המאבק שסחף קיבוץ שלם ואת רוב מדינת ישראל לא נשא פרי. ביום שלישי האחרון קיבל הרכב השופטים במשפטו של ראיד רושרוש מהכפר מע'אר את הסדר הטיעון בין פרקליטות מחוז צפון לסנגוריו, והרשיע אותו בהריגת תהילה נגר מקיבוץ גינוסר בדצמבר 2016, ולא ברצח.

לאחר הרשעתו של רושרוש מסרה הפרקליטות כי התביעה תדרוש את העונש המרבי לעבירת הריגה, עשרים שנות מאסר בפועל. כן תדרוש עונש מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוחה.

החברים והמשפחה על קברה של תהילה. "נמשיך להתייצב לימינכם, נהיה לכם לפה, נצעק את צעקתכם" | צילום: אפי שריר

"מדובר בתיק שבוסס מלכתחילה על ראיות נסיבתיות", טענו בפרקליטות. "אין שום ראיה ישירה המוכיחה כי הנאשם הוא שביצע את העבירה, שכן איש לא היה עד לאירוע, והנאשם הכחיש את מעורבותו במות המנוחה עד לרגע שבו חתם על ההסדר והודה בעובדות כתב האישום המתוקן".

במהלך הדיון הסבירו השופטים לבני משפחת נגר הנסערים שאין הם נוקטים עמדה בנושא, ושאם הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם - הם מקבלים אותה.

החלטת השופטים התקבלה בבכי ובזעם רב מצד בני המשפחה ותומכיהם הרבים. "אנחנו מזועזעים מהחלטת בית המשפט לקבל את הסדר הטיעון", אמרה לאחר הדיון נטלי נגר־אחיטוב, אחותה של תהילה. "לא האמנו שזה יקרה. היתה לנו תקווה שאנשי הפרקליטות יחזרו בהם וימשיכו לנהל את התיק הזה כתיק רצח, ולא כתיק הריגה. היה לנו קשה לראות את הרוצח עומד מולנו. כשראינו אותו השתוללנו, והיה לנו ממש קשה לשלוט ברגשות. זה פשוט בלתי אפשרי לקבל את זה שרצח כזה אכזרי שביצע רוצח נתעב יהפוך לסעיף הריגה. זה פשוט לא יעלה על הדעת! בית המשפט לגמרי נכשל כשקיבל את עסקת הטיעון הזאת!"

"אם זה לא רצח, מהו רצח?"

ההודעה הראשונה על כך שנרקם הסדר טיעון בין פרקליטות מחוז צפון לסנגוריו של רושרוש נמסרה למשפחת נגר לפני כחודש וחצי. "הפרקליטות התקשרה לזמן אותנו", מספרת נגר־אחיטוב. "נאמר לנו שהסנגורים הציעו הצעה להסדר טיעון. הם אמרו שחשוב להם לספר לנו ולשמוע את דעתנו על ההצעה. כבר בשיחת הטלפון, עוד לפני שהגענו אליהם, הבענו התנגדות נחרצת, ובכל זאת הגענו לשמוע את הדברים".

כעבור שבוע וחצי הגיעו בני המשפחה לפרקליטות. שוב הוצגו להם הרעיון ופרטי הסדר הטיעון, ושוב הם הביעו את מורם רוחם. נטען בפניהם שהנושא נמצא רק בבחינה, שחשוב לפרקליטות לשתף אותם, ושהם יכולים לערער לפרקליטת המחוז. "הגענו לפרקליטת המחוז לפני שלושה שבועות", מציינת נגר־אחיטוב.

"הגשנו שם את הערעור שלנו. אמרנו שלא יעלה על הדעת להפוך רצח אכזרי כל כך להריגה, ולתת לרושרוש לצאת בעונש קל. הוא לא הרג אותה. הוא רצח אותה באכזריות ובדם קר. לא הספיק לו לגרור אותה, להכות אותה ולחנוק אותה, הוא גם רוצץ את גולגולתה באבן שׂפה ששוקלת שלושים קילוגרם. אם זה לא רצח, שאלנו, מהו רצח? הם הציגו לנו את הסיכומים בתיק, ואמרנו שאנחנו מודעים למה שהוצג לנו, אבל מעדיפים שהתיק יישאר תיק רצח ושהשופטים יחליטו על ההרשעה ועל העונש".

בפרקליטות מסרו שמדובר בתיק שבוסס מלכתחילה על ראיות נסיבתיות.
"אני לא מצליחה להבין איך אפשר להגיד שהתיק הוא נסיבתי. בתיק יש די ראיות מוצקות כדי להרשיע את רושרוש ברצח. יש גם מצלמות שבהן הוא נראה עם תהילה בליל הרצח, גם דם שלה באוטו שלו, וגם העובדה שאמו כיבסה את הבגדים שלו, שהיו מגואלים בדם. נוסף על כך ישנה העדות של תהילה במשטרה על מכות רצח שהיא חטפה ממנו חודש לפני כן. בעקבות זה הוא קיבל צו הרחקה ממנה. ביום שבו נגמר צו ההרחקה הוא קבע איתה פגישה, הגיע לקיבוץ, אסף אותה ורצח אותה. ברור שמדובר בנקמה שלו על זה שהיא התלוננה והעידה נגדו במשטרה. זה היה רצח בכוונה תחילה, ואין שום סיבה להפוך אותו להריגה".

בית שנלחם

בשבוע שעבר החלו סנגוריו של רושרוש להציג בבית המשפט את עיקרי הסדר הטיעון בינם לבין הפרקליטות. כשביקש יגאל נגר, אביה של תהילה, להשמיע את התנגדות המשפחה, ביקשה ממנו השופטת אסתר הלמן נוסבוים, ראש הרכב השופטים, להמתין לדיון, שם הוצג כתב האישום המתוקן. בשבוע שבין ההודעה על הסדר הטיעון המתגבש, לבין הדיון עליו בבית המשפט המחוזי בנצרת, התגייסו חברי גינוסר וגיבשו את צעדי המחאה נגד הסדר הטיעון.

בקיבוץ הוקם מטה מאבק נגד הסדר הטיעון, שהורכב מצוותי משנה. כל אחד מהם היה אחראי לתחום מסוים, כמו הקמת אוהל המחאה בצומת הכניסה לקיבוץ, איוש האוהל, יצירת שלטים, בניית דף פייסבוק, לוגיסטיקה, החתמה על עצומה נגד ההסדר וקשר עם התקשורת. "מהרגע שנודע לנו על הסדר הטיעון", אומר משה שפיצר, מנהל הקהילה בגינוסר, "אנשים נאספו והתחילו לדבר מהבטן. מייד הייתה התארגנות של החבר'ה הצעירים, והוחלט לקיים ביום ראשון אזכרה וצעדת מחאה מהקבר של תהילה לאוהל המחאה בצומת הכניסה לקיבוץ, ולצאת ביום שלישי להפגנת המחאה מול בית המשפט".

איך אתם תומכים במשפחה מאז הרצח?
"משפחת נגר מקבלת כל מה שהיא זקוקה לו. אנחנו תומכים בהם לאורך כל הדרך, כדי לתת להם תחושה של בית שנלחם איתם. ההתגייסות של הימים האחרונים חיממה את הלב. זו דוגמה לדרך שבה קהילה צריכה לנהוג, ואני מקווה שהיא תעשה זאת גם בימים שמחים, כפי שהיא עושה את זה כיום ברגעים קשים".
ביום ראשון נאספו חברי גינוסר ליד קברה של תהילה, ומלבד נטלי שדיברה על אחותה נשא דברים בשם הקיבוץ ים בן־צבי, חבר ילדות של נטלי ותהילה. "משפחת נגר היקרה", אמר בן־צבי.

"לא יכולנו לשתוק יותר! לא יכולנו לעמוד מהצד ולראות אתכם נאבקים באוזלת ידה וברפיונה של מערכת המשפט אל מול המפלצת שהרסה לכם את החיים והותירה את כולנו - את כל אנשי קהילת גינוסר - המומים, כואבים ומצולקים לעולם. היינו איתכם לפני שנתיים, ביום הארור ההוא ששינה את חיי כולנו. בכינו, התאבלנו, כאבנו את הרצח הנתעב ואת אובדנה של תהילה שנקטפה מכם ומאיתנו. ידענו שיש דין ויש דיין; ידענו שיש נרצחת ויש רוצח; היינו בטוחים שזאת תמצית הסיפור הרע והנורא הזה. אבל מתברר שיש עוולות בזויות ושערורייתיות שאי אפשר לתאר ולדמיין.

"התאגדנו והתאספנו כאן כולנו, כקהילה וציבור, לתת לכם את הרוח הגבית, את הכוח הנדרש, ואת כל התמיכה האפשרית שתזדקקו לה להמשך המאבק ההזוי שבו אתם שרויים. בימים האחרונים הצטרף עם שלם לזעקתכם־זעקתנו נגד האלימות ונגד הסדר הטיעון הבזוי והנאלח. נמשיך להתייצב לימינכם, נהיה לכם לפה, נצעק את צעקתכם, נלווה אתכם, נגייס עוד ועוד קולות וכוחות, וביחד נקים רעש גדול שירעיד את המדינה ואת אמות הספים. איתכם ושלכם, אנשי גינוסר".

לאחר הדברים הכואבים צעדו הנאספים לעבר אוהל המחאה כשהם נושאים שלטים שבהם נכתב "רצח זה רצח"; "לרצח אין הסדר טיעון"; "לא נשלים עם רצח נשים" ועוד. באוהל המחאה החתימו חברי הקיבוץ אלפי אזרחים נגד הסדר הטיעון. למרבה הצער, כל המאמצים הללו התבדו כאמור ביום שלישי, כשאושר הסדר הטיעון.

ההפגנה נגד הסדר הטיעון. ההתגייסות חיממה את הלב | צילום: טל שחר

"בשנתיים האחרונות היינו קצת מחוץ לתמונה", מציינת שני אגרנטי, חברתה של נטלי וחברת מטה המאבק של גינוסר, "ולא ידענו מה מתרחש מאחורי הקלעים של המשפט. כשפורסם נושא הסדר הטיעון, כולם הזדעזעו. לא האמנו שדבר כזה יכול לקרות. התחושה היתה שאנחנו לא מוכנים לשתוק, שאנחנו רוצים לתמוך במשפחה, וגם להביע מחאה על מערכת המשפט שמתנהלת בצורה קשה כזו. לחברי קיבוץ שהתחנכו על ערכים מסוימים, הערכים מתערערים כשהם שומעים שמערכת המשפט לא עובדת בצורה נקייה".

אילו תגובות קיבלתם מהציבור?
"תגובות של תמיכה במאבק מכל הציבור. דף הפייסבוק שלנו מוצף. המשפחה מקבלת אין־ספור תגובות של תמיכה. אנשים המומים - אחרי שאדם רצח בחורה ורוצץ את הגולגולת שלה, מה עוד צריך כדי להרשיע אותו ברצח? סרטון שיראה איך הוא עשה את זה? יש כל כך הרבה ראיות, שאנשים לא מצליחים להבין איך הגענו למצב הזה".

נגר־אחיטוב מכירה תודה לכל התומכים והמעודדים את המשפחה ברגעיה הקשים, למרות כישלון המאבק. "אנשים מהקיבוץ ומהסביבה אמרו שמשהו שורף להם בבטן, ושהם חייבים לעשות משהו ולצאת איתנו למאבק נגד עסקת הטיעון הבזויה הזאת".

יחסים עם השטן

נטלי מתארת את אחותה תהילה כבחורה יפה, עדינת נפש, אינטליגנטית, שקטה ומופנמת. "היא עבדה הרבה שנים בדואר ובמזכירות הקיבוץ, ותמיד היתה נעימה ומנומסת בקבלת הקהל. היא חיה את החיים שלה, והיו לה גם קשיים בחיים האלה".

לדברי נטלי, ראיד רושרוש ניצל את תהילה. "מציגים אותו כבן זוגה", היא אומרת, "אבל אנחנו במשפחה לא ידענו עליו במשך שנתיים. הוא ניצל את החולשה שלה, ולדברי המשטרה ניצל אותה מינית, הוציא כספים לצרכיו מכרטיס האשראי שלה ובכל פעם הכה אותה. לנו נודע עליו רק לאחר שהוא הכה אותה מכות רצח, כשהיא הגישה נגדו תלונה.

תהילה נגר ז"ל. געגוע אין־סופי

"רק אז היא סיפרה לי עליו, ותיארה לפרטי פרטים את מערכת היחסים ההזויה הזאת. זו היתה מערכת יחסים שטנית, מלֻווה באלימות קשה, מילולית ופיזית. היא סיפרה לי שאם מישהו מהמשפחה או מהחברות היה מתקשר אליה, הוא היה שובר לה את הטלפון ומרביץ לה. לצערי, במסגרת הסדר הטיעון הסנגורים שלו ביקשו לא לכלול בכתב האישום את המכות האיומות שהיא קיבלה חודש לפני הרצח, ושהיו הסיבה הישירה לנקמה שלו אחרי שהיא התלוננה עליו והוא קיבל צו הרחקה".

תהילה, שהייתה בת 31 בהירצחה לפני שנתיים, היא הבת הבכורה של יגאל (60) ושל זהבה (60). אחרי תהילה נולדה נטלי (32), הנשואה לתמיר אחיטוב ואם לליהי (4), ואחריה יסמין (24). "ביום שבו נרצחה תהילה כולנו נרצחנו באיזשהו אופן", מתארת נגר־אחיטוב.

"החיים שלנו התהפכו מן הקצה אל הקצה. שמחת החיים נעלמה. הגעגוע הוא אין־סופי. בראש מקננות מחשבות טורדניות על מה היא חוותה שם ברגעי הרצח, איך לא היינו לידה ברגעים האלה, איך תמיד שמרנו והגנו עליה ודווקא ברגע הקריטי לא יכולנו למנוע את הרצח. כל הרגשות מתערבבים. לצערי, אבי חלה בסרטן באותה תקופה, ואמי מנסה להחזיק את כל המשפחה למרות הקושי הגדול לאבד בת".

את הנחמה הם מוצאים בליהי הקטנה. "היא האור שלנו", אומרת נטלי, "היא זו שמרימה אותנו. אני דואגת שכל יום היא תהיה אצל ההורים שלי, ושבכל סוף שבוע הם יבלו איתה. אבא שלי עובד בקיבוץ גזר, וכל בוקר היא פותחת את היום בשיחת וידאו איתו. היא מחיה את כולנו ועושה לנו שמח בלב. זה נותן תקווה".

איך ממשיכים הלאה?
"אנחנו לא רוצים להיות במקום שבו הרצח הנתעב מחסל את החיים שלנו. בחרנו בחיים, ואני חייבת להמשיך בשביל ליהי, בשביל בעלי תמיר, בשביל הוריי ובשביל אחותי. אני גננת, והילדים בגן הם גם האור שלי. גם אמי עובדת עם ילדים קטנים ומרגישה אותו דבר. אנחנו באבל תמידי, עם חור בלב, אבל יש לנו רצון לא להישאב לזה. אנחנו מנסים לשרוד בדרך שלנו, ומקווים שלא ילוו אותנו תחושות אי־הצדק והעוול שנעשו לנו במערכת המשפט".