ביום שישי האחרון, במקביל לתחילת מחאת האפודים הצהובים בתל אביב, הושקה בחממה שבעין שמר מחאה המתנגדת לסגירת גלריית הקיבוץ בעוד כשבועיים.

"להפוך לחלון ראווה לאומני הקיבוצים". המפגש בעין שמר, צילום: קרני עם-עד

כ-40 אמנים, אוצרים, שוחרי תרבות וחברי קיבוצים שהמקום קרוב ללבם, למדו להבין שהמאבק על הגלריה בת 51 השנים ברחוב דב הוז 25 נראה אבוד. זאת לאור העובדה שהתנועה הקיבוצית החליטה למכור אותה למרבה במחיר לאחר שיפוץ מתבקש. במפגש עצמו הועלו רעיונות בנוגע להמשך דרכו של המקום, ודווקא בתל אביב.

עידית לבבי מקריית טבעון ולשעבר ממרחביה, מי שעומדת בראש מטה המאבק לצד נטע שפירא (עין השופט) ועתר גבע (עין שמר), פתחה את הכינוס בדברי הסבר על המצב הקיים ועל זה שעשוי להתרחש במידה והמחאה תניב פירות.

לבבי טענה בתוקף שאסור לסגור גלריה לאמנות "שחיה ובועטת כבר 51 שנה ללא הפסקה", גם לאור המצב התרבותי הקשה בארץ והניסיון להעלמת הקיבוצים ואמניהם מהשיח האומנותי-חברתי.

מוקי צור מעין גב, שלא יכול היה להשתתף, שלח מכתב אותו הקריא האומן ומייסד החממה אביטל גבע. צור הביע תקווה להמשך המסורת של הצגת אומני קיבוץ בעיר, ובתוך כך טען ש-40 הגלריות הקיבוציות המצויות בפריפריה התרבותית צריכות להפוך למרכזיות, וכל קיבוץ צריך להפוך למרכז חברתי ואמנותי שיקרין כלפי פנים וכלפי חוץ.

נטע שפירא דיבר על המגעים עם התנועה, בדגש על מנכ"לית התנועה הדס ילין דניאלי, לטובת חיפוש פתרונות לגלריה קיבוצית במקום חלופי.

הוא סיפר על עמדת התנועה לפיה הגלריה הקיבוצית הפכה להיות זהה לשאר הגלריות בתל אביב, והיא התקשתה ליצור זהות קיבוצית ואידיאולוגית מתבקשת. הוא אישר שסגירת המקום הנוכחי סופית ואינה ניתנת לערעור, והציע למקם את הגלריה החדשה בחלל של מרתף בית התנועה. לבסוף חזר בו מההצעה, וכיום יש לו רעיונות אחרים.

דוברים שונים הביעו התנגדות לרעיון בטענה שבית התנועה עצמו יעמוד למכירה בתוך מספר שנים, והוסיפו גם שגלריה בבית משרדים לא תמשוך את קהל חובבי האמנות. בסוף דבריו חילק שפירא נייר עמדה שבו פורטו עקרונות המשך קיום גלריית הקיבוץ בתל אביב.

בין הסעיפים: ייצוג משמעותי יותר לאומני קיבוץ, הצגת תכנים הקשורים לאמנות ולאדריכלות הקיבוץ גם בהיבט ההיסטורי ועוד. בנוסח שחיבר צוות ההצלה של הגלריה דובר על מרכז תרבותי בתל אביב שיהווה מרכז עירוני לגלריות הקיבוצית ברחבי הארץ. בנוסף דובר בנייר העמדה על הצורך לגייס כספים ממקורות שונים ועל חיפוש חלל מתאים בתל אביב.

איתמר שוויקה (ברקאי), מנכ"ל "קרן חבצלת", הציג את עצמו כמי שקיבל משימה למכור את המקום ששימש עד עתה את הגלריה ושמצבו הפיזי קשה מנשוא.
הוא קשר את מצבה של הגלריה למצבם הקשה של כלל גופי התרבות בתנועה ושל התנועה בכלל.

שוויקה סיפר גם על סגירה של סדנת אומני הקיבוץ בשנה שעברה וצמצום תקצוב כלל מוסדות התרבות.

"אנחנו מעניקים מלגות לאומנים מקרן חבצלת בסך של 400 אלף שקלים מדי שנה, וצריך לדאוג שיהיה להם היכן להציג", אמר שוויקה והוסיף שניתן להפעיל גלריה קיבוצית בעיר בסכום קטן בהרבה מזה הנקוב על ידי הגלריה והתנועה - 400 אלף שקלים.

האומן האוצר ואוסף האמנות ביד יערי, יובל דניאלי (המעפיל), תקף את עובדת היותה של הגלריה ללא ועד מנהל.

"אנחנו צריכים קודם כל להאשים את עצמנו על שלא דרשנו מינוי ועד מנהל לגלריה, והנחנו לאוצרת יעל קיני להיאבק לבדה מול הממסד", אמר דניאלי. "גלריית הקיבוץ במקום חדש תצטרך לשתף פעולה עם גלריות הקיבוצים, ותהיה חלון ראוה לאומני הקיבוצים כי אחרת אין לה זכות קיום. לפני הכל צריך לחשוב כיצד מייצרים תנועה שתומכת באומני הקיבוצים".

טלי תמיר, שכיהנה כאוצרת הגלריה במשך עשור, דיברה בזכות קיומה של גלריית הקיבוץ בעיר בעיקר בגלל "הפשיזם שקם ומתעצם סביב".

תמיר תמכה בייצוג פוליטי אמנותי, ובאופוזיציה אמנותית תרבותית למתרחש בשדה התרבות. "לא לשווא אצרתי את תערוכת הלינה המשותפת בתל אביב ולא במשכן לאמנות בעין חרוד, וזאת כדי ליצור דיון ושיח ציבורי דווקא בעיר הגדולה שבה פועלים מרכזי הכוח והכובד" .

אביטל גבע דיבר על מלחמת קיום תרבותית תוך קרב מאסף על הטריטוריות שעוד נותרו בידי הקיבוצים. "כל הגופים, כולל חבצלת, אפעל, גבעת חביבה ועוד מצויים בסכנה קיומית. התנועה פשטה רגל", אמר גבע. גבע דיבר בזכות גלריה וירטואלית בענן, והיה מי שהעלה הצעה יוצאת דופן: תערוכות ניידות ומתחלפות בתוך אוטובוס שיגיע לפריפריה ולמרכז.

עוד העלו דברים במפגש החירום ריטה כץ (חניתה), אוצרת הגלריה בקיבוץ הצפוני, הצלם ואוצר הצילום גיא רז, עודד הירש מאפיקים, המשמש כראש החוג לאמנות באורנים, אלישע שפירא מעין השופט שהציע לעניין את תאגידי התנועה בנושא, עדי רוזן משריד ועוד.

הנוכחים סיכמו לצאת למאבק והסמיכו את הצוות המוביל להמשיך ולפעול לטובת הקמת גלריית הקיבוץ במיקום חלופי.