ארבעה קיבוצים (מעברות, גינוסר, יטבתה וגעש) מצאו את עצמם בקדמת "הרשימה האדומה" של היישובים שבהם שיעור גבוה יחסית של לא מחוסנים נגד מחלת החצבת (יותר מ־15 אחוזים).

"חובה מוסרית שצריכה להיות מעוגנת בחוק". מתחסנים, צילום: שלומי כהן

הרשימה שפרסם משרד הבריאות דיברה על תלמידי כיתות א' שחוסנו בשנת הלימודים תשע"ח, חיסון שאמור להיות מנה שנייה לאחר החיסון הראשון, הניתן בגיל שנה נגד חצבת, אדמת וחזרת. אחוז המחוסנים בקרב כל תלמידי כיתה א' עומד על 96 אחוזים.

נושא ההתחסנות נגד החצבת עלה לכותרות בעקבות התפרצות המחלה ומותה של פעוטה ממשפחה חרדית במאה שערים שלא חיסנה את ילדיה. משרד הבריאות דיווח על 1,521 חולים בחצבת מתחילת השנה, המספר הגבוה ביותר בעשר השנים האחרונות.

מחלת החצבת נגרמת מנגיף, והיא המחלה הזיהומית המידבקת ביותר. בחלק מהמקרים, סיבוכי המחלה עלולים להיות קשים ואף לסכן חיים.

ירידה באחוז המתחסנים באוכלוסייה עלולה להוביל להתפרצויות של המחלה, נטען במשרד הבריאות. לפי נתוני המשרד, הדרך הטובה והבטוחה ביותר למנוע חצבת היא על ידי חיסון נגד המחלה. יעילות החיסון במניעת חצבת גבוהה מאוד (97 אחוזים לאחר קבלת שתי מנות חיסון).

עדי רמות (יטבתה), מנהלת מחלקת הבריאות בתנועה הקיבוצית, עסקה בנושא החיסונים בכל תפקידיה בתחום הבריאות. לתפקיד בתנועה היא הגיעה לאחר שהקימה וניהלה עמותת סיוע לארצות מתפתחות.

"ראיתי את רשימת ההתחסנות שפורסמה", היא מספרת, "ובדקתי מה קרה ביטבתה. ככלל, ביטבתה יש אפס סובלנות לאי־מתן חיסונים, ואנחנו מתמודדים עם כמה משפחות שלא מסכימות לחסן את ילדיהן, שאינם נמצאים במערכת החינוך של הקיבוץ.

"אנחנו חושבים שמערכת החינוך שלנו צריכה להיות מקום בטוח לכולם, וכך גם חברת המבוגרים בקיבוץ. לא יכול להיות שילד או מבוגר חולה או מדוכא חיסון, יצטרך לשבת בבית כי מישהו בקיבוץ בחר לא לחסן את הילדים שלו. זו נקודת המוצא שלנו".

מהן ההמלצות של מחלקת הבריאות בנוגע לחיסון נגד חצבת?

"חד־משמעית, אני חושבת שצריך לחסן. אין שום פרוצדורה רפואית או אחרת שמונעת מחלות כמו שמונעים החיסונים. החיסונים הם בטוחים, וזה כבר הוכח מעבר לכל ספק.

"באופן הזה מוגרו הרבה מאוד מחלות, קשות כקלות. אני מעריכה עמדות מנוגדות לשלי בנושאים שונים, כל עוד הן אינן גורמות לפגיעה באנשים אחרים. כשמישהו לא מחסן את ילדו, הוא קודם כל פוגע בילד שלו ומסכן אותו בלי ידיעתו, וגם עלול לפגוע באנשים אחרים בסביבתו. כפי שהחברה אוסרת על אנשים לפגוע באחרים בכביש או במקומות אחרים, כך צריך לנהוג גם במקרה הזה".

מה קיבוץ או בית ספר יכולים לעשות כשיש משפחות שמסרבות לחסן את ילדיהן?

"אני לא עוסקת בצד המשפטי של העניין הזה, אבל אני חושבת שלחברה מותר לקבוע את הכללים שלה. כפי שבקיבוץ נקבעים כללי התנהגות בתחומים שונים, ומי שזה לא מתאים לו עוזב את הקיבוץ, כך גם צריך להיות בנושא החיסונים".

מרינה סלומון מקיבוץ נען היא אחות בפגייה בבית החולים וולפסון שבחולון, ואם לילדים המתחנכים במערכת החינוך בקיבוץ. עמדתה בנושא החיסונים היא נחרצת ובלתי מתפשרת.

"אי אפשר להיות ליברלים בנושא הזה", היא אומרת. "בעיניי זו חובה מוסרית שצריכה להיות מעוגנת בחוק. למעשה הם לא שואלים את הילדים שלהם ומחליטים בשבילם. אני לא חושבת שיש ילד שרוצה לא להתחסן, ולהסתכן בזה שהמוח שלו יתפורר אחרי עשר שנים".

זה מה שעלול לקרות?

"כן. חצבת ידועה כמחלת חום פשוטה, אבל עלולים להתפתח ממנה סיבוכים ותופעות לוואי. אחת התופעות הנוירולוגיות היא ניוון של המוח אחרי שבע עד עשר שנים. יש לזה תיעוד. אני מכירה חולה בשנות העשרים לחייו שמונשם כצמח כבר כמה שנים, לאחר שחלה בחצבת מכיוון שלא חוסן בגיל שנה".

לדברי סלומון, ההורים שבוחרים לא לחסן את ילדיהם ניזונים מאתרי אינטרנט או ממקורות מידע אחרים, שבהם מתפרסמים מחקרים שהוכחו כבלתי נכונים על הקשר בין חצבת לאוטיזם או על האינטרס של חברות התרופות המשפיע על חובת החיסונים. "אני חושבת שהחיסון צריך להיות מעוגן בחוק", היא אומרת.

ד"ר אסי סיקורל, רופא המשפחה של קיבוץ רביבים מטעם קופת חולים הכללית, מסכים עם תיאור נזקי המחלה ועם הצורך להתחסן, אך מסתייג מהדרישה לחייב את הורים לבצע את החיסון בכפייה.

"אני חושב שדווקא ההצלחה הגדולה של החיסונים הביאה לכך שחלק מהמחלות כמעט נעלמו ואנשים הפסיקו לחשוש מהן. אנשים התחילו לחשוש מתופעות הלוואי יותר משהם חוששים מהמחלה.

"סיבה נוספת לירידה בשיעור החיסונים היא התרופפות הסולידריות החברתית. חלק מהמשמעות של ההתחסנות היא הגנה חברתית, וסולידריות עם החלקים החלשים בחברה. חלק מההורים כיום אינם מוכנים להכאיב לילד שלהם, כי הם לא חוששים מהחצבת והם לא מוכנים לשאת באחריות כלפי החברה שבה הם חיים. ולמרות זאת, רוב ההורים מחסנים את ילדיהם".

תגובת משרד הבריאות: "המשרד תומך בעידוד קבלת חיסונים ברמה המקומית. למשל, אם קיבוץ ישלח מכתב לכל ההורים על חשיבות החיסון, על יעילותו ועל בטיחותו, זה יכול לעזור לשפר שיעורי כיסוי. יש לעבוד עם לשכת הבריאות המקומית לסגנן מכתב ברוח זו".

בשיחות עם נציגי הקיבוצים המופיעים בקדמת רשימת הלא מחוסנים, מתברר שתמונת המצב מורכבת יותר. בכולם קיים בית ספר שבו מתחנכים גם ילדים שאינם מהקיבוץ.

מירב שוטוב, מזכירת קיבוץ מעברות, מסרה בתגובה: "בית הספר סימני דרך בקיבוץ מעברות הוא בית ספר יסודי ייחודי, ומתחנכים בו גם תלמידים שאינם מהקיבוץ. כל 14 ילדי מעברות שלמדו בשנה שעברה בכיתה א' מחוסנים נגד חצבת. נוסף על כך, יש משפחות שמעדיפות לחסן את ילדיהן במסגרת פרטית, ולכן ייתכן שהרישום במרפאת בית הספר אינו מדויק".

דליה שעל, מנהלת בריאות ורווחה בגינוסר, מבהירה שעד גיל בית ספר האחריות על החיסון מוטלת על מרפאת הקיבוץ, והחל מגיל בית ספר היא עוברת לבית הספר ולמשרד הבריאות.

"הנתונים נוגעים לבית הספר האזורי שנמצא בגינוסר", היא אומרת, "והוא משותף גם לקיבוץ חוקוק, למושבה מגדל, ליישוב הקהילתי ליבנים ולתלמידים מהאזור ומטבריה.

"אנחנו לא יודעים אם שיעור ההתחסנות הנמוך נובע מהתנגדות הורים לחיסון, או מזה שאחות משרד הבריאות לא הגיעה לבית הספר ולא עשתה את החיסונים הראויים. שיעור ההתחסנות של ילדי גינוסר בגיל הרך עולה על 99 אחוזים, ולשמחתי אין לנו מתנגדי חיסון בקיבוץ".

ממערכת החינוך והבריאות ביטבתה נמסר: "ביטבתה קיים נוהל המחייב כל משפחה לחסן את ילדיה לפי תוכנית החיסונים של משרד הבריאות. מערכת החינוך נמצאת בקשר עם מרפאת יטבתה ומוודאת כי הנוהל אכן מתקיים אצל כלל ילדי יטבתה.

"הפרסום בעיתון מציין 'יטבתה' אך למעשה נוגע לכלל ילדי חבל אילות. כיום ישנם מספר יישובים בחבל אילות שאינם מתנים את חיסוני הילדים כתנאי לקבלת משפחתם ליישוב".

נגרו רובינשטיין, מזכיר קיבוץ געש, מסביר שהרשימה נוגעת לתלמידי בית הספר האזורי הדמוקרטי אדם וסביבה, הנמצא בגעש אך משותף ליקום וליישובים רבים השולחים אליו את ילדיהם.

"בכיתה שהרשימה נוגעת לה יש חמישה ילדים מגעש", הוא אומר, "וכולם מחוסנים נגד חצבת. המדיניות בגעש היא לחסן, ואין הורים שמתנגדים לכך. אין לנו יכולת לשלוט על מה שקורה עם שאר התלמידים".