שבוע הגאווה שהסתיים לאחרונה והגיע לשיא עם המצעד בתל אביב, יחד עם הצעדות שעוד צפויות להתקיים בחודש הקרוב בבאר שבע ובחיפה, העלה שוב לסדר היום את נושא היציאה מהארון של בני נוער מכל המגזרים.

מי שעוסקת בנושאי מיניות ומגדר לאורך השנה כולה, לרבות התמקדות בהתבגרות ובזהות מינית וחשיפה לתכנים פורנוגראפיים ברשת, היא נועה רתם (40), ילידת מושב כפר שמואל.

התנסויות מיניות כבר בכיתה א'. רתם, צילום: קרני עם-עד

רתם נישאה ליואב, בן קיבוץ סאסא, שם התגוררה שמונה שנים. לפני ארבע שנים עברו השניים לקיבוץ מצובה. בתפקידה היא מסייעת גם לקיבוצים לקבל את האוכלוסייה הלהט"בית שחיה בתוכם.

"אני מנחה קבוצות ומרצה, גם באופן פרטי וגם מטעם ארגונים שונים. מי שמזמין אותי הם צוותי חינוך מהקיבוץ ומהעיר, בני נוער והורים", מסבירה רתם, "עם ילדים אני מתחילה לשוחח כבר בכיתה ו' על נושאים כמו תקשורת, חברות, הצבת גבולות והסכמה או אי הסכמה על מגע פיזי. בכיתות גבוהות יותר ההתמקדות היא בהתאהבות, ביחסי מין, בחיזורים אלימים ועוד".

ומה בנוגע להרצאות שלך על זהות מינית ומגדרית בפני בני נוער?

"זה מתחיל סביב גיל ההתבגרות (כיתה ט' ואילך), אז מתחילה להתגבש הזהות המינית. יש שוני בין הרצאות והנחיות שאני מעבירה בחינוך הפורמלי, לבין החינוך הבלתי פורמלי. במסגרת הפורמלית התכנים מוכתבים על ידי מי שהזמן אותי, בבלתי פורמלי הנערים רגועים יותר, בלתי אמצעיים. אז אני יכולה להתאים את התוכן לשומעים.

"לעתים הקבוצה לוקחת את השיחה למקום שמעניין אותה. זה לא יכול היה להתקיים בבית ספר. בחלק מההרצאות אני מדברת על כך שההתנסויות המיניות הראשונות של אחוז גבוה מהבנים המתבגרים מתרחשות עם בני מינם, ואין זה אומר שהם יגדלו להיות הומואים.

"משום מה, בקרב בנות מתבגרות זה קורה פחות. באופן כללי אני מנסה לנרמל את המצב ולתאר בפנים הנערים והמחנכים, כמו גם ההורים, שהתחושות של המתבגרים נורמליות וטבעיות. שהבחירה המגדרית שלהם נורמלית".

תכלי לספר לנו על מקרים שהיו לך בעקבות הרצאה שנתת?

"פנה אליי נער בכיתה י' מבית דתי, וסיפר לי שהוא חולם בלילה על בנים וגם צורך דרך המחשב פורנו הומואי. הוא חש פחד מהסביבה ומהבית כי אחד מהאיסורים בתנ"ך הוא על משכב זכר. אמרתי לו שמותר לחלום ולפנטז. מושא תשוקה חשוב לגיל ההתבגרות. במקביל אמרתי לו גם כמה זה לא נכון ולא בריא לצפות בפורנו.

"בגלל שאני לא מגיעה מהמגזר הדתי, ובאופי שלי אני אתיאיסטית ורחוקה מהוויית חייו, הפניתי אותו לייעוץ בארגון הנוער הגאה (איגי) שמטפל במגזר הדתי. סיפור נוסף היה של בת קיבוץ שכיום נשואה וחיה עם בת זוג בקיבוץ. היא סיפרה לי שידעה מאז ומתמיד שהיא לסבית, ויצאה מהארון בין כיתה ו' ל-ז'.

"היא לא חשה חריגה והקבוצה קיבלה אותה ואת הנטייה שלה יפה מאוד. את התמיכה היא קיבלה דווקא מקבוצת הגיל שלה ולא מההורים. מה שקורה בדרך כלל בגיל ההתבגרות.

"מפגש נוסף היה לי בישוב דתי עם נערה שלומדת באולפנה. היא  רצתה לבעוט במוסכמות ובאיסורים שהטילו עליה, ולכן נכנסה להריון שלוש פעמים וגם עברה הפסקות הריון. זה גרם לה טלטלה פיזית ונפשית. לא אחת גיליתי קווי דמיון בין מקומות סגורים ואינטימיים כמו קיבוצים, או ישובים בדואים ודתיים".

יש הבדל בקבלת החריגות המינית בין קיבוץ שיתופי למתחדש?

"בקיבוצים מתחדשים ומופרטים ישנה קבלה טובה וקלה יותר, בזכות תושבים שמגיעים מבחוץ. ההשפעה שלהם טובה ורעה גם יחד. בקיבוצים שבהם חיה חברה קטנה וסגורה יותר, כמו בקיבוצי ההר שבהם גדלתי כמה שנים כבת לאב איש קבע, המצב קשה יותר.

"פחות בנים ובנות מגלות את נטייתם המינית השונה. אני זוכרת התנסויות מיניות בגיל צעיר ממש, כיתות א'-ב'. כשגדלתי הבנתי כמה זה דפוק להשאיר ילדים קטנים בלילה ללא השגחה צמודה. עם זאת קשה באותם קיבוצים לעכל שיש גם הומואים בין בחורינו הטובים שהולכים להיות טייסים ולוחמי סיירות.

"פתיחת השערים לתושבים מבחוץ מקלה על בעלי הנטיות השונות לחשוף את עצמם, ולהמשיך לחיות בקיבוץ שבו גדלו".