למרות מטחים בלתי פוסקים מאז יום שלישי בבוקר, בסבב הלחימה הנוכחי לא ניכרה עזיבה מסיבית מהקיבוצים בעוטף עזה.   

מי שבכל זאת ביקשו למצוא מעט שלווה באזורים שמחוץ לטווח הרקטות היו בעיקר הורים וילדים, שממילא הושבתו מלימודים ומאסו בישיבה בחדר האטום.

גל אור ובתה. החלטתי הפעם שלא להיכנס שוב למצב של חרדה ושל דריכות מתמדת

עדנה גל אור (עין השלושה) אם יחידנית כבת 50, החליטה – מיד עם חיסולו של בכיר הג'יהאד האיסלמי ומטח הטילים הראשון שנורה מהרצועה – לקחת את בתה אלמה (5) ולהרחיק לבית חבריה שבגבעתיים. בדרך למרכז שמעה שהירי התרחב גם לערי המרכז, אולם החליטה להישאר בגוש דן.

"בסבבי הלחימה האחרונים, בתי ואני נשארנו בקיבוץ. שתינו הפכנו לפוסט טראומטיות וטופלנו במרכז חוסן", מספרת גל אור. "החלטתי הפעם שלא להיכנס שוב למצב של חרדה ושל דריכות מתמדת, ועזבתי את עין השלושה".

את יודעת על אנשים נוספים מהקיבוץ שיצאו להתרעננות?

"כמוני עשו עוד כמה אמהות בגן של אלמה".

היה קשה לעזוב?

"לאחר שעזבנו, הבנתי שהיו מטחים כבדים באזור, ואני מבינה שקיבלתי החלטה נכונה. ועדיין, מדובר בהחלטה לא פשוטה כי יש לי אמא סיעודית עם מטפלת בקיבוץ, ודאגתי נתונה גם להן. אמרתי למטפלת שאם תהיה הסלמה נוספת במצב, שתבוא ביחד עם אמא גם הם לכאן. אני בקשר רציף איתה ועם חברה שלי מהקיבוץ שדואגת לה בהעדרי, וכרגע זה נראה בסדר".

עדנה גל אור, תושבת ובת הקיבוץ, חזרה לעין השלושה לאחר לידת הבת שלה, לאחר שנים אחדות אותן עשתה מחוץ לקיבוץ. בזכות זאת נמנעה ממנה החוויה המפוקפקת של צוק איתן. די היה בביקוריה בתקופה שלפני ששבה אצל אמה כדי להבין את המצב הקשה בו חיים הילדים והוריהם בחדשי הלחימה.

"כל עוד לא היתה לי ילדה, הייתי פחות לחוצה וחרדתית, אבל היום זה אחרת", היא אומרת. "הבת שלי היתה במצב נפשי לא קל לאחר סבבי הירי מעזה. גם כאן במרכז היא קצת משועממת כי אין לה שגרת חיים נורמלית, אבל זה עדיף על מה שקורה שם. אני אקח אותה לבילויים אבל אין לי יכולת להוציא כל כך הרבה כסף".

אם לא די בריחוק מהבית ובהוצאות הגדלות בהתאם למצב, גל אור מלינה על כך שהפיצוי על ההיעדרות ממקום העבודה לא תמיד מתקבל. "רק לפני זמן קצר קיבלתי את הכסף על ימי ההיעדרות בשנה שעברה וזה מאוד מסתכל. אני שואלת: איפה המדינה? מדוע לא דואגים לתושבי העוטף? למה אני אמורה לסבול כלכלית בנוסף לסבל הנפשי שנגרם מהמצב. זה ממש מקומם אותי".

מתי את מעריכה שתחזרו?

"אין לי מושג כרגע. רק כשתושג רגיעה אמיתית וכשהשקט היחסי יחזור לאזור. בינתיים אני נשארת בגבעתיים".