זהו אחד הסמלים הכי קיבוציים שיש - לוח המודעות האייקוני שבחדר האוכל. אבל כשאנחנו לקראת סוף העשור השני של המאה ה־21, נראה שצריך לרענן את הכלי הארכאי הזה. כך נולד היישומון מֶשֶקל'ה, שנועד לנהל את חיי הקהילה בדרך נגישה וידידותית הן עבור נותן השירות והן עבור המשתמש הקיבוצי.

את היישומון פיתחה דפנה אור (29), בת קיבוץ גלעד וסטודנטית לתואר ראשון בלימודי הנדסת תוכנה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, והוא יוצג בכנס הפרויקטים ההנדסיים באוניברסיטה ביום חמישי הבא (20.6), לאחר שנוסה כפיילוט בקיבוץ גלעד וזכה להתעניינות רבה. למיזם של אור שותפים עמיתיה ללימודים ישראל ברנדס, עמית מזוז ורוי אליה, ומבחינתם מדובר בפיתוח שישנה את הממשק הקיבוצי.

דפנה אור והשותפים למיזם. לא יהיו תלונות על הצפה של הודעות

אומנם בקיבוצים רבים קיים היישומון "קהילנט", המנהל באמצעות המחשבים והטלפונים החכמים את חיי הקהילה, אבל במשקל'ה ניסו דפנה וחבריה לתת מענה אישי יותר ולהתאים את השימוש לאופי המשתמש. כך למשל, בקהילנט כל מי שמנוי על היישומון מקבל את כל ההודעות, ממפגש ותיקים או צעירים ועד הפסקת חשמל או מים בשכונה מסוימת. היישומון החדש מנתב את ההודעות בהתאם לגילו של המשתמש ולאוכלוסייה שמתגוררת באזור שההודעה היא רלוונטית לו. נוסף על כך, כשיש מסרים הנוגעים לילדי הגנים ובתי הספר, הם מגיעים רק להורים ולא לסבים ולסבתות או לאלו שאין להם ילדים במערכת החינוך.

כמו כן יכולים נותני שירותים לפרסם את מרכולתם ביישומון, להפיץ לוח תורנויות לחברים, לשנות שיבוצים וכיוצא בזה.

איך נולד הרעיון ליישומון הזה?
"מה שהכרתי כל השנים אצלי בקיבוץ, בגלעד, היה לוח מודעות שמפרסם תורנויות, הודעות של בעלי תפקידים ופניות של בעלי עסקים קטנים. משום שלא כולם מגיעים לחדר האוכל, ומשום שגם אלה שכבר טורחים לקרוא עלולים ללכת לאיבוד בין המודעות - החלטתי שהגיע הזמן לפתח כלי חדשני, יישומון שיפתור את חוסר הסדר ושיעביר מידע לכל אחד בקיבוץ באמצעות הנייד שלו. כאמור, החידוש הוא בכך שהמידע יסונן ויהיה מכוון רק אל אותו המנוי; ניתוב אישי קראנו לזה".

תדגימי.
"כל חבר קיבוץ יכול לקבל לוח תורנויות חודשי או שנתי, שיהיה הלוח שלו בלבד. תינתן האפשרות כמובן לעיין בלוח הכללי או בלוח של אדם אחר כדי לנסות להתחלף למשל. הדבר יהיה תקף גם לתחומי חיים אחרים".

במקביל, כך היא מסבירה, יש ממשק אינטרנטי המיועד למוסרי המידע, כלומר בעלי תפקידים ומנהלים, ובאמצעותו אפשר לשלוח מסרים למשתמשים. בצד השני, החברים מקבלים את האינפורמציה, ויכולים לעשות בה שימוש לפי צורכיהם.

"בפיתוח שלנו כבר לא יהיו תלונות על הצפה של הודעות ומודעות שמגיעות לכולם ולא תמיד מעניינות את כולם", היא מתגאה. "כדי לייעל את השימוש יצטרכו המשתמשים למלא פרטים על גילם, עיסוקם, תחביביהם וכיוצא בזה. התחלנו לפתח את היישומון כצוות כבר לפני זמן מה, וכעת השלמנו אותו בידיעה שניתן יהיה לשלב בהמשך הדרך רכיבים נוספים".

ואת השם משקל'ה את הגית?
"כמובן. הסטודנטים השותפים לפרויקט לא מגיעים מקיבוץ, והייתי צריכה לספר להם על הקהילה הקיבוצית ועל המבנה הייחודי שלה כדי לפתח את האפליקציה. הכוונה היא לפתח בעתיד משהו גנרי שלא יתמקד רק בקיבוצים, אבל את זה נעשה כנראה שלא במסגרת הלימודים".

איך התגלגלת לתחום המחשבים והפיתוח? ומה הלאה?
"לא למדתי מחשבים במגידו, מהטעם הפשוט שלא היתה מגמה כזו. זמן קצר לפני סיום הלימודים קיבלתי זימון להמשיך ללימודי י"ג-י"ד בתחום הנדסת אלקטרוניקה במכללת כינרת. אחרי שנתיים התגייסתי לצבא והייתי טכנאית לוחמה אלקטרונית בחיל האוויר. לאוניברסיטת בן־גוריון בנגב הגעתי בעיקר בזכות שמה הטוב בתחום לימודי התוכנה. אני מסיימת ארבע שנות לימוד, וחוזרת ככל הנראה לצפון מתוך כוונה להתפתח ולמצוא עבודה באחת מחברות ההייטק ביקנעם או בחיפה".