בעין גב חגגו יום הולדת 100 לסבתא גסיה נון. גסיה איבדה את בעלה יעקב בקרב הקשה על הקיבוץ במלחמת העצמאות, ומאז השקיעה את כל זמנה ואהבתה בטיפול בילדי המקום ונחשבה ל"מטפלת האולטימטיבית".

בשבילם היא כמו אמא. גסיה וילדי קבוצת ירדן, צילום: אריאל צור

אחד מהפרקים בחייה שבהם גסיה גאה יותר מהכל, הוא תקופתה כמטפלת בשנות ה-50 בקבוצת ירדן – קבוצת עליית הנוער מצפון אפריקה ששהתה בקיבוץ.

ילדי קבוצת ירדן הגיעו ארצה בדרך ארוכה ויוצאת דופן. הכל החל ב-1949, אז יצא לדרך פרויקט נרחב של העלאת ילדים יהודים ממרוקו בסיוע ארגון הג'וינט ונדבנים יהודים. במסגרת המבצע הועברו הילדים לצרפת, ומשם לבית חולים לחולי שחפת בנורבגיה שם שהו שנה שלמה.

מנורבגיה הועלו 200 הילדים ארצה, והשתלבו בחברות ילדים שונות ברחבי הארץ. המבצע הפסיק בצורה טרגית, כאשר אחד מהמטוסים שהטיס ילדים מטוניס התרסק באוסלו. 27 ילדים ומלווים נהרגו באותה טרגדיה, ורק ילד אחד שרד.

אחת מקבוצות הילדים, בגילים 9 עד 12, הגיעה לעין גב והשתלבה במסגרת עליית הנוער. הם התחנכו בקיבוץ, ולאחר מספר שנים התגייסו לחטיבת הנח"ל. הוריהם הגיעו שנים אחר כך והילדים הם אלה שקלטו אותם בתנאים הקשים ששררו באותם הימים.

אותם ילדים, היום חלקם כבר בני 80, הקימו משפחות והגיעו מכל רחבי הארץ כדי לחלוק כבוד לסבתא גסיה. אחד מהם הוא עמיקם אטיאס, שהגיע לעין גב כילד בן 12.

היום הוא בן 80, תושב המושב רם און. "אמא שלנו, גסיה היקרה, בת 100 שנים. מאחלים לך מזל טוב, בריאות ואריכות ימים. קבוצת ילדים המונה כ-200 עולים ממרוקו, מטוניס ומאלג'יר, שנאספו על ידי ארגון עליית הנוער במטרה לעלות לארץ ישראל. הנה אנו כאן איתך היום", הוא ברך אותה.

דאגה להם מגיל צעיר. גסיה עם ילדי קבוצת ירדן, אז. צילום: אריה גולדברג

"הייתי בן 12 כשהגענו לעין גב בינואר 1950, 25 נערים ונערות, וקיבלנו את השם קבוצת ירדן. בצוות החינוך הזכור לטובה היו עזרא ז"ל שהיה מורה ומנהל הקבוצה, אסתר פיין ז"ל שהייתה מורה לתנ"ך וגסיה, שהייתה מטפלת ואם הבית. גסיה דאגה לכל צרכינו: בגדים, כביסה ועוד.

"אני זוכר את קבלות השבת המיוחדות. לאחר מספר חודשים קיבלנו משפחות מאמצות ואני לאושרי הגדול זכיתי במשפחה של גסיה. בכל ערב פנוי הלכתי בשמחה לבית של גסיה, שיחקתי עם בתה איימי והבית היה לי כבית שלי, חם ונעים. גסיה בשבילי היא אמא ,שליוותה אותי ודאגה לי מגיל צעיר.

"את הורי הביולוגיים פגשתי לראשונה רק בגיל 34, בשנת 1972, כשעלו לארץ. את קיבוץ עין גב עזבתי בגיל 18 כשהתגייסתי לצה"ל. לאורך השנים דאגתי לשמור על קשר עם גסיה ומשפחתה.

"אני נרגש במעמד זה, שאת גסיה, חוגגת 100 שנים ברוכות. אין מילים שיביעו את מלוא התודה על החיבה, החינוך והדאגה בנערותי ועל הבית החם והמחבק שהענקת לי". בחודש הבא יחגוג עין גב 80 שנה להקמתו.