו בעבר לתנועות שונות כמו התנועה לעתיד הנגב המערבי, העם עם הדרום ועוד.


"זה לא היה פשוט למצוא מכנה משותף", מציינת ראמר. "היו יוזמות שאנשים יותר ימניים לא הסכימו להן, אבל אנחנו עובדים על זה כי חשוב לנו לפעול ביחד ככל האפשר. מה שמשותף לכולנו הוא הביטחון שלנו. זה הדבר הכי חשוב.

מה שאנחנו דורשים מהממשלה בקמפיין הזה הוא ביטחון, שקיפות ומדיניות. לממשלה שלנו כבר כמה שנים אין מדיניות מול עזה, אלא רק תגובות לירי שמגיע משם. במקום שהממשלה שלי תוביל, היא מובלת על ידי חמאס. אני לא זוכרת שהצבעתי עבור יחיא סינוואר, אבל הוא זה שמחליט אם אני אסע לעבודה בבית הספר או לא. אנחנו רוצים גם שקיפות, רוצים ששרי הממשלה ידברו איתנו, ישמעו אותנו, יתייעצו איתנו. זה לא קורה".

אילו תגובות קיבלת על הסרטון?
"קיבלתי תגובות מעולות מאנשים שמכירים אותי, אבל אנשים מהתנועה אומרים שגם היו תגובות שליליות. יש כאלו שאומרים שכשאנחנו מוחים, זה מעיד על חולשה ומחזק את הצד השני. אנחנו חושבים שזה לא נכון, וחשוב לנו שתושבי המדינה והפוליטיקאים יבינו מה עובר עלינו. זה לא צחוק. כבר שלחו לנו ספר עם חומר נפץ, אז למה עוד מחכים?"


כחלק מהמחאה, בדרום ולנוכח תחושת התסכול והכעס של התושבים שם מראש הממשלה ומהשרים, החלו בשבוע שעבר ראשי מועצות ותושבים בעוטף עזה לקדם תוכנית לפנייה לאו"ם. המטרה: למחות על ההפרה והפגיעה בזכויות האדם שמבצעים ארגוני הטרור הפלסטינים בעזה.

אז אתם מתכוונים לפנות גם לאו"ם?
ראמר: "הפנייה לאו"ם נעשתה בעקבות שיגור הספר עם חומר הנפץ, אבל היא יוזמה של ראשי מועצות בעוטף, לא של התנועה שלנו".

האדם שאליו מופנה במיוחד קמפיין השקופים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בחר להגיב בפתח ישיבת הממשלה השבועית בהצהרת אהדה למצוקת תושבי העוטף ובתקיפת יריביו הפוליטיים בנושא התגובה לסבבי ההסלמה. "הייתי מצפה ממנו שיגיע למועדון לחבר של נירים וישמע אותנו", אומרת ראמר. "בפעם האחרונה שהוא היה בעוטף הוא הגיע רק לשדרות, לתומכים שלו. הוא אף פעם לא הגיע לאשכול. הוא אפילו לא הגיע לנירים אחרי שזאביק עציון ושחר מלמד נהרגו בסוף צוק איתן, כי הצבא לא ידע שמדברים על הפסקת אש. אני לא סולחת לו על זה שהוא לא הגיע לנחם את המשפחות שלהם".

את נשמעת פסימית מאוד.
"אני דווקא אופטימית. לא הייתי יכולה לגור בעוטף אלמלא הייתי אופטימית".