צילום: דוברות מועצת עמק יזרעאל

בקיבוץ מרחביה הלך לעולמו המשורר פרופ' טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה עברית, והוא בן 95. הוא כתב שירה במשך עשרות שנים, ותרגם מהספרות הגרמנית ולהפך. בין היתר ערך את כתביה של המשוררת של לאה גולדברג והיה חברה הקרוב. מועד לווייתו טרם פורסם.

ריבנר היה משורר ידוע ומוערך והמשיך לכתוב ולפרסם כמעט עד סוף ימיו. לפני קצת יותר משנה קיימו בעמק יזרעאל ערב לכבודו לרגל השקת ספרו האחרון (בתמונה) "עוד לפני", בעריכת המשוררת ליאת קפלן ובהוצאת מוסד ביאליק. "מדובר באדם שופע וגועש בעשייה וביצירה", בירך אותו אז ראש המועצה אייל בצר.

בשנה שעברה הפיקו תלמידי מגמת התקשורת בבית הספר עמקים תבור במזרע סרט תיעודי אודותיו. הסרט "החיים הם מוות והמוות גם הוא חיים" - שעסק בסיפור חייו - זכה במקום השלישי בפסטיבל הסרטים בירושלים בקטגוריית יצירה צעירה.

רק בשבוע שעבר התקשר ריבנר למכון "גנזים" של אגודת הסופרים, שבו נשמרים הארכיונים של גדולי המשוררים והסופרים בישראל, וביקש שיבואו אליו לקיבוץ כדי לקחת את ארכיונו. אדיבה גפן, יו"ר מכון גנזים, מספרת: "התרגשנו מאוד מהמחשבה שארכיונו של משורר כביר כזה יגיע לגנזים. קבענו להיפגש תחילה אתמול (ראשון) והוא ביקש לדחות להיום (שני) מכיוון שהיה לו תור לרופא. הבוקר הגיעו אנשי 'גנזים' כדי לאסוף את הארכיון והתבשרו שהוא נפטר הלילה. כואב. למרות זאת, גלילה אשתו אמרה לנו שמבחינתה למסור לנו את ארכיונו זה בדיוק מה שטוביה רצה".

צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים העברים, ספד לו. "טוביה ריבנר הוא אחד מעמודי התווך של השירה העברית, ויצירותיו היו לאות ולמופת בתרבות הישראלית. ריבנר הוא ענק השירה, שחיבר ביצירותיו מגוון רחב של נושאים החל מהתקופות הקשות ביותר ליהודי אירופה ועד לתקומה ולחיי הקיבוץ בעמק יזרעאל. משורר שהיה ספוג באהבת התרבות הישראלית והאירופאית וביקש למזג ביניהן. לעד ייזכר כמי שהטביע את חותמו ביצירותיו, והיה מורה דרך והשראה ליוצרים צעירים. אני שמח כי יצירותיו אף זכו בפרסים החשובים ביותר בספרות ובתרבות הישראלית, כך שזכה להכרה בעודו בחייו"

סיפור חייו

ריבנר נולד בשם קוּרְט רִיבְּנֶר בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה (כיום בירת סלובקיה) בשנת 1924 במשפחה יהודית דוברת גרמנית. ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל ללא משפחתו, יחד עם קבוצה של עוד תשעה נערים יהודים. הוריו, אחותו וסביו, שנשארו בסלובקיה, נשלחו על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו בשנת 1942.

בארץ התחנך ריבנר כנער במספר קיבוצים, והשתתף במלחמת העצמאות. מסוף המלחמה ועד יומו האחרון היה חבר קיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל.

הוא החל ללמד כמורה לספרות בבתי ספר באזור ומאוחר יותר כמורה לספרות כללית בסמינר למורים ובאוניברסיטת חיפה, שם הגיע לדרגת פרופסור לספרות השוואתית (משנת 1974). במקביל לימד גם בסמינר אורנים ובאוניברסיטת תל אביב.

עד שנת 1950 כתב שירים עדיין בשפת אמו, גרמנית. שיריו העבריים הראשונים בארץ הודפסו בשנת 1953. ספר שיריו הראשון, "האש באבן", יצא לאור בשנת 1957.

ראשית פעילותו האמנותית הייתה בתחום הצילום. הוא הוציא כמה אלבומים שהקנו לו שם של צלם אמן, וכן צילומיו ליוו את ספרי שירתו.

בארץ התקרב ריבנר במיוחד אל המשורר אריה לודוויג שטראוס, שקירב אותו אל חבורה של יוצרים בגרמנית כמו ורנר קראפט ואחרים. ריבנר עצמו היה מעין משורר חונך של המשורר דן פגיס. הוא קיים קשר ארוך שנים עם המשורר עוזר רבין, שהיה אף הוא תקופה מסוימת חבר בקיבוץ מרחביה.

ריבנר הוא חניך התרבות הגרמנית. בגרמניה שיריו זוכים להתעניינות. הוא חבר בהתכתבות באקדמיה ללשון ולשירה הגרמנית, באקדמיה למדעים ולשירה במיינץ ובעוד כמה מוסדות ספרותיים גרמניים כמו חברת פרנץ קפקא, חברת הוגו פון הופמנסטאל, וכמו כן החברה האירופית לתרבות. היה כאמור תלמיד וחבר קרוב של המשוררת לאה גולדברג, ונתבקש על ידי משפחתה לערוך את עזבונה. תרגומיו לגרמנית של יצירות ש"י עגנון קנו להן שם בגרמניה.

בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול. בשנת תשס"ח (2008) זכה בפרס ישראל בספרות, בתחום השירה.

בשנת 2009, בעקבות שיתוף פעולה עם המלחין מוני אמריליו, הולחנו תריסר משיריו של ריבנר, באלבום שוב שמש ירוקה.

אשתו הראשונה, עדה, אם בתו מרים, נהרגה בהמשך בתאונת אוטובוס. ב-1953 נשא לאישה את גלילה יזרעאלי, פסנתרנית בת עין חרוד, ונולדו להם שני בנים.