ראש טוב יש שם בעין החורש, עוד לפני הלגימה הראשונה. אפילו השקנאים קלטו שמחכים להם באהבה והם מגיחים לאזור. בלי בירה, ברור, כי אם שותים לא נודדים.

"תרבות שתייה כמו באנגליה". (מימין) מרלא, כהן ורשף-דרעי

כנראה שאנשי הקיבוץ הראשון בעמק חפר חושבים סביבה, חושבים קהילה, ועושים. אחרי שבריכות הדגים הנטושות שלהם ומאות דונמים של קרקע יקרה עשו הסבה למיזם טבע מפתיע - פארק צפרות אגמון עמק חפר - מצליחים חברי הקיבוץ הוותיק להפתיע בעוד פנינה: הבירה הקהילתית הראשונה.

בסוף השבוע שעבר השיקו בעין החורש את מבשלת הבירה "הפאבא", ואדי האלכוהול וההתרגשות עדיין מרחפים ברחבי הקיבוץ. נו, לא בכל יום נולד בלידת בזק מותג במימון המונים, שכל מטרתו היא לייצר בירה לשימוש עצמי ועל הדרך לרומם את הגאווה המקומית.

"הכל התחיל ב־1 במאי השנה", מספר ליאור רשף־דרעי (39), חבר עין החורש, יבוא אישי מקיבוץ עמיר. ליאור נמנה עם צוות המייסדים של המבשלה. "בפאב הוקרן משחק כדורגל של ליגת האלופות. ישבתי על הבר. מאחורי הבר עמד מנהל הפאב ערן מרלא. זרקתי לו שזה יהיה ממש נחמד לבשל בירה מקורית משלנו".

מרלא, בן קיבוץ משופשף, הדף בנימוס את החבר המתלהב. טען שזה עסק יקר, ורק פילל שיניח לו להמשיך לראות את ריאל מדריד מנצחת בשקט. אבל רשף־דרעי, בן זוגה של מורן בת הקיבוץ ואב לשניים, ששמו כיזם עקשן רץ לפניו בעין החורש, לא ויתר.

"על המקום בדקתי באינטרנט וראיתי שערכה בסיסית להכנת בירה עולה 400 שקלים. הצעתי לתרום את הערכה למבשלה. ערן עשה ניסיון התחמקות נוסף, וטען שצריך גם חומרי גלם וציוד וזה כבר עולה 2,500 שקלים.

"הוא חשב שזה יוריד אותי מהגב שלו, אבל זה לא קרה. שאלתי אותו: 'אם אצליח לגייס את הכסף, תסכים לבשל את הבירה'? הוא ענה 'יאללה, למה לא', ויצאנו לגיוס המונים".

עוד לפני שריקת הסיום שהורידה את שחקני באיירן מינכן אבלים וחפויי ראש מהדשא, שרק רשף־דרעי לפתיחת הקמפיין.

"ניסחנו הודעת ווטסאפ, והתחלנו להפיץ בקיבוץ. אפשרויות ההשתתפות במימון היו החל מ־50 שקלים - בתמורה לחולצה ממותגת עם לוגו המבשלה, ועד 400 שקלים - לחולצה, שישיית בירות, הוספת השם ללוח המייסדים של המבשלה, והפקת סדרה של בקבוקים הנושאים את שם ילדי התורם.

"קרה משהו שלא ציפינו לו. רמת ההתלהבות היתה מטורפת. בתוך שעה הגענו ל־1,500 שקלים. למחרת כבר עמדנו על 8,000 שקלים. בתוך 48 שעות היינו על 10,000 שקלים".

נלהבים ומבוהלים התכנסו חברי קבינט המבשלה לישיבת חירום כדי להבין למה בדיוק הם הכניסו את עצמם. בסיכום הישיבה הוחלט להמשיך בגיוס ההמונים ולנסות להקים מבשלה מקצועית יותר מזו שהיתה בתכנון המקורי. בתום שלושה שבועות של קמפיין קיבוצי אינטנסיבי נרשם לזכות המיזם סכום של 20 אלף שקלים.

"קשה לתאר את תחושות ההתרגשות, השמחה והגאווה מגודל ההירתמות של הקהילה שלנו", נוצצות העיניים של מרלא. "המבשלה קיבלה תרומות מחברים, מתושבים, מבנים, מעוזבים ומסטודנטים. כמעט מאתיים מחברי קהילת עין החורש המורחבת תמכו במיזם. זה גרם לי להעריך פי כמה וכמה את המקום שבו בחרתי לחיות".

קריצה למורדים

ערן מרלא (34) - נשוי ואב לילדה, מי שהקים את הפאב לתחייה מתרדמת עמוקה והפיח בו רוח חיים - מודה שבירה קרה ואירוח חם הם האהבות הגדולות שלו.

"חזרתי לפני ארבע שנים להפעיל את הפאב. זה גלגול שני שלי כאן. השם הוחלף לפאבא, כמחווה לאבא קובנר ז"ל שהיה חבר עין החורש, וזה גם השם של המבשלה שלנו".

מרלא עצמו נצר לשושלת משפחתית עם היסטוריה עוצמתית - הוא הנכד של הפרטיזנית רוזק'ה קורצ'אק - ממנהיגי המחתרת בגטו וילנה, לצידו של קובנר. שני הלוחמים האמיצים האלה זכו להנצחה שמחה ושוקקת חיים: אבא בשם המותג, וקורצ'אק בבירה הראשונה של קיבוצה.

מה עושים עם כסף ביד ובלי שמץ של מושג בבישול בירה?

"אף אחד מאיתנו לא ידע לבשל בירה. הניהול הועבר אליי, והתחלתי לחקור שיטות שונות לבישול בירה ביתית. פניתי למכרים שלי מהתחום כדי להבין מה כדאי לנו לעשות ואיזה ציוד צריך. מהנהלת הקיבוץ קיבלנו אישור להשתמש במקלט. חלק מהציוד רכשנו וחלק ליקטנו - כמו למשל סיר הבישול שהלאמנו מוועדת תרבות.

"בצוות הבישול שביצע את רוב המלאכה היינו שלושה - טל כהן, רועי גורן ואני. בצוות המבשלה אנחנו שמונה. את הזמן וההשקעה נתנו כולנו כתרומה ואף אחד מאיתנו לא קיבל עליהם שכר. המטרה העיקרית שהצבנו לעצמנו הייתה להגיע לבירה טעימה ויציבה.

"החלטנו להתמקד במתכון אחד, בירת אייל אדמונית, וקראנו לה RED מרי. יש בשם שלה קריצה למורדים. התכנסנו פעם בשבוע לכמה שעות של בישול וטעימות של מחזורי הבישול הקודמים. בכל פעם חזרנו ואמרנו 'איזה כיף שהיא לא מקולקלת'. מפעם לפעם הפקנו לקחים והשתפרנו".

כמעט חמישה חודשים חלפו מאז שעלה הסיר הראשון על כלב הגז של התרבות, וצוות המבשלה נגע לראשונה בכשות, ועד למסיבת ההשקה.

לצוות המבשלה היה חשוב להרים אירוע מושקע, כיאה לבירה קהילתית טרייה וגאה. כמאתיים איש גדשו את הפאב עד אפס מקום ביום שישי שעבר, באו להתחכך קצת בתהילה, בכוסות ההיסטוריה המקומית המתהווה, ובקצף של העמק, על רקע הופעה עם שירי הביטלס.

מה עמד מאחורי האירוע?

"מבשלת הפאבא היא אמצעי לייצר זהות ותרבות מקומית", אומר רשף־דרעי. "נשמח מאוד אם כל חברי קהילת עין החורש ירגישו הזדהות עם המבשלה ויהיו גאים בבירה שמיוצרת בקיבוץ, ובעובדה שסייעו להקמת המבשלה הייחודית הזאת.

"לא סתם בחרנו לא להסתפק בחלוקת הבירות לבתי התורמים, אלא להרים אירוע תרבות מושקע להשקת הבירות. בטקס הסרנו את הלוט מעל לוח המייסדים - לוח גדול שעליו השמות של כל התורמים הגדולים למבשלה - שנתלה אחר כבוד על קיר מרכזי בפאב. הכוונה שלנו היא להמשיך ולקיים גם בעתיד אירועי תרבות סביב המבשלה.

"אני מקווה שגם התמיכה והעידוד שקיבל מהקהילה, וגם מהנהלת הקיבוץ, המיזם הקטן הזה שצמח מלמטה, יתנו השראה לחברים נוספים ליזום פרויקטים קהילתיים, חברתיים ותרבותיים בעין החורש".

איך תרבות השתייה בקיבוץ?

מרלא: "התפתחה מאוד בשנים האחרונות. פתחתי את הפאב במטרה להביא בירות בוטיק איכותיות לקיבוץ. אם פעם הכירו רק גולדסטאר, אז כיום מזמינים כבר בעיקר בירות בוטיק מעניינות".

מה החלום קדימה?

"אני רוצה שבעוד עשר שנים נהיה עסק לגיטימי עם מבשלה ופאב משולבים; שנמשיך לפתח את הבירות שלנו וגם נפיץ אותן הלאה; שבעין החורש ובכל הארץ תתפתח תרבות שתייה בדומה לזו שבאנגליה, כלומר שאנשים מסיימים יום עבודה ובאים לשבת בפאב; שפאבים יהיו מקום מפגש לצעירים ולזקנים, ושתתקיים בהם פעילות תרבותית משמעותית.

"הסלוגן שלנו הוא 'מבשלים בירה מאז 2018'. כיום זו בדיחה, אבל נראה איך זה ייראה בעוד עשר שנים".