בגיל 60 היא עזבה את בית השיטה, ובגיל 70 חזרה אליו. עשר שנים גרה בתל אביב. היה לה האומץ לעזוב בגיל מבוגר, בלי גב כלכלי ומקורות כספיים, ואת האומץ לחזור כתושבת. שמה די מוכר: רזיה בן גוריון, עורכת ספרים, מטפלת בשיטת יהודית מילוא, מנחת סדנאות כתיבה, ציירת וסבתא לחמישה נכדים.

"הקיבוץ תמיד היה בלבי". רזיה בן גוריון, צילום: אלבום משפחתי

היא מלאת דעת, החלטית, מהלכת בצעדים נמרצים, מזכירה בניואנסים רבים את אביה, אריה בן גוריון, איש התרבות והחג ומי שדוד בן גוריון היה דודו.

"הקיבוץ תמיד היה בלבי, גם כשהייתי בתל אביב", מסבירה בן גוריון את נסיבות חזרתה לבית השיטה. "כאן השורשים שלי, כאן המשפחה שלי, זה המקום שבניתי ושבנה אותי, כולל המורשת שאבא הנחיל לי. נופי העמק, קימורי הגבעות והגלבוע, השדות, הִשתנוּת הצבעים - חקוקים בלבי. הקיבוץ המשיך להיות חלק ממני גם כשהייתי רחוקה".

אחרי השירות הצבאי עברו בן גוריון ועמיחי ירחי ז"ל לעזרת קיבוץ נווה אור, וחיו בו חמש שנים. שם גם נולדה בתם הבכורה. כששבה לבית השיטה החלה בעבודתה כעורכת בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", תפקיד אותו מילאה 20 שנה.

שלוש שנים עבדה גם בהוצאת "כינרת", ומ-2003 ערכה כמה מספריו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן (מי שעומד בראש תנועה בינלאומית המקדמת את האחדות בעם ואת אהבת האדם על פי הקבלה, א"ש).

נוסף על כך, היא מרצה על דוד בן גוריון מההיבט האישי, כולל מצגת עם תמונות נדירות מהאלבום המשפחתי. לאחר שילדיה בגרו, היא התגרשה ועזבה לתל-אביב.

במרכז הארץ למדה בן גוריון בקורס שארך שלוש שנים את שיטת הניאוהומנולוגיה של יהודית מילוא והוסמכה כמטפלת. "המפגש עם יהודית שינה את חיי. עד שהכרתי את יהודית חייתי בתחושת תסכול ואי מימוש, ומאז שנפגשתי עם השיטה אני חווה צמיחה, התפתחות והכרת תודה. נקודת המבט שלי על החיים השתנתה". 

מהי שיטת הניאוהומנולוגיה?

"השיטה מלמדת איך לשמור על האנרגיה שלנו בלי לצפות שאחרים יזינו אותנו. היא מלמדת איך ליצור בתוכנו גרעין של יציבות פנימית, שלא נהיה נתונים לטלטלות רגשיות על פי מה שקורה סביבנו".

רזיה בבת המצווה שלה עם דוד בן גוריון, 1958. צילום: אלבום משפחתי

גם בסדנאות הכתיבה היא רואה מכשיר טיפולי. "הפכתי למומחית בפיתוח הקול הפנימי הייחודי של האדם. לכל אדם יש קול ייחודי, וברגע שהוא משמיע אותו זה מהדהד, נוגע, מקרב. יש כאן תהליך מרגש", היא מסבירה.

בסדנאות משלבת בן גוריון את כל המידע שרכשה וגיבשה במשך השנים: ניאוהומנולוגיה, כתיבה, עריכה, ציור. תפיסה ייחודית שיצרה מתוך אישיותה.

בקרוב עומדות להיפתח הסדנאות שלה ב"דור לדור" של ותיקי עפולה, בדורות בגלבוע, בגיל עוז ובבית השיטה. היא לא נחה לרגע, ובשעות הפנאי מתמסרת לציור. לא מזמן גם פתחה תערוכה בבית השיטה.

ומה בנוגע לאבא, אריה בן גוריון?

"לאחרונה הרצאתי בזיכרון יעקב על דוד בן גוריון ואחרי מחיאות הכפיים אחת מהנוכחות ביקשה שאומר גם משהו על אבא שלי. היא סיפרה שהייתה בסרתב"ק (סמינר רכזי תרבות), שם קיבלה ממנו כלים שעד היום משמשים אותה בכל התכנסות של המשפחה והקהילה.

"היא אמרה שהוא השאיר חותם לא רק בהתיישבות העובדת, אלא גם במגזר החילוני כולו. הוא היה התגלמות העגלה המלאה, שילוב של ידע מעמיק במקורות, עם אומץ וסמכות להוסיף תכנים מהתרבות היהודית המתחדשת. הוא השאיר רושם בל ימחה".

איך מצאת את בית השיטה עם חזרתך?

"מצאתי אנשים מרוצים. ההפרטה פתחה אופציות שקודם לא היו. היום יש אפשרות בחירה, וזה נותן סיפוק".

נראה שהחזרה שלך הייתה מאוד טבעית.

"נכון. לא היה לי שלב של התאקלמות, מיד זרמתי ופעלתי. לא פחדתי, כי ברגע שאתה במצב של 'כאן ועכשיו', בהווה, הפחד לא קיים. אתה פועל בתוך מציאות נתונה ושמח בה. כשאתה ישן - תישן, כשאתה ער - תהיה ער, כשאתה אוכל - תאכל, אמר חכם זן.

"אני שמחה על האפשרות לעזור לאנשים לבטא את עצמם. אין אדם שלא צבר חוויות, רשמים ורעיונות שרק מבקשים לבוא לידי ביטוי. יכולת האדם לבטא את עצמו - זו מתנה גדולה".

היום הנכדים שלה באים לבקר, והיא כבר מתרגשת לקראתם. בשבילם הקיבוץ הוא אטרקציה. הם נהנים מריבועי החלקות והשדות ומקימורי הגבעות - כל מה שהפעים ומפעים אותה עד היום.