גמר "משחקי השף קונדיטור", ששודר אמש בערוץ רשת 13, הציג גם את השף יקי שגיא מבארי. למרות שהודח מהתחרות בשלב חצי הגמר, אפשר היה לצפות בו מסייע למתמודדת עומר שפיר יחד עם חברי הנבחרת של מושיק רוט, ומתפלל לניצחון שלה על פני המתמודדים האחרים: גל בוכניק, עדן אמר ועמוס חיון.

"התוכנית נתנה לי מוטיבציה". שגיא במהלך הצילומים, צילום: מיכה לובטון

בסופו של ערב מותח זכה בוכניק בתואר הנכסף, ושפיר, צעירת המתמודדים (24), נותרה עם המחמאות.

שגיא, חבר קיבוץ בארי, הוא המייסד והבעלים של הקונדיטוריה הקיבוצית המצליחה "ללוש". הוא כשל בחצי הגמר בהכנת פוקאצ'ה, עליה הזליף קצפת ותותים ממעל במסגרת משימת פריסטייל קצפת ודובדבנים.

הוא זכה פעמיים במנה מצטיינת על קיש טארט שזיפים עם רויאל גבינות (משימת חמוץ מתוק), ועוגיות סהר עם תוספות (משימת עוגיות) ורק כשל לצערו עם הפוקאצ'ה אותה למד להכין בצרפת במטבחו של שף מעוטר.

"אני בצקיסט בנשמה", הסביר שגיא למיינט קיבוץ, "והבצק היה צריך לנוח שעתיים ולתפוח כמו שצריך ולא היה די זמן לזה. בנוסף הפוקאצ'ה היתה חמה ולכן הקצפת נמסה עליה. היה שם רצף כשלים שהביא להדחה שלי מהתוכנית".

בדברי הפרידה שלו הודה שגיא למושיק רוט שהיה המנטור של הקבוצה אליה השתייך, ולא שכח את המתחרים שבהם פגש ואותם למד לאהוב. "למדתי המון טכניקות חדשות, שיטות אפייה והגשה שלא הכרתי, ובמיוחד התקרבתי מאוד לאנשים המדהימים שהיו בתוכנית. אני מאמין שיהיו שיתופי פעולה בינינו ושהקשר יימשך", סיפר שגיא.

השף הקיבוצניק אינו קוטל קנים בתחום הבישול והאפייה. ב-2015 זכה במקום הראשון באליפות ישראל באפיית עוגות שמרים עם בריוש שמרים במסגרת תערוכת מזון. קודם לכן הצטיין בערוץ האוכל כטבח בתחילת דרכו עם מנה חורפית.

שגיא נולד בכלל באילת למשפחת בשלניות, ובגיל 14 הגיע לחברת נוער בבארי. לאחר השחרור מצה"ל התקבל לחברות ועבד במטבח הקיבוצי, אבל רצה הרבה יותר מזה. הוא סיים בהצטיינות את לימודי הבישול בבית הספר "בישולים", התמחה אצל יונתן רושפלד והיה ממקימי "כרמלה בנחלה".

לאחר מכן שימש כסו-שף במסעדת "פרונטו", במקדש הבשרים ng בנווה צדק ובתום לימודי קונדיטוריה עבר לעבוד עם ארז קומרובסקי ב"לחם ארז".

תקופה מסוימת התגורר בתל אביב עם רעייתו הדס ברקת, אז קראו לו מבארי לחזור לקיבוץ. הוא ביקש להקים קונדיטוריה, שם לא התלהבו, אבל לאט לאט החל ליצור את העוגות ואת העוגיות המופלאות שכבשו את הלבבות ואת החיך של החברים ועם הזמן עבר לעבוד במשרה מלאה ב"ללוש". כיום מסייעים לו חברי קיבוץ ותיקים ונערים לעת מצוא.

לא היה פשוט לצאת בבוקר מבארי עם תמרות האש והעשן ולהגיע לתל אביב השלווה.

"הרגשתי כמו עזתי שיוצא מהמחנה ומגיע אחר שעה לבועה אסקפיסטית. החברים בתוכנית לא הבינו מה קורה שם ומהיכן אני מגיע. מציאות הזויה".

ומה עשתה התוכנית לקונדיטוריה שלך בקיבוץ?

"רק טוב, וזו אחת הסיבות שהלכתי לתחרות. זה עשה באזז היסטרי. אינסוף הזמנות והתעניינות. גם עכשיו אני עובד כמו מטורף. בימים הקשים שהיו באזור קיבלנו מלא הזמנות מחברות ומאנשים פרטיים ששמעו על המקום ורצו לעזור. היום ממשיכים לבוא בגלל הטעם והריח.

"אני אמנם בא מקיבוץ שיתופי, חי על תקציב כמו כל האחרים, אבל מרגיש כמו בעל עסק פרטי שנאבק על קיומו והצלחתו מדי יום מחדש. התוכנית נתנה לי עוד מוטיבציה להמשיך ולפתח וגם להרחיב את העסק. דווקא בדרום הרחוק ולא במרכז. מכאן אפשר רק לגדול".