ביום חמישי הבא, ה-13.12, תפתח התערוכה האחרונה בהחלט בגלריית הקיבוץ בתל אביב ולאחריה יסגור המקום את שעריו לאחר 50 שנות פעילות. נעילת התערוכה, וגם נעילת המקום, תהיה ב-31.12.

"אצא טובת לב לפנסיה בקיבוץ". קיני על רקע הכניסה לגלריה, צילום: קרני עם עד

יממה אחרי פתיחת התערוכה צפוי להתקיים בעין שמר כינוס מחאה ותמיכה בגלריית הקיבוץ, אותו יזמה האמנית והמרצה לאומנות עידית לבבי גבאי בת קיבוץ מרחביה, וכיום תושבת קרית טבעון.

לבבי גבאי מתקשה להשלים עם ההחלטה לסגור את המוסד התרבותי שבו הציגה במהלך השנים וגם לאחרונה, במסגרת שש תערוכות הפרידה שאצרה יעל קיני (נחשון), אוצרת הגלריה.

לבבי גבאי פנתה לכ-200 יוצרים בקיבוצים ומחוצה להם, ולגורמים בברית התנועה הקיבוצית וחבצלת בנוסף להנהגת התנועה, וביקשה מהם לשקול בשנית את ההחלטה לסגור את המקום.

בהזמנה למפגש בעין שמר כתבו לבבי גבאי וחבריה שהצטרפו לארגון, עתר גבע מעין שמר ונטע שפירא מעין השופט: "סוגרים את גלריית הקיבוץ? למי איכפת? מי הוא הקובע? ומהן החלופות האפשריות?".

במכתב ששלחה בתפוצה רחבה כתבה: "חשתי מועקה שהלכה ונצברה בי על כך שאנו, האמנים ושוחרי האומנות והתרבות, מקבלים בשוויון נפש ובשיתוף פעולה את מסע ההלוויה של הגלריה, וזאת במקום להשמיע קול מחאה ולבקש פרטים לגבי המשך והתחדשות הפעילות". מכל אחד מאלו שאליו מיענה את הדברים ביקשה התייחסות קצרה בכתב.

"מועקה שהלכה ונצברה". לבבי גבאי, צילום: גיל הררי

התערוכה שתנעל את הגלריה, במידה ולא יצלחו מאמציה של עידית לבבי גבאי, זכתה לשם "אפילוג, מה יהיה בסופה". ניצן סט, אמנית ואדריכלית בת יגור, הקדישה את עבודתה הפלסטית והצילומים לסגירה הצפויה. היא עצמה יצרה מעין מתקן שעשועים המשחזר גן שעשועים שתפקד בשנת 1940 בקיבוץ נגבה, ונהרס במלחמת השחרור.

סט הזמינה גם 13 אדריכלים ומרצים לאדריכלות, וביקשה מהם להתייחס לסגירת הגלריה ולשקיעתה - כל אחד בדרכו ובסגנונו.

אוצרת הגלריה יעל קיני אינה מתכוונת בשלב זה להישאר בתפקידה לאחר נעילת התערוכה האחרונה שאצרה. לדבריה, מזה שנתיים שהיא מצויה בתהליך של אבל וניסיון לשנות את רוע הגזירה.

"אני אצא שמחה וטובת לב לפנסיה בקיבוץ, אבל אני מכירה את עצמי ולכן אם מישהו ידליק אותי ויבקשו ממני לאצור את הגלריה במידה ויקרה נס והיא תמשיך לפעול - אחזור לעבודה".

מה הולך לקרות עם המבנה והאם ניתן עדיין להשאירו כמקום אומנותי פעיל?

"הוא אמור לעבוד שיפוץ בסדר גודל של 60 אלף שקלים, ואז להימכר לגוף חיצוני עליו תחליט התנועה הקיבוצית. כדי להמשיך לקיים את הגלריה כפי שהיא היום אנחנו נהיה חייבים לשפץ אותה בסכום הנקוב, ולהשיג 400 אלף שקלים מדי שנה שיבטיחו פעילות".

ההזמנה לכינוס המחאה

את מאמינה שהמחאה הצפויה תמנע את הסגירה?

"לצערי לא ממש, כי לפני שנתיים עשינו עצומה של אמנים למניעת הסגירה וזה לא חולל שינוי כלשהו. הלוואי שזה יעזור, אנרגיות חדשות לא מזיקות בשום מקרה, אבל צריך לחשוב מהיכן להביא את הכסף הדרוש. יש תעשיה קיבוצית, ישנם גופים וולונטריים שונים, רק צריך לרתום אותם לטובת העניין. בעבר הרחוק היתה זו הדסה ולנסי שגייסה כספים לגלריה. היום אין אדם כזה בנמצא".

בעבר דובר על העתקת הגלריה לבית התנועה.

"נכון, ובחודשים האחרונים נטע שפירא (עין השופט) מבקש לקדם דבר כזה בחללים המצויים בבית התנועה. אני עצמי לא מאמינה שגלריה קיבוצית בתל אביב יכולה להתקיים בבית משרדים. גלריה צריכה להיות חשופה לרחוב התל אביבי, באזור של גלריות נוספות. שוחרי אמנות לא יגיעו לבית התנועה כדי לראות אמנות".